הלכות ספירת העומר חלק א'
הלכות ספירת העומר חלק א
- בליל שני דפסח אחר תפילת ערבית מתחילין ספירת העומר, כמו שנאמר בתורה (ויקרא כא טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. הטעם שנקבעה הספירה לדורות איתא בשיבולי הלקט (סי' רלו) בשם מדרש אגדה, תלה הכתוב יום חג השבועות בספירת העומר, שנאמר "שבעה שבועות תספור לך, ועשית חג שבועות לה' אלוקיך" לפי שכאשר נתבשרו ישראל בצאתם ממצרים שהם עתידים לקבל התורה לסוף חמישים יום, שנאמר "בהוציאך את העם ממצרים "תעבדון" את האלהים על ההר הזה" הרי נ' של תעבדון יתירה, לומר לך, לקץ של חמישים יום תעבדון את האלהים על ידי קבלת התורה, וישראל מרוב חיבתם לתורה היו מונים בכל יום ויום, ואומרים הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, שלשה, ארבעה, וכו', כי היה הדבר בעיניהם כזמן ארוך, מרוב חיבתם הגדולה לקבלת התורה, ולכן נקבעה הספירה לדורות. ורבי יהודה החסיד אמר, לפי שימים אלה ימי מלאכת השדה הם ואין מי שיגיד לבני הכפרים החקלאים, אם אייר מלא או חסר, לכן אמרה תורה תספרו חמישים יום, ואח"כ מקרא קודש יהיה לכם. ובזוה"ק (פרשת אמור דף צז ע"ג) איתא "וכל בר נש דלא מני חושבנא דא, אינון שבע שבתות תמימות למיזכי לדכיותא דא, לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא". וזה חוץ ממה שביטל מצוות עשה דאורייתא לפי חלק מן הפוסקים.
- נחלקו הראשונים האם ספירת העומר נוהג בזמנינו מן התורה או מדרבנן, דדעת הרמב"ם והחינוך שהוא נוהג מן התורה, ודעת הטור ועוד שבזה"ז ספירת העומר אינה אלא מדרבנן. ויסוד מחלוקתם בביאור הגמ' (מנחות סו.) אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה לממני שבועי (לפי שנאמר תספרו חמישים יום, ונאמר שבעה שבועות תספור לך). רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי, אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר זכר למקדש הוא". ופירש"י שכל עניין ספירת העומר אינו אלא מדרבנן וזכר למקדש ואינו חובה דהא ליכא עומר. וכ"כ מרן בכס"מ (פ"ז מהלכות תמידין ומוספין הכ"ד) דמשמע שאביי ורב אשי נמי סברי דזכר למקדש בעלמא הוא, ואפ"ה סבירא להו דמצוה לממני אף שבועי. ומאידך דעת הרמב"ם דאילו הוה ס"ל לרבנן דבי רב אשי דזכר למקדש בעלמא הוא, לא היו מצריכים למנות שבועות, אלא על כרחך אין זה אלא מדאורייתא. ובדעת השו"ע נראה שפסק דהוי מדרבנן ממ"ש בב"י (סי' תפט) על מ"ש הטור בשם הראבי"ה, שאם עמד בליל רביעי לעומר, ופתח הברכה על דעת לומר ארבעה לעומר, וטעה וסיים חמישה לעומר, לא יצא, משום דהויא איבעיא דלא איפשטא (בברכות יב.), ומכיון שספירת העומר הוי דאורייתא, הוי ספיקא דאורייתא לחומרא, וצריך לחזור ולברך. וכתב על זה מרן, ולפי מה שכתבתי לעיל בשם הר"ן (סוף פסחים) שרוב המפרשים מסכימים דספירת העומר בזמן הזה אינה אלא מדרבנן בעלמא, הוי ספיקא במילתא דרבנן ולקולא, ואינו חוזר ומברך. עכ"ל. ופסק כן בשו"ע (סעי' ו'). והנה הבאה"ל (סי' תפט ד"ה לספור העומר) הביא שכדעת הרמב"ם מסכימים הרבה פוסקים, כך דעת רבינו ישעיה ובשיבולי לקט (סי' רלד) וראבי"ה (הובא באו"ז סי' שכט), ורב יהודאי ורב עמרם ורי"ץ גיאות שהסכים לדבריהם. ובעיטור הביא לדבריהם שסוברים שצריך להקפיד לספור מבערב משום שמקפידים אנו על "תמימות", משמע שלשיטתם הוי דין דאורייתא, והעיטור דוחה את דבריהם דספירת העומר אינה אלא מדרבנן, דהשתא ליכא לא הבאה ולא קרבן וליכא לדקדוקי בתמימות. והרבה אחרונים נוקטים דהוי דין דרבנן, וכ"כ הברכ"י (אות א') והגר"ז (אות ב') וחיי אדם (כלל קלא אות א') וכה"ח (סק"ה). נמצא דאף שמרן השו"ע נוקט דהוי דרבנן, מ"מ מכיון שיש פוסקים רבים הסוברים דהוי דאורייתא, לכן במקום שיש ספק נוסף יהיה ניתן לצרף שספירת העומר דאורייתא ושיוכל להמשיך לספור בברכה. ומרן הגרע"י בחזו"ע (יו"ט עמ' ריב) נקט כמ"ש בדעת מרן שעיקר מצוות ספירת העומר אינה אלא מדרבנן, ולכן פסק שלא לומר בלשם יחוד "הריני בא לקיים מצוות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה, וספרתם לכם ממחרת השבת" משום שספירת העומר מדרבנן.
- אין אומרים ברכת שהחיינו על מצוות ספירת העומר. נאמרו כמה טעמים מדוע אין מברכים שהחיינו על ספירת העומר: הר"ן (סוף פסחים) כתב דלפי שאין ספירת העומר אלא לזכר בעלמא זכר למקדש. ועוד שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה כגון נטילת לולב שהיא באה לשמחה ותקיעת שