מנהגי ספירת העומר חלק ב
מנהגי ספירת העומר חלק ב
- אף הנוהגים להקל בכל ימות השנה לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, דרך הרדיו והרשם קול, נכון שיחמירו בימי הספירה שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה, או שמיעת כלי שיר מטייפ. ומכל מקום שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשי"ת, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה [או שבתוך ימי בין המצרים], ואין להחמיר בזה כלל. ובשמחת מצוה כגון מילה [אפילו שלא בזמנה], או פדיון הבן [אפילו שלא בזמנו], או סיום מסכתא, או בר מצוה (ששלמו לו י"ג שנה ביום זה), מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר. ולכן מותר להשתתף בתהלוכה ללוות הכנסת ספר תורה בימי הספירה, עם כלי זמר. כן איתא בחזו"ע (יו"ט עמ' רנח) ושכן פסק בשו"ת אגרות משה (חאו"ח סוף סי' קסו ובחלק ה' חאו"ח סי' סז) ובשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סי' קיא) ובשו"ת יחוה דעת (חלק א' סי' מה).
- מותר לעשות אירוסין, הנקראים "תנאים" בימי הספירה, וימעטו בשמחה, שיהיו רק משוררים בפה, ולא בכלי שיר, ומותר לחלק מגדנות ומיני מתיקה. אבל ריקודים ומחולות של רשות אסורים בימי הספירה. [מגן אברהם (ריש סימן תצג). ואחרונים שם. ובקובץ נועם כרך י"א (עמוד קמ). ע"ש]. וריקודים מעורבים [בנים ובנות] אסורים לעולם, והוא עוון חמור. עי' בזה בשו"ת זכרון יהוסף שטיינהרט (סי' יז) ודרושי הצל"ח (דרוש כט אות יט) וסידור דרך החיים (דף קסח ע"ג) ושו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' צא) ושו"ת ישכיל עבדי (ח"ה חאהע"ז סי' פז אות ג' ד') ואג"מ (ח"ד חאו"ח סי' לה) ומשנה ברורה בביאור הלכה (סי' שלח סעי' ג') וילקוט יוסף על המועדים עמוד תל.
- פשט המנהג בכל ספרד שלא להסתפר בימי הספירה עד יום ל"ד לעומר בבוקר, ואינם מסתפרים ביום ל"ג בעומר כמנהג האשכנזים, אלא בל"ד לעומר בבוקר. ולאחר מכן מותר להסתפר בכל עת שירצה. מקור הדין שאין להסתפר בימים אלו מובא בב"י (סי' תצג) בשם הר"י בן שועיב (דרשת יום ראשון של פסח מא ע"ד) וסיים הב"י וכן המנהג פשוט בינינו. וכ"פ בשו"ע (שם סעי ב'). וכתב אבודרהם (עמ' רמה) בשם אבן הירחי (המנהיג הל' ארוסין סוס"י קו) משמו של הרז"ה וז"ל "שמעתי שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוס העצרת, והוא ט"ו יום קודם העצרת, כאמרם (שקלים פ"ג ה"ד) פרוס הפסח, פרוס החג, שהם חמשה עשר יום בניסן ובתשרי, וכשתסיר חמשה עשר יום מארבעים ותשעה יום נשארו שלשים וארבעה. והנה הם שלשים ושלשה שלמים, ומגלחים ביום ל"ד בבוקר, כי מקצת היום ככולו". עכ"ל. ורי"ו (בספר אדם [וחוה] נתיב ה' ח"ד מ"ד ע"ד) וכ"כ הרשב"ץ בתשובה (תשב"ץ ח"א סי' קעח), וכתב ולפי זה כל יום ל"ג אסור ומקצת ל"ד, ולפי דעת הרמב"ן ניתן להסתפר בליל ל"ד דלעניין זה אמרינן מקצת היום ככולו אף בלילה, ומובא כן בספר תורת האדם (מהדורת שעוועל עמ' רטו). ולכן לספרדים יש להחמיר שלא להסתפר עד ל"ד לעומר בבוקר וכ"פ הגרע"י ביביע אומר (ח"ג סימן כו) ויחוה דעת (ח"ד סימן לב אות כ'). וכשם שמותר להסתפר מל"ג ואילך, כך מותר לישא אשה, דכיון שפסקו אז מלמות למה יהא אסור לישא אשה, וכן כתב האבודרהם (עמ' רמה).
