דינים השייכים ליום טוב החל במוצאי שבת

1. מותר לקחת את הפתילה של הפתיל צף ולהכניסה בתוך המצוף בליל יו"ט, ואין בזה משום תיקון כלי. הנה מרן השו"ע בסי' שי"ז כתב שאסור להכניס אבנט במכנסיים ואסור להכניס הרצועה בסנדל, משום שמתקן כלי, וכן בסי' ש"מ כתב מרן דאסור ליתן מוכין לתוך הכר דהוי תיקון כלי, ולפי זה היה לנו לאסור להכניס הפתילה בתוך המצוף. אמנם עיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קכח אות א) דאין זה דומה לנידונים הנ"ל משום שהפתילה עצמה ראויה להדלקה והמצוף עצמו אינו דומה אלא לכלי קיבול, ולכן היקל שבה"ל מדינא, אמנם כתב שבביתו נוהג הוא להחמיר ולהכין הכל מערב שבת. וכ"כ בשמירת שבת כהלכתה (ח"א פל"ג סעי' ט' לגבי תחיבת מחט, ובהוספות ומילואים עמ' נו) שמותר לתחוב הפתילה בתוך המצוף. וכן הביא בפסקי תשובות (סי' תקיד הערה 84) בשום שו"ת מנחת יצחק וציץ אליעזר דמדינא ליכא איסור בניין בכלי העשוי לשעה, כיון שהחיבור חד פעמי, ואף שזורקו לאחר מכן כשהוא מחובר, אינו עושה כן אלא רק מחמת עצלות וחוסר עניין כיון שבלא"ה זורקו, ואין זה נהפך להיות מחמת כן בניין לזמן.
2. מותר לסלק את הפתילה בערב היום השני כדי שיוכל להדליק שוב את נר יו"ט, ויותר טוב שיקח את הכוסיות עם המים והפתילות יחד, ויטלטל הפתילה אגב הכוס והמים, וישפכם לכיור או לפח האשפה, וישים פתילה חדשה. הנה מצד טלטול מוקצה ביו"ט אין איסור, כיון שעושה כן לצורך הדלקה מותר, ובפרט שיתכן מאד שהפתילה ראויה להדלקה נוספת, אלא רק רוצה לקחת פתילה יותר מובחרת, וממילא אין זה מוקצה כלל. אמנם כיון שיכול לעשות כן באופן אחר, ע"י שיטלטל את כל הכוסיות וישפוך הכל אל הכיור או פח האשפה, ואז נחשב לטלטול מן הצד אגב המים ואגב הכוס.
3. בתפילת ערבית של ליל יו"ט אומרים 'ותודיענו', ובקידוש עושה הבדלה (יקנה"ז), ואם שכח ולא אמר בתפילתו 'ותודיענו' ואח"כ בקידוש לא אמר את ברכת ההבדלה, וטעם מן היין, צריך לחזור ולהתפלל שוב תפילת ערבית (שמונה עשרה בלבד). כתב הפמ"ג (סי' רצד א"א סק"ג) דאם שכח להבדיל בתפילה, ואכל או שתה קודם הבדלה חוזר ומתפלל שוב  תפילת ערבית, דהא קיי"ל (בסי' רצד) דאם לא אמר אתה חוננתנו בתפילה, ואכל קודם הבדלה, צריך לחזור ולהתפלל, וה"ה הכא. ובאור לציון (ח"א חאו"ח סי' לז, ובח"ג פי"ח ה"ה) חולק על הפמ"ג דלא דמי ותודיענו לאתה חוננתנו, דשאני אתה חוננתנו שהיא מעיקר התפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, משא"כ ותודיענו שאינו מתקנת אנשי כנסת הגדולה, אלא תקנה מאוחרת שתקנו רב ושמואל (כפי שמוכח בגמ' ברכות לג: דרב ושמואל תקנוה, ולא כדברי היעב"ץ שאנשי כנסת הגדולה חזרו ויסדוה) ועל כן אם טעה ולא אמר ותודיענו, יחזור הדבר להיות כפי עיקר הדין.  ובחזו"ע (ימים נוראים עמ' צא ואילך) תמה עליו דכיון שתיקנו לנו רבותינו האמוראים לומר ותודיענו, א"כ דין ותודיענו כדין אתה חוננתנו, ולכן נקט כדברי הפמ"ג ושכן פסק המשנ"ב בבאה"ל (סי' רצד). והנה בשבט הלוי (ח"י סי' כג) הביא בשם הפמ"ג שאם מבדיל שוב פעם יוצא ידי חובה וא"צ לשוב ולהתפלל. אמנם הגרע"י בחזון עובדיה (שבת ב' עמ' שפא) נקט שצריך לשוב ולהתפלל, דאם איתא שיוצא ידי חובה בהבדלה על הכוס, מדוע פסק מרן בסי' רצד שצריך לשוב ולהתפלל, ומדוע נצריך אותו לברך כמה וכמה ברכות לבטלה, וכתב שכן מוכח מדברי הרא"ה וכמה ראשונים שאינו יוצא ידי חובה בכה"ג וצריך לשוב ולהתפלל.
