מהלכות חג השבועות - חלק א

 מהלכות חג השבועות - חלק א

• בששה בסיון חל יום חג השבועות, לאחר ימי ספירת העומר שנמשכו ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות, ולכן נקרא חג השבועות. וכמו שנאמר: "שבעה שבועות תספור לך וכו', ועשית חג שבועות לה' אלהיך". ואמרו חז"ל: למה תלה הכתוב יום חג שבועות בספירה, מה שאין כן בשאר מועדות, לפי שכאשר נתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידים לקבל התורה לסוף חמשים יום ליציאתם, שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, נ' יתרה של "תעבדון" במקום תעבדו, לרמז שמקץ נ' יום לצאתם יקבלו התורה בהר חורב, ובצאת ישראל ממצרים מרוב חיבה היו מונים בכל יום ויום: הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, וכן הלאה, מפני שהיה נראה להם כזמן ארוך מתוך חיבתם הגדולה לתורה, והיו מצפים ומייחלים לקבלת התורה, לכך נקבעה הספירה לדורות. עי' בהריב"ש (סי' צו) שכתב שלא תלה הכתוב חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום נ' לעומר, אלא שבזמן הזה שאנו יודעים בקיבועא דירחא, ולעולם ניסן מלא ואייר חסר, כלים נ' יום לעומר ביום ו' סיון שנתנה בו התורה. ולכן בתפילה אנו מזכירים זמן מתן תורתינו. ובמג"א (סי' תצד) הקשה אין אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתינו, והא קיימא לן כר' יוסי דאמר בשבעה בסיון ניתנה תורה, ואילו אנו לעולם חוגגים תמיד בו' בסיון. ועיי"ש תירוצו, ובהעמק שאלה (סי' קז אות ד) תירץ שעל כל פנים מששת ימי בראשית היה יום ו' בסיון מוכן לקבלת התורה, אלא שמשה הוסיף יום אחד מדעתו. והביאו חזון עובדיה (יו"ט עמ' שג) וכ"פ ילקוט יוסף (סי' תצד). והסיבה שלא קבעה התורה את חג השבועות לפי תאריך, אלא לפי מניין ימים "תספרו חמישים יום" כתב השיבולי הלקט (סי' רלו) לפי שהימים הללו ימי מלאכת השדה הם, ואין מי שיגיד לחקלאים אם אייר מלא או חסר, לכך אמרה תורה תספרו חמישים יום, ואז מקרא קודש יהיה לכם.
• יש אומרים שבליל חג השבועות אין לקדש על הכוס עד שיהיה ודאי לילה, [שהוא כרבע שעה לאחר שקיעת החמה]. שאם יקדש מבעוד יום הרי הוא כמחסר קצת מיום מ"ט לספירה, וכתוב: "שבע שבתות 'תמימות' תהיינה". ויש חולקים ואומרים שאין לחוש לכך, ושכן פשט המנהג לקדש אף מבעוד יום, ולכן לכתחילה נכון להמתין מלקדש עד לאחר שעברו עשרים דקות מהשקיעה, ובפרט במקומות אלו שאפשר לחשוש לדברי האחרונים ולהמתין עד הלילה, שנכון לעשות כן. ומכל מקום בשעת הצורך הרוצה לסמוך על המקילים, ולקדש על הכוס מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקודש יש לו על מה שיסמוך, שכן הוא מעיקר הדין, וגם המנהג כן. ובפרט בארצות אירופה וכדומה, שהשקיעה מתאחרת מאד בימי הקיץ, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה, וגם זה גורם הפרעה לסדר לימוד הלילה בספר קריאי מועד, כפי שנוהגים על פי הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל, שיש להקל להם לקדש ולסעוד מבעוד יום. ואם אפשר טוב שימתינו עד תחילת השקיעה, באופן שהשמש מתכסית מעינינו, ואז יקדשו ויסעדו. וטוב שיאכלו כזית לחם בצאת הכוכבים, ועליהם תבוא ברכת טוב. (יחוה דעת חלק ו' סימן ל. שו"ת חזון עובדיה חלק א' סימן א'. יביע אומר חלק ה' או"ח סי' ו' סק"ה. הליכות עולם חלק ב' עמוד ג').
• חייב אדם לאכול פת בסעודת יו"ט בלילה וביום, ואין להקפיד אם אוכל את הפת עם סלטים למיניהם. כן פסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' לז בהערה) וחזו"ע (עמ' שז).
