הלכות ספירת העומר חלק ג

1. בשעה שמברך 'על ספירת העומר' ראוי שיכוין 'ספירת העומר' ר"ת ס"ה, גימטריא שם אדנות. כן כתב בכה"ח (סקי"ט) בשם שעה"כ (דף פ"ה ע"ד).
2. מצוות ספירת העומר למנות ימים ושבועות, אמנם אם הזכיר את מניין הימים, ולא הזכיר את מניין השבועות, או להיפך שהזכיר מניין השבועות ולא את הימים, אם נזכר במשך הלילה או היום למחרת, ימנה מיד בלא ברכה, ואם נזכר רק בלילה שאחריו, יכול למנות בשאר הימים בברכה. כדאיתא במנחות (סו.) מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, והטעם כתב הלבוש מדכתיב תחל לספור שבעה שבועות, וכן וספרתם לכם וכו', שבע שבתות תמימות וכו'. משמע שצריך לספור שבועות, ומדכתיב חמישים יום משמע שצריך לספור ימים, לכך סופרים שניהם. ואם ספר הימים ולא ספר השבועות, דעת מהר"ש הלוי (חאו"ח סי' ה') דלא יצא וצריך לחזור ולמנות בברכה, אבל הכנה"ג (הגב"י) חלק עליו וכתב דבדיעבד יצא, וכ"כ מג"א (סק"ד) חק יעקב (אות ח'). ומאידך דעת האליה רבה (אות יד) דדווקא בתוך ימי השבוע כגון בשמונה אף שלא הזכיר אלא היום שמונה ימים ולא סיים שהם שבוע אחד ויום אחד, אין צריך לחזור ולמנות, אבל בסוף כל שבוע ושבוע צריך לחזור ולמנות ולברך כשלא הזכיר שבועות. וכ"כ הפר"ח דאם מנה יומי על דרך משל שהם שבעה ימים ואמר היום שבעה ימים לעומר ולא סיים שהם שבוע אחד, לא קיים מצוות חכמים כתיקנה וצריך לחזור ולספור בברכה. ובחק יוסף (אות ט') כתב כיון דפלוגתא דרבוותא היא יש לחזור ולספור בלא ברכה, וכ"כ יד אהרן בהגה"ט, והגר"ז (אות ו') וחיי אדם (כלל קל"א אות א') ומשנ"ב (סק"ז). אמנם אם מנה ימים בלא שבועות ונזכר רק למחרת בערב, ימשיך לספור ספירת העומר בברכה במשך שאר הימים. כ"כ הנהר שלום (אות א') והביאו המשנ"ב (שם) וכה"ח (אות כב). ואם מנה שבועות לבד נמי יצא כמו שכתב הטור, והביאו מג"א, וכוונתו למ"ש הטור בשם ראבי"ה "יש אומרים שאין צריך למנות הימים רק עד שיגיע לשבוע, כגון היום יום אחד, עד שיגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעת ימים שהם שבוע אחד, אבל מכאן ואילך אין צריך למנות ימים של שבוע שעברה עם השבוע הבא, אלא ביום השמיני יאמר היום שבוע אחד ויום אחד, וכן ביום תשיעי עד שיגיע לארבעה עשר יאמר, היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות, וביום חמישה עשר יאמר היום שני שבועות ויום אחד". עכ"ל. וכתב המחצית השקל דאף שלא קיי"ל כן, מ"מ בדיעבד יצא. ועפי"ז כותב כה"ח (שם) שיש לחלק דאם מנה ביום שמיני היום שבוע אחד ויום אחד, יצא יד"ח בדיעבד, אבל אם ביום השביעי או הארבעה עשר לא מנה את הימים, לא יצא ידי חובה לכו"ע, וכך מבואר במשנ"ב (שם ועיי"ש בשעה"צ אות יא). ומרן הגרע"י בחזו"ע (יו"ט עמ' רנא) נקט דבין אם ספר ימים ולא שבועות ובין אם ספר השבועות ולא הימים, ולא ספר במשך היום כלל, יכול להמשיך בשאר הלילות לספור בברכה, מטעם ספק ספיקא דשמא כדעת הר"י שכל יום מצוה בפני עצמה, ושמא כדעת הפוסקים שיצא ידי חובה, ובפרט לשיטת הרמב"ם דהוי חיוב דאורייתא, הוי ספק בדאורייתא.