4. לנוהגים להוציא את השבת כשיטת ר"ת, יכולים להקל בכל מלאכות דרבנן כבר מצאת השבת, אבל כל מלאכות דאורייתא אין לעשות עד לאחר צאת רבינו תם. ולכן מותר לשים את התבשילים על הפלאטה מייד בצאת שבת, מכיון שיש פוסקים המתירים אפי' בשבת לעשות כן, וכמו כן מותר לעשות קידוש מייד בצאת השבת, ויכול לטלטל את הנר אל השולחן לברך עליו בורא מאורי האש, (משום שאיסור טלטול נר הדולק אינו אלא משום פסיק רישיה דהבערה דלא אכפת ליה, דהוי דרבנן), אמנם הדלקת נרות במוצ"ש צריכה להיעשות לאחר זמן רבינו תם.
5. אם רוצים לעשות קידוש קודם לזמן רבינו תם, יכולים לעשות כן, אמנם לא ידליקו נר נוסף לברכת מאורי האש, ויכולים לעשות מאורי האש על נר אחד, משום שאבוקה אינה מעכבת בנר כמ"ש בסי' רצח דאין האבוקה אלא למצוה מן המובחר. והדלקת הנרות יכולה להיעשות לאחר הקידוש, אמנם על פי חכמי המקובלים יש להקפיד לעשות את הקידוש אחר הדלקת נרות.
6. אין לברך ברכת מאורי האש על נרות יו"ט, ובדיעבד אם בירך יצא ידי חובתו. עי' ציץ אליעזר (חי"ד סי' מב אות ב') שכתב שאין לברך ברכת מאורי האש על נרות יו"ט,  וראייתו מהגמ' ברכות (נג:) לגבי האם ניתן לברך על נר שהדליקו לכבוד מת "כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה, אין מברכין עליו (כי זה לא נעשה לאורה אלא לכבוד המת, וממילא אין לברך עליו בורא מאורי האש), וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה, מברכים עליו" ולכן נר יו"ט שמדליקים לכבוד יו"ט, הוי כמו שאר נר הנעשה לכבוד ואין לברך עליו. ובספר ברוך שאמר (יו"ט פי"א הערה 24) כתב שיכול לברך עליהם, והוכיח כן מיסודו של הגר"ח מבריסק שכתב שיש להדליק נר של יו"ט מערב יו"ט ולא בלילה, וטעמו שבהדלקת נר יו"ט יש שני תכליתים, התכלית האחת היא לכבוד יו"ט, והתכלית השניה להאיר, וא"כ אם חפץ שיהיה ניכר 'כבוד יו"ט' צריך להדליק כאשר עדיין יש אור יום, דמוכח שאין כוונתו רק לשם אורה, אבל אם הדליק בלילה, אין ההדלקה אלא רק להאיר, כי אין ניכר כבוד יו"ט בהכי, ונמצא שבמוצאי שבת שמדליקים את הנרות בלילה, אין הנרות אלא להאיר וניתן לברך עליהם בורא מאורי האש. ולעניין הלכה יש להדר לכתחילה אחר נר שאינו נר של מצוה, ובדיעבד אם בירך, אינו צריך לשוב ולברך.