• אם שכח יעלה ויבא בליל יו"ט – אם התחיל כבר לומר "ותבנה ירושלים" ועוד לא אמר בונה ירושלים, יאמר "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" ויחזור לומר יעלה ויבא, ואם כבר אמר בונה ירושלים, יאמר שם "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים" ואם המשיך את ברכת הטוב והמטיב, ימשיך את ברכת המזון ואינו צריך לחזור לראש הברכה, שספק ברכות להקל. (חזו"ע עמ' שז).
• מי ששכח לברך בחג השבועות ברכת שהחיינו, אינו יכול לברך ברכה זו לאחר החג, אף לא בתוך שבעה ימים שאחר החג. (חזו"ע פסח עמ' קלד, ילקוט יוסף סי' תצד אות ה')
• פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות נעורים כל הלילה בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, עד עלות השחר, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש: "חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואומרים: בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות". וכן אמרו עוד בזוהר הקדוש: "כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון". והסבירו האחרונים, שהטעם למנהג זה בליל חג השבועות, לפי שבשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעירם משנתם על ידי קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני. ולכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעמוד על המשמר בלילה הזה ונעסוק בתורה כל הלילה. (חזו"ע עמ' שט). ואיש על העדה יעמוד על המשמר שיהיה סדר הלימוד כהלכה, ואשר יוציאם ואשר יביאם, ובל יתאספו לשוחח בדברים בטלים, שיצא שכרם בהפסדם. כן כתב באוצר המכתבים להרה"ג יוסף משאש (ח"ב סי' אלף ומ') וחזו"ע (עמ' שי).
• מנהג זה הוא לאנשים בלבד ולא לנשים. עי' בזה בשו"ת רב פעלים (ח"א סוד ישרים סי' ט').
• נכון ללמוד עם הציבור את התיקון שנדפס בספר קריאי מועד תיקון ליל שבועות, שנתקן ונסדר על פי הזוהר והמקובלים. ומ"מ מי שחשקה נפשו לעסוק בש"ס ופוסקים אין למחות בידו כי יש לו על מה לסמוך. כן מתבאר בחק יעקב (סי' תצד) שכתב וז"ל לא נהגו ללמוד התיקון בעשרה רק כל אחד ואחד לומד ביחידות, כי עיקר התיקון לא תיקנו רק בשביל עמי הארץ שאינם יודעים ללמוד. ע"כ. והן אמת כי מרן הרב חיד"א (לב דוד פל"א) כתב שהמנהג מפורסם בכל תפוצות ישראל מכמה מאות בשנים לקרות בחבורה הסדר המתוקן מרבינו האר"י, והוא מנהג קבוע ברוב ישראל, אך שמעתי כי קצת לומדים קבעו ללמוד פרק מהרמב"ם מספר יד החזקה ויש שלמדו אדרא, ולא רצו ללמוד תיקון האר"י ז"ל פסוקי התחלת פרשיות ונביאים וכתובים, ולא טוב עשו לבנות במה לעצמן וכו', כי הגם שלא ידעו רזי תורה, מ"מ חיובא רמיא עלייהו ללמוד הסדר. עיי"ש. ומ"מ כתב מרן הגרע"י (חזו"ע שם) כיון שיש גם כן טעם על פי הפשט מדוע ראוי להיות נעורים בלילה, לכן הרוצה לסמוך על זה ללמוד ש"ס ופוסקים יש לו על מה שיסמוך.
• העוסקים בתורה בלילה, ומגישים להם מדי פעם בפעם במשך הלילה תה או קפה, אפילו שהו בינתים יותר משעה ומחצה, שיש בזה יותר מכדי שיעור עיכול המזון, אינם צריכים לחזור ולברך על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת, והיא פוטרת את הכל. וטוב שיכוין דעתו לפטור בברכתו הראשונה כל מה שיביאו לפניו לאחר מכן. ואם יצא לחוץ מפתח בית הכנסת או בית המדרש, אפילו הניח מקצת חברים, ואחר כך חזר, צריך לחזור ולברך, ששינוי מקום נחשב להיסח הדעת. יביע אומר (חלק ו חאו"ח סי' כז) יחוה דעת (ח"ו סי' יא) וחזו"ע (עמ' שיא).

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א