איסור אכילת בשר בתשעת הימים

1. אע"פ שיש נוהגים להחמיר על עצמם שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין החל מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב, מ"מ המנהג הפשוט בירושלים ובארץ ישראל, שלא להימנע מאכילת בשר אלא מיום שאחר ראש חודש אב. (עמ' קסט)
2. אף לאחינו בני תימן שזכו לעלות לארצנו הקדושה, אע"פ שבכל ערי תימן היו נוהגים לאכול בשר בכל הימים האלה, חוץ מסעודה המפסקת שאסור מדין התלמוד, מ"מ כיון שעלו לארץ ישראל על דעת להשתקע, צריכים לנהוג כמנהג ארץ ישראל, ולהמנע מאכילת בשר בתשעת הימים. (עמ' קע בהערות)
3. הנוהגים שלא לאכול בשר בימים אלו, מן הדין מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים אף בבשר עוף, ונוהגים להחמיר אף בתבשיל של בשר, אבל קדירה של בשר, אפי' היא בת יומה, מותר לבשל בה לכתחילה.(עמ' קעב)
4. עיקר האיסור הוא באכילת בשר בלבד, אבל לגבי שתיית יין נתפשט המנהג להתיר, ויש מחמירים, ונפקא מינה לגבי עוגה שנילושה במיץ ענבים דלהמחמירים בשתיית יין, הוא הדין גם עוגה זו אסורה. (עמ' קעג – קעד בהערות).
5. אבקה שנעשית ממרק עוף בשרי, ושופכים עליה מים חמים, ונעשית למרק, יש להקל בה בימים אלו, דהוו דלא לוסיף עלה. (עמ' קעד).
6. מינקת שצריכה לאכול בשר, מותר לה לאכול אף בשר בהמה. משנה ברורה (סקס"ד) וחזו"ע (שם).
7. חומץ של יין מותר לכו"ע, והגדרת חומץ לעניין זה הוא כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו, דאזלינן בתר לשון בני אדם.
8. סעודה שעושים לכבוד בר מצוה ביום ששלמו לנער י"ג שנה ויום אחד, סעודת מצוה היא, ומותר לאכול בה בשר ויין. (עמ' קעד).
9. מותר לטעום בערב שבת תבשילים של בשר שמבשלים לכבוד שבת. (עמ' קעה).
10. כתב מרן בשו"ע (סי' תקנא סעי' י) שמותר לשתות יין של הבדלה וכוס של ברכת המזון, והרמ"א כתב שאצלם נוהגים להחמיר שלא לשתות יין של הבדלה אבל בכוס של ברכת המזון, שברוב השנה אין אנו רגילים לברך ברכת המזון על הכוס, יש להמנע בימים אלו מלברך על הכוס, למחמירים בשתיית יין.
11. האוכל אחר השבת משיורי הבשר שנשאר לו מסעודת שבת, יש לו על מה שיסמוך, ובפרט אם אוכל זה בסעודה רביעית, והוא רגיל לאכול בשר בסעודה רביעית. (עמ' קעז).
12. מי שבירך על חתיכת בשר,  ושוב נזכר שבימים אלו אין לאכול בשר, יטעם מעט מן הבשר, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, שאין בטעימה כזאת לא משום שמחה ולא משום ביטול המנהג. (עמ' קפח).
13. מותר לתת בשר לקטנים גם אחר חודש אב, בזמן הזה שירדה חולשה לעולם, ואפי' הגיעו לחינוך, ובפרט אם הוא קטן שאינו בריא כל כך, ורק כשהגיע הקטן לגיל שתים עשרה שנה ויום אחד, שהוא בגדר מופלא הסמוך לאיש, טוב להחמיר עליו שלא יאכל מאכלי בשר בימים אלה עד אחר יום ט' באב. (עמ' קצ).
14. יולדת בתוך ל' יום אחר לידתה מותרת באכילת בשר בימים אלו, וכן יש להתיר לכל חולה שאין בו סכנה. (עמ' קצג)
15. מי שהיה חולה ונתרפא, אך נשאר חלש, מותר לו לאכול בשר בימים אלו, וכן מינקת, שאם לא תאכל בשר, ישפיע הדבר על החלב שלה, ושמא יפגע קצת בתינוק, מותר לה לאכול בשר בימים אלו, ועוד שסתם מינקת חולה היא (כתובות סה: חזו"ע עמ' קצד)
16. בסעודת מצוה שאחר ראש חודש אב, כגון בסעודת ברית מילה, מותר לאכול בשר, וכל הקרובים של בעל הברית ריעיו ואוהביו הקרואים לסעודה, רשאים לאכול שם בשר. אבל סתם בני אדם שהולכים שם אך ורק למטרה זו של אכילת בשר למלאת תאותם, הרי הם עושים מצוה באה בעבירה. (עמ' קצז, ועי' שם שהביא להזוהר הקדוש [לך לך צג.] שצריך להכין כיסא מיוחד לאליהו הנביא ולעטר במעילי כבוד ויקר).
17. בליל המילה אין הסעודה נחשבת לסעודת מצוה שיהיה מותר לאכול בה בשר.
18. מילה שלא בזמנה, אם נעשית מיד כשהתינוק נתרפא ונתאפשר למולו, מותר לכל הקרואים לאכול בשר בסעודת המילה, אבל אם לאחר שנתרפא התינוק דחו את המילה בכוונה לאחר ראש חודש אב כדי שיוכלו לאכול בסעודה בשר, הואיל ועבירה היא בידו של אבי הבן שהשהה את הברית, אין לאכול בשר באותה סעודה.
19. המוהל והסנדק ואבי הבן רשאים לאכול בשר בכל סעודותיהם שביום הברית מילה, ששולחים להם מסעודת המילה, או אפי' כשאוכלים לבדם בביתם, שיום טוב שלהם הוא.
20. בסעודת סיום מסכת שנזדמנה בימים אלו, רשאים כל הקרואים לסעודה משום קירבה או רעות לאכול בה בשר, מפני שהיא סעודת מצוה, ואפי' מי שלא למד עמהם יכול להשתתף עם המסיימים, ומכל שכן המחזיקים בידי הלומדים בממונם ובהוצאות הסעודה, והוא הדין בסעודת בר מצוה בזמנה, ויש נוהגים שלא לאכול בשר בסעודת מצוה אלא דגים וכיוצא בזה, ובמקום שאין מנהג ידוע יש להקל.