7. אסור לומר בשבת, נלך לנוח כדי שנוכל להיות עירניים בליל חג שבועות, משום הכנה משבת ליו"ט. כן כתב המג"א (סי' רצ) בשם ספר חסידים (אות רסו) "לא יאמר בשבת, נישן כדי לעשות מלאכתינו בערב" כלומר שבזה שאומר שישן לצורך מוצ"ש איכא משום מכין משבת ליום חול, וה"ה לענייננו הוי מכין משבת ליו"ט.
8. מותר להוציא דברים מן ההקפאה לצורך ההפשרה מבעוד יום, כדי שיפשירו לקראת יו"ט. במשנה (שבת קיג.) איתא "מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מליל שבת לשבת, אבל לא משבת למוצ"ש וכ"פ הטשו"ע (סי' שכג סעי' ו'). ופירש"י והראשונים דהוי משום הכנה משבת לחול, ואפי' לצורך מצוה כגון מיו"ט לחבירו אסור, כדאמרינן והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו, חול מכין לשבת ואין יו"ט מכין לשבת. וכמו שמצינו למג"א (הנ"ל) שאסור לומר שהולך לישון לצורך חול משום דין הכנה, וכן בגמ' (שבת קיד:) "אמר ר' זירא אמר רב הונא ואמרי לה אמר ר' אבא אמר רב הונא, יוה"כ שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק" ופירש"י "ולא מיבעיא בשבת דעלמא דאסור משום שבות, דקטרח משבת לחול, אלא אפי' האידנא דיש כאן עינוי" עכ"ל. ומבואר שאסור לטרוח משבת לחול משום דהוי זלזול בכבוד השבת, שטורח ומכין את הדברים הצריכים לו לחול, וא"כ ה"ה משבת ליו"ט.

9. אלא שיש לחקור הא דאסרו חז"ל להכין משבת ליום חול שאסרו מדין זלזול בכבוד השבת, האם אסרו בכל אופן שניכר שהוא לצורך חול, או דלמא שלא אסרו אלא במקום שעל ידי שיטרח לצורך חול יהיה בזיון לשבת בזה שלא המתין לחול ועשה בשבת, אבל במקום שלא יוכל לעשות במוצ"ש דבר זה, אין בזיון לשבת כלל בזה שעושה כעת, ודלמא אין בזה משום הכנה. והנה בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' סא) נשאל במה שנהגו אותם שיש להם רק מחלבה של גויים ובשבת בצהריים הישראלית נותנת לגויה קנקנים והולכת עימה לראות כיצד חולבת ומביאה לבית הישראל לצורך מוצ"ש האם יש בזה מדין הכנה, והשיב, דכל איסור הכנה משבת לחול, זהו דווקא היכא שראוי לעשותו במוצ"ש, ורק מתוך שרוצה להרויח זמן וטרחא במוצ"ש עושהו בשבת ומחליף עבודת החול לעשותה בשבת ובזה אסור, משא"כ במקום שאין לו אפשרות לעשותו במוצ"ש והדבר מוכרח לעשותו בשבת, שרי ואין בזה משום הכנה, והביא ראיה לדבריו מהא דשרי לטלטל כלי שמלאכתו להיתר מחמה לצל כדי שלא יתקלקל או שלא יגנב, ואף שאינו צריך את הכלי להשתמשות בשבת, שרי, ולא חיישינן משום הכנה, דכיון שאין כוונתו להרויח זמן עבודה בחול, רק שהדבר מוכרח להיות בשבת דווקא שלא יתקלקל, אין בזה משום הכנה.וכיוצא בזה כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' כד) להתיר להכניס אוכלים למקפיא בשבת אף שכוונתו למוצ"ש, עיי"ש. ומבואר מדבריו כדברי המהרש"ג, ונמצא לפי"ז לענייננו שכיון שאין אפשרות להוציא את הדברים במוצ"ש משום שלא יופשרו עד שעה מאוחרת מאד, מותר להוציאם אפי' מבעו"י.