מנהגי ספירת העומר חלק א

1. המנהג בכל תפוצות ישראל שלא לשאת אשה בימי הספירה מפסח ועד ל"ד לעומר, מפני שבאותו זמן מתו באסכרה עשרים וארבעה אלף תלמידי ר"ע, ונשאר העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, והם ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר, והם הם שהעמידו את התורה מאותו הדור והלאה. (יבמות סב:). ונהגו העם להתאבל על תלמידי ר"ע שמתו, ולהמנע משמחה. ובהיות שפסקו למות בפרוס עצרת, (כלומר חצי חודש קודם שבועות, דהיינו חמישה עשר יום) מותרים לישא אשה מאותו יום ואילך, וכן המנהנ פה עיה"ק ירושלים ת"ו, אצל כל הספרדים ועדות המזרח. ואחינו האשכנזים נוהגים כמו שכתב הרמ"א להתיר לעשות נישואין בל"ג לעומר, והמיקל גם בליל ל"ג לעומר יש לו על מה שיסמוך, אבל מנהג הספרדים ועדות המזרח שנושאים רק מיום ל"ד לעומר והלאה, כדעת מרן שקיבלנו הוראותיו. ולכן מנהג הספרדים להינשא בליל ל"ה לעומר, כדי שיוכלו להסתפר ביום ל"ד בבוקר, ובשעת הדחק אפשר לעשות הנישואין בל"ג בעומר בערב, דהיינו ליל ל"ד, שבזה יש לומר מקצת היום ככולו, גם בלילה. על פי דעת הסוברים מקצת היום ככולו גם בלילה, ובפרט במקום מצוה, וכ"פ הרדב"ז (ח"ג סי' תקנט) לעניין אבילות, ואף ששם יש כמה פוסקים שחולקים, עי' בשו"ת יבי"א ח"ד (חיו"ד סי' לג אות ז'), בנידון דידן דהוי מנהג, שפיר דמי להקל בשעת הדחק, וכמ"ש הפר"ח. ועי' עוד בשו"ת יחוה דעת (ח"ד ריש סי' לב) לגבי תספורת.
2. מעיקר הדין מי שלא קיים פריה ורביה, דהיינו שאין לו בן ובת, יכול לישא אשה בתוך ימי הספירה, ומ"מ נהגו שלא לישא אשה כלל עד ל"ד לעומר, ואין לשנות המנהג. אולם אם יש שעת הדחק גדול יש להסתמך על עיקר הדין ולהתחשב בזה בתור הוראת שעה, כדי להתיר הנישואין. בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרפז) כתב וז"ל "ומה שנהגו שלא לישא נשים עד ל"ג לעומר, אם יש סיבה הכרחית וטעם להתיר לא חיישינן למנהגא, כגון אם לא קיים פו"ר ובתנאי שלא ירבה בשמחה, שעיקר טעם המנהג מפני השמחה, ולא עדיף האי מנהגא מאבילות של תוך ל' יום". (שמבואר שם ביו"ד סי' שצב שאם לא קיים פו"ר מותר לעשות נישואין ולכנוס תוך ל' לאבל). וכ"כ הכנה"ג (הגה"ט סי' תצג) בשם מהר"ם די לונזאנו (והכנה"ג עצמו חולק). והפר"ח ג"כ כתב להתיר על פי המהר"ם די"ל הנ"ל, והוסיף שהרא"ם התיר לישא אשה על אשתו כדי לקיים מצות פריה ורביה ולא חשש לגזירת רבינו גרשום, משום דס"ל דלא גזר ר"ג על זה. ואף המהר"ם מינץ שחולק עליו שם, מ"מ יודה כאן שאינו אלא מחמת מנהגא בעלמא, שיש להתיר בפשיטות. ומאידך דעת הגר"ז (סי' תצג סעי' ג') שנהגו להחמיר בזה, וכ"ד הבית דוד (חאו"ח סי' רעט) ומחזיק ברכה (סי'  תצג סק"א) דאף שהמהר"ם והפר"ח התירו, מ"מ פשט המנהג להחמיר שאין נושאין כלל עד ל"ד בעומר. ועיננו הרואות שפשט המנהג להחמיר בזה. ומרן הגרע"י (שו"ת יבי"א ח"ה חאו"ח סי' לח) העלה שהעיקר כדעת המהר"ם די לונזאנו והפר"ח, ולכן כשיש צורך בדבר יש להקל. וחזר על דבריו אלו בחזו"ע (יו"ט עמ' רנו).
