מנהגי ספירת העומר חלק ג
מנהגי ספירת העומר חלק ג
- יש נוהגים שלא להסתפר ולא להתגלח אלא ביום מ"ט לעומר, ערב חג השבועות, ואפילו אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה אינם מסתפרים כלל. ומנהג זה הוא על פי תורת הקבלה, ואינו אלא למצניעים ההולכים תמיד על פי הסוד, אבל מנהג רוב הקהילות להסתפר ביום ל"ד בעומר. ומי שנהג כן ורוצה לבטל מנהגו ולנהוג כדברי מרן להסתפר ביום ל"ד לעומר, יעשה התרה על מנהגו, וישוב לנהוג כדעת הפוסקים. והוא הדין לענין תספורת ביום המילה. בשער הכוונות (דף פ"ו ע"ד) איתא שאין להסתפר עד חג השבועות, וכ"כ הרש"ש בנהר שלום (דף כה ע"ד) ובמורה באצבע (אות רכא) וברכ"י (סי' תצג סק"ו) ועל פי הסוד אין להסתפר אפי' ביום המילה כמ"ש באגרות הרמ"ז (סי' ב'). אמנם אף מי שנהג כל השנים כדעת המקובלים ורוצה כעת לשנות מנהגו, כתב בשו"ת כתונת יוסף (סי' יט) שרשאי לעשות התרה, ויכול לעשות ההתרה אף בתוך ימי הספירה הראשונים, אע"פ שעדיין לא הגיע זמן היתר התספורת, הואיל ומנהג בעלמא הוא, ואין צריך להמתין עד שיחול הנדר. וכ"פ מרן הגרע"י ביבי"א (ח"א חיו"ד סי' טז). וכ"פ ילקוט יוסף (מועדים עמוד תלא).
- אף למנהג המקובלים, כשחל שבת בערב חג השבועות מסתפרים בערב שבת, ולא יכנסו לרגל כשהם מנוולים.
- אין הנשים בכלל איסור התספורת בימי העומר. כיון שכל הטעם הוא משום אבילות על תלמידי ר' עקיבא, ומרן השו"ע (יו"ד סי' שצ סעי' ה') כתב "אשה מותרת בנטילת שיער אחר ז' ימים" והרמ"א כתב "ויש אוסרים אף לאשה וכן עיקר". וכתב בפנים מאירות (ח"ג סי' סי' לז) להתיר לאשה להסתפר מראש חודש אב עד התענית, שכיון שאפי' באבל פסקו הרי"ף והרמב"ם שאשה מותרת להסתפר אחר ז', כ"ש באבילות ישנה בין ראש חודש אב לתענית, ויש לסמוך במילי דרבנן על דעת המתירים. וא"כ כ"ש בנידון דידן, שאיסור תספורת אינו אלא מחמת מנהג, בודאי שמותר לאשה להסתפר, וכ"פ בחזון עובדיה (יום טוב עמוד רסא) והנה בשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סי' קלז דף רלא ע"א) כתב דאף שמותר לאשה להסתפר, מ"מ ראוי להחמיר אם לא נחוץ כ"כ. וכן בשו"ת רב פעלים (ח"ד סוד ישרים סוף סי' טו) כתב להחמיר בזה, ומרן הגרע"י כתב על זה שזו חומרא יתירה.
- נהגו מקצת נשים להמנע בימי הספירה מעשיית מלאכה, כגון סריגה ותפירה וכיוצא בזה, משקיעת החמה ואילך, לאות אבל על תלמידי רבי עקיבא. ויש אומרים שאין לאסור להן אלא עד אחר ספירת העומר. ונשים שנהגו לסרוג או לארוג או לתפור בזמנים אלו אין למחות בהן, כי אין בזה חיוב כלל רק מנהג בעלמא. ומי שלא נהג לא נהג. ומכל מקום, אין להחמיר על נשים המתפרנסות ממלאכת סריגה ותפירה וכיו"ב. מקור הדין איתא ברבינו האי גאון (בתשובה שהובאה באוצר הגאונים יבמות סב: סי' שכח) וברי"ו (נתיב ה' ח"ד) דמה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית, משום תלמידי ר' עקיבא שכולם מתו משקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה, והיו העם בטלים ממלאכה כדי להתעסק בהם. ועוד דכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה, מלשון שבות ושמיטה, כדכתיב שבע שבתות שנים, מה שנת השמיטה אסורה במלאכת קרקע, אף זמן ספירת העומר דהיינו לאחר שקיעת החמה שובתים ממלאכה. ובאליה רבה (סי' תצג סקי"א) הביא מ"ש התניא רבתי שהוא זכר לנשים צדקניות שהיו בדורו של ר' עקיבא שקדמו אצל תלמידיו להתעסק בהם. אמנם אין ראוי למחות באותן שלא נהגו ליבטל ממלאכתן, משום שעיקר הדבר אינו אלא מנהג, מי שנהג נהג ומי שלא נהג לא נהג, ולכן אין להחמיר על נשים המתפרנסות ממלאכת הסריגה ותפירה. וכ"פ מרן הגרע"י (שם עמ' ערב).