3. וה"ה אם טעה במספר הימים ולא טעה במניין השבועות, או שטעה במניין השבועות ולא טעה במניין הימים ולא במניין השבועות, אם לא נזכר עד הלילה שאחריו, סופר מכאן ואילך בברכה. כן פסק מרן הגרע"י (חזו"ע שם), ושכן כתב הט"ז (סק"י) ובשלמי ציבור (דף רחץ ע"ב אות ל') ומשנ"ב (תפט סקל"ח) דאע"פ שאם נזכר באותו היום צריך לחזור ולספור בלא ברכה, מ"מ אם לא חזר, ונזכר רק בלילה שאחר מכן מונה שאר הימים בברכה. וכן הביא בשו"ת שואל ומשיב רביעאה (ח"ג סי' קכז) ומהר"י נג'אר בספר לימודי ה' (סי' קמד) כתב דבדידיה הוה עובדא. ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ד חאו"ח סי' סב אות ד') כתב דיש חולקים ואומרים שלא יצא, וראייתם מהא דאיתא בבית שמואל (אבן העזר סי' קכט סק"ה) לגבי גט, שאם לא כתב שם עירו כשר, אבל אם שינה את שם העיר פסול. ודחאם השרגא המאיר, דספירת העומר שאינה אלא מדרבנן וזכר למקדש, נמצא שכאשר ספר הימים או השבועות, הרי עשה זכר למקדש, והמניין שטעה בו כמאן דליתיה.
4. מי ששאל אותו חבירו אחר השקיעה, כמה הלילה לספירת העומר? ישיבנו 'אתמול היה כך וכך לספירה', שאם יאמר לו היום כך וכך, לא יוכל לברך אח"כ על ספירת העומר, משום דקיי"ל שאם מנה ולא בירך יצא. אמנם כל זה קודם שיגיע למספר השבועות, אבל אם היה משבוע אחד ואילך, והשיב רק מספר הימים בלא שבועות, חוזר וסופר בברכה באותו ערב. כן פסק הגרע"י בחזו"ע (שם עמ' רמז) והטעם משום ס"ס, שמא מצוות צריכות כוונה, ועוד שלא ספר שבועות, ולדעת הא"ר שהביא השעה"צ (אות כח) בכה"ג מוכחא מילתא שמכוין שלא לצאת ידי חובה. ובפרט לדעת מהר"ש הלוי שכל שלא ספר השבועות לא יצא ידי חובה, הרי כמה ספיקות בדבר, ולכן יחזור ויספור בלילה בברכה.
5. וכן אם ענה רק המספר של הלילה ההוא ולא אמר תיבת 'היום', יכול לחזור ולספור בברכה. כן כתב הט"ז (סק"ז) ומג"א (סק"ט) וגר"ז (סקי"ד), ואף שהא"ר והחק יוסף חולקים וסוברים שאפי' לא אמר תיבת 'היום' יצא, מ"מ איכא ס"ס שמא מצוות צריכות כוונה גם במילתא דרבנן, ושמא כהפוסקים שלא יצא. וכ"פ החזו"ע (עמ' רמו).
6. וכן אם בשעה שאמר היום כך וכך, נתכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובה, חוזר  וסופר בברכה. והטעם שכל שנתכוין שלא לצאת אינו יוצא בעל כרחו, כמ"ש תלמידי רבינו יונה (ברכות יב.) שאף על פי שמצוות אינן צריכות כוונה, הני מילי בסתם, אבל במתכוין שלא לצאת ידי חובה אינו יוצא. וכ,,כ הר"ן (סופ"ג דראש השנה), והרשב"א בתשובה שהובאה בב"י (סי' תפט) והב"י פסק כן להדיא, דלא כהרא"ה שסובר שאפי' כיון שלא לצאת, יוצא ידי חובה בעל כרחו. וכ"כ חזו"ע (שם).