3. ואם חל ל"ג לעומר בערב שבת, מותר לערוך נישואין לחתן שלא קיים מצות פריה ורביה. אע"פ שהנישואין יש בהם חומרא יתירה בימי הספירה, יותר מתספורת, כמ"ש הט"ז (סי' תצב סק"ב) ובשו"ת זרע אמת ח"א (סי' סח) דלשיטת מרן אין להתיר נישואין בשאר שנים אלא מיום ל"ד לעומר והלאה, וכאמור לעיל, מ"מ בשנה זו, כיון שהותר להסתפר לכבוד שבת בל"ג לעומר , והופסקה האבלות על מותם של תלמידי ר"ע, אין אבילות לחצאין, ומותר לעשות נישואין בל"ג לעומר אף לספרדים, אם החתן עדיין לא קיים מצות פריה ורביה, בצירוף דעת הרדב"ז בחלק ב' (סי' תרפז) וסיעתו, שאם לא קיים החתן מצות פו"ר, מותר לו לעשות הנישואין אפי' בתוך ימי הספירה. וכ"פ הפר"ח והעיד שכך היה המנהג בירושלים, וכ"כ הגאון רבי חיא צאלח בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סי' קיא) ואף שכיום נתפשט המנהג להחמיר שאפי' מי שלא קיים מצות פו"ר אין מתירים לו לעשות נישואין בתוך ימי הספירה כמ"ש הב"ח, ובספר פרי האדמה (ח"ד דף כב ע"ד) והרב חיד"א בספר מחזיק ברכה (סי' תצג סק"א), מ"מ נראה שבשנה שחל לג לעומר בער"ש יש להתיר בצירוף הטעם שאין אבילות לחצאין.
4. וה"ה אם חל ל"ג ביום חמישי, ול"ד יחול ביום שישי, מותר לערוך נישואין כנ"ל, בליל שישי שהוא ליל ל"ד. הנה מצינו לפוסקים רבים מגדולי הספרדים שהתירו לערוך נישואין בל"ג לעומר, כמ"ש שיירי כנה"ג (סי' תצג סק"ג) שבקושטא אע"פ שאין מסתפרים בל"ג לעומר, מ"מ נושאים נשים. והאריך בזה בספר טהרת המים (שיורי טהרה מערכת ע' אות ט"ו) ומהריק"ש (בהגהותיו סי' תצג), וכן הורה בשו"ת יהודה יעלה (אסאד חאהע"ז סי' לח ולט) שכשחל ל"ג בעומר בערב שבת, מותר לעשות הנישואין בליל ל"ג לעומר, שממה שהתירו המהרי"ל והרמ"א להסתפר בליל ל"ג לעומר, יש ללמוד במכל שכן לעניין נישואי אשה שמצוה להקדים. והנה כאשר חל יום ל"ג ביום חמישי ויום ל"ד ביום שישי יש לצרף שיטת הרמב"ן דמקצת היום ככולו אמרינן כבר מן הלילה במקום מצוות פריה ורביה ומותר להינשא כבר מליל שישי. וראה עוד להגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' של) שכתב שאם חל יום ל"ג לעומר ביום א', ויש צורך להקדים הנישואין ליום ו', נראה שמותר לעשות הנישואין ביום ו' סמוך לערב, כי הרמ"א כתב שמותר להסתפר ביום ו' לכבוד שבת, ותספורת ונישואין דין אחד להם, כמבואר באחרונים. ואע"פ שהתספורת הותרה משום כבוד השבת, הרי גם בנישואין יש מצות פריה ורביה וכו', ועוד שהפר"ח התיר למי שלא קיים מצות פו"ר לישא אשה בימי הספירה, ואף שאין אנו נוהגין כן, מ"מ כיון שמעיקר הדין מותר ואין כאן אלא אבילות ישנה מצד מנהג, כשיש צורך להקדים הנישואין לערב שבת, יש להעמיד הדבר על עיקר הדין, שמכיון שלא קיים פו"ר מותר לעשות הנישואין ביום ו' סמוך לערב כמו שמותר בתספורת. עכ"ל. וא"כ בנידון דידן שעבר ל"ג בעומר ולשיטת רמב"ן כבר עבר מקצת היום, ה"נ הכא מותר להשיאו.
5. קביעת תאריך הנישואין אם יהיה בל"ג לעומר או ל"ד לעומר תלוי בחתן שהוא המחוייב בפריה ורביה, ולא בכלה, ולכן אם החתן אשכנזי אף שנושא ספרדיה, יכול להינשא בל"ג לעומר, ואם החתן ספרדי, אף אם נושא אשכנזיה, אינו נושא אלא בל"ד. (חזון עובדיה).