- יש להקל לברך שהחיינו על פרי חדש בימי הספירה, בין בחול בין בשבת. ואף מי שנהג להחמיר שלא לברך שהחיינו בימי הספירה על פרי חדש, יוכל לבטל מנהגו אף בלי התרה, אפילו אם היה יודע שהוא חומרא. לכאורה היה נראה ללמוד דין זה ממה שכתב מרן השו"ע (סי' תקנא סעי' יז), שטוב להיזהר שלא לומר ברכת שהחיינו על פרי חדש או מלבוש חדש בימי בין המיצרים, והטעם לזה מפני שהם ימי אבל וצער לישראל. וא"כ גם בימי הספירה היה ראוי לפסוק כן. אולם מרן הגרע"י (שם עמ' רנט) כתב לחלק דימי בין המיצרים אירעו בהם חורבן בית המקדש ושאר פורענויות, המבוארים במשנה תענית (דף כו.) והם ימי אסון כללי לעם ישראל בכללותו, ולכן אין לברך בימים אלו שהחיינו משום שזמן זה נקבע לבכיה לדורות ולפורענות לאומה כולה, משא"כ בימי ספירת העומר שכתב הרמב"ן (פרשת אמור) שקדושת ימי הספירה כקדושת חול המועד, וימים אלו ימים נעלים לעם ישראל, יכול לברך שהחיינו, וכ"פ המאמר מרדכי (סי' תצג סק"ב), ובספר עיקרי הד"ט (סי' כא אות יז).
- אולם לענין לבישת בגד חדש בימי הספירה, טוב לחוש ממדת חסידות למה שכתב בספר יוסף אומץ (יוזפא, סימן תתמה), שמיום ראש חודש אייר ואילך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש. וכשיש צורך, יש להדר ללבוש הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה, ויברך עליו שהחיינו. ובמקום שמחת בר מצוה או ברית מילה בימי הספירה, יש להקל בזה בפשיטות. [והיינו בבגד חדש ששמח בו ומברכים עליו בכל השנה שהחיינו, כגון חולצה ומכנסים וכדומה, אבל בגדי זיעה חדשים, או גרבים, בלאו הכי אין מברכים עליהם שהחיינו]. ואפילו לתקן ולתפור בגדים חדשים נוהגים איסור. ויש מקילין בזה, וטוב לחוש לזה ממדת חסידות. [יבי"א ח"ג סי' כו. יחו"ד א' סי' כד].
- גם במקומות שנהגו איסור לתפור בגדים חדשים בימי הספירה, מותר לתקן ולתפור ולקנות מלבושים חדשים בימי הספירה לחתן העושה נישואין בל"ג בעומר, למנהג אשכנז, או ל"ד בעומר למנהג ספרד. וכל שכן אם החתן לא קיים מצות פריה ורביה. ואין בזה מנהג להחמיר. יביע אומר (חלק ג' חלק אורח חיים סימן כו סק"ד) בשם היפה ללב (ח"ב סי' תצג) ועוד. וחזון עובדיה יום טוב (עמ' רסא).
- מי שנזדמן לו להכנס לדירה חדשה בימי הספירה, מותר לו להכנס ולדור בתוכה. ואין להקפיד לדחות כניסתו עד אחר ל"ג לעומר. ואפילו בדירה לשם הרווחה. וכן רשאי לסייד ולצבוע הדירה, או לעשות טפטים לנוי בימי הספירה, בטרם יכנס עם משפחתו לדירה. ויכול לעשות סעודה של חנוכת הבית בימי הספירה, ויאמרו שם דברי תורה, והלימוד של חנוכת הבית, שאז הוא סעודת מצוה, וכל שכן בארץ ישראל שהיא מצוה מצד עצמה. ויכול לברך שהחיינו בימי העומר על כניסתו לדירה החדשה, בלבישת בגד או פרי חדש, אולם בעת חנוכת הבית אין לשמוע שירים מכלי שיר, אף מטייפ, עד ל"ד בעומר. על פי המבואר לעיל שיש חילוק בין ימי בין המיצרים לימי הספירה שאינם ימים של צער ופורענות ומטעם זה הסכימו הפוסקים שמותר לברך שהחיינו בימים אלו, וכ"פ מרן הגרע"י בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן ל) וחזו"ע (עמ' ער).
- יש נוהגים להמנע מלצאת לדרך בימי הספירה, אולם להלכה אין להקפיד בזה כלל, ובפרט במקום הצורך. וכן אין להקפיד מלרחוץ בנהר בימים אלה. (זולת במקום שנהגו להחמיר). כן העלה להקל הגאון ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר ח"ד (סי' מד) והביאו בחזון עובדיה (יום טוב עמוד עדר) וילקוט יוסף על המועדים (עמוד תלד).
תגובות
הוספת תגובה