בשנה שהצום ביום ראשון או צום דחוי

1. מר"ח אב שממעטין בשמחה, ממעטין במשא ומתן של שמחה ובקניית מוצרים חדשים ומלסייד ולצייר את הבית, ואסור באכילת בשר ויש נוהגים שלא לשתות יין, ואסור לתפור בגדים חדשים. ומשבוע שחל בו אסורים ברחיצה, ובכיבוס הבגדים ואסורים להשתמש בבגדים מכובסים, ואסורים בתספורת וגילוח, ובשנה שחל תשעה באב ביום ראשון שאין דין שבוע שחל בו מעיקר הדין מותרים כל הדברים האסורים בשבוע שחל בו, אמנם לגבי גילוח ותספורת יש להחמיר שלא להסתפר בשבוע שקודם לכן, שלא יהיה נראה כחתן ביום תשעה באב. עי' בזה ילקוט יוסף שכותב שראוי להחמיר שלא להסתפר בשבוע שקודם לכן, דהא יש מחמירים אף בשנה רגילה מערב שבת חזון שלא להסתפר, א"כ ה"ה בענייננו שכשאין שבוע שחל בו שראוי להחמיר בזה. אבל כל חומרתו רק לעניין תספורת ולא לעניין גילוח, שבגילוח אם קשה עליו יכול להתגלח. ועי' בחזו"ע (עמ' רח) שכתב שיש נוהגים להחמיר בתספורת מר"ח אב. אמנם אם חלה ברית בתשעת הימים כתב מרן הגרע"י (עמ' רכג) שמותרים בעלי הברית להסתפר בכל הימים שקודם תשעה באב.
2. יש נוהגים שלא לשטוף ולהדיח הרצפה של חדרי הבית כל תשעת הימים, ואינו מנהג נכון, וכן אנו נוהגים להקל בזה לשטוף ולהדיח את הרצפה עם חומרי ניקוי בכל תשעת הימים, וכל שכן שהדבר מותר לכבוד שבת. (חזו"ע עמ' רמח).
3. נטילת ציפורניים מותרת אפי' בשבוע שחל בו תשעה באב. אע"פ שהט"ז (סי' תקנא סקי"ג) השווה דין תספורת לדין נטילת ציפורניים (לעניין לאסור זאת בשבוע שחל בו, אבל ודאי שאף לנוהגים לאסור תגלחת מי"ז בתמוז, אינם אוסרים נטילת ציפורניים אלא בשבוע שחל בו, דהא בשו"ע הלכות אבילות סי' שצ איתא שמותר ליטול ציפורניים לצורך מצוה, וא"כ ה"ה הכא, ולכן) כתב לאסור בשבוע שחל בו תשעה באב ליטול ציפורניו, מ"מ המג"א (שם סקי"א) התיר וכתב דלא דמי לדיני אבלות רגילים, משום שאבלות תשעה באב דינה כדין אבלות ישנה ולכן מותר, וכ"פ בחזו"ע עמ' רכז.
4. מ"מ אחינו בני אשכנז נוהגים איסור ברחיצה ובכיבוס כבר מר"ח (וגילוח אוסרים מי"ז בתמוז) ולכן אפי' אם רוצה אשכנזי לתת לספרדי בגדים שיכבס בעבורו, אינו רשאי לעשות כן, כיון שיש להם קורת רוח לראות בגדיהם מכובסים, ולכן אסור לתת את הבגדים אפי' לכובסת נכרית. (חזו"ע עמ' רלז).
5. גיהוץ מותר אפי' בשבוע שחל בו תשעה באב, ולכן חולצה מכובסת שלבש אותה מעט קודם לכן, מותר לגהצה בשבוע שחל בו. עי' בשו"ת בית דוד (סי' רצט) וכ"כ המשנ"ב (סי' תקמא סק"ט) וכה"ח (שם סקי"ב) וחזו"ע (עמ' רלח).
6. בשנה שהצום דחוי יש להקל למעוברות ומניקות שלא יצומו, והגדרת מעוברת לעניין זה הוא מרגע שסובלת מכאבי ראש הקאות או חולשה, ובפרט לאחר ארבעים יום להריונה, לפי המבואר במסכת ברכות (ס.) ובמסכת נידה (ל:) שאז נשלמת צורת הולד. וכמו"כ יולדת תוך ל' יום ללידתה אפי' אם אינה מניקה פטורה מן הצום, ולכן המפלת דינה כדין יולדת, וכמ"ש הרב מטה אשר (דף קכב ע"ב) ומשנ"ב בביאור הלכה (סי' תריז), אבל לא תאכלנה מעדנים, אלא אלא כדי קיום הולד בלבד.
7. זקן תשוש כח שהתענית צער גדול מאד בשבילו, והרופא אומר שלא יתענה, כי התענית תזיק לו, רשאי לאכל בצומות שהם מדברי סופרים וה"ה בתשעה באב דחוי, ואף שאין חשש סכנה כלל, בכל אופן פטור מן הצום. ועי' אור לציון שמגיל שמונים ומעלה בודאי נחשב לזקן ותשוש כח. (חזו"ע עמ' סז), ואפי' בתשעה באב שאינו דחוי אם יעצו לו הרופאים שלא יצום כלל, יאכל פחות פחות מכשיעור, שמכיון שאינו חולה אלא שמצב חולשתו מונעו להתענות, לא יאכל כרגיל. כן כתב הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב סי' תקנד ס"ו) וחזו"ע (עמ' רעט בהערות).
8. קטן שהגדיל ונעשה בר מצוה ביום תענית שנדחה מיום שבת ליום ראשון אם הוא חלש רשאי שלא להתענות אלא תענית שעות כאשר יוכל שאת. (חזו"ע עמ' סח)