- החרדים לדבר ה' נזהרים גם לגבי גילוח הזקן, שלא לגלח בימי העומר. ואמנם יש אנשים שהדבר קשה להם מאד להמתין כל כך לגילוח הזקן, ולכן נהגו היתר לגלח בראש חודש אייר. וסמכו על הגאון הרדב"ז שהתיר בזה. והנוהגים לחוש לצואת רבי יהודה החסיד ואינם מסתפרים כלל בשום ראש חודש יכולים להתגלח בערב ראש חודש אייר. ובשנה שחל ראש חודש אייר ביום ראשון יכולים להתגלח בערב שבת שלפני זה. ויש אומרים שאם מצטער הרבה כשאינו מגלח זקנו בעומר, והוא במקום צורך גדול, יש להקל לו לגלח הזקן בכל ערב שבת לכבוד שבת, כי לא דיברו הפוסקים בגילוח הזקן כלל בזמנם. ומכל מקום טוב וראוי מאד להחזיק במנהג זה שלא לגלח גם הזקן. וכן נהגו כיום בני הישיבות ובעלי הבתים הקובעים עתים לתורה. בשו"ת משפטי עוזיאל (מה"ת חאו"ח סי' סח) כתב דאף גילוח הזקן בסם אסור בימי הספירה, אמנם הרדב"ז (ח"ב סי' תרפז) כתב שהתיר להסתפר כל ימי ניסן ובראש חודש וכתב "ואני נוהג להסתפר כל חודש ניסן וראש חודש אייר, וכן נהגו רוב העולם והטעם שכיון שהם אסורים בהספד ובתענית אין אבילות זו התלויה במנהג נוהגת בהם, ומה שכתב הרב ב"י שזהו מנהג בטעות אינו נכון כלל... ובר מן דין אני ראיתי כמה קהילות שלא נהגו מנהג זה כלל, ומסתפרים כל שבוע כפי מנהגם בשאר ימות השנה לכבוד שבת". ועוד עי' בזה להרב חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' מ' אות ב') שכתב שהנוהגים להסתפר בראש חודש אייר סמכו בזה על הרדב"ז שחולק על מרן, וטעמו דכיון שיש בזה צער, וכל איסור התספורת אינו אלא מחמת מנהג, לכן יש להקל במקום צער. ומרן הגרע"י בחזון עובדיה (יו"ט עמ' רסג) כתב דמקום צורך גדול יש להקל בכל ערב שבת לגלח הזקן, כי לא דברו הפוסקים בגילוח הזקן כלל, שלא היה מצוי בזמנם, וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו סי' ה' קרוב לסופו) ועוד עי' בזה בשו"ת חזון עובדיה חלק א' עמוד כב.
- אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה, מותר לאבי הבן ולסנדק ולמוהל להסתפר ולהתגלח באותו יום, הואיל ויום טוב שלהם הוא. ואם יש סיבה המונעת את בעלי הברית מלהסתפר ביום המילה, יכולים להקדים ולהסתפר אף ביום שלפני המילה. וכן אם חל המילה ביום א' רשאים להסתפר ביום ו'. כן פסק הרמ"א (סי' תצג סעי' ב') שבעלי ברית רשאים להסתפר לכבוד המילה, ובשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' קנח) האריך לחזק דברי הרמ"א בזה, ואף שבספר נהר שלום (דף כה ע"ב) לא רצה להתיר אפי' לחתן לגלח ימים מספר לפני חג השבועות, על פי הסוד, זהו רק למנהג המקובלים שלא להסתפר כלל עד יום מ"ט לספירה, שהוא ערב חג השבועות, אבל לדידן דאזלינן בתר פסקי מרן השו"ע להסתפר ביום ל''ד לעומר, אין לחוש לחומרא זו. ובעלי הברית לעניין זה הם הסנדק והמוהל ואבי הבן, כמ"ש הב"י (סי' תקנט), וכ"פ הגרע"י (חזון עובדיה יום טוב עמוד רסד), ודלא כהמהר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ו' אות ד') דדווקא אבי הבן יכול להסתפר ביום המילה.
- חתן בר מצוה מותר לו להסתפר לכבוד חגיגת הבר מצוה הנערכת עבורו בימי העומר, כאשר אותו היום הוא יום הבר מצוה שלו. (על פי המבואר בסעיף הקודם).
- כל המותרים להסתפר בחול המועד, (כגון, היוצא מבית האסורים, והבא ממדינת הים), מותרים להסתפר גם בימי הספירה.
- מותר לגזוז צפרנים בימי הספירה. המנהג פשט להקל, כמ"ש בחזון עובדיה (שם עמוד רסג ד"ה ולענין). שהרי המג"א (סי' תקנא סקי"א) מתיר מן הדין ליטול ציפורניים אפי' בשבוע שחל בו תשעה באב, וכ"כ בשו"ת מהר"ם חלאוה (סי' י') שאין ספק שמותר ליטול ציפורניים בשבוע שחל בו ת"ב, שאין לנו לאסור אלא דברים שהזכירו חכמים בפירוש, אבל להוסיף עליהם וללמוד מדין אבל להחמיר, אין לנו. וא"כ כ"ש וק"ו בימי הספירה שאין נמנעים מלהסתפר אלא משום מנהג, וכ"כ בספר זכור לאברהם להתיר נטילת צפורניים בימי הספירה ושכן המנהג, והובא בכה"ח (סי' תצג סקט"ז).
תגובות
הוספת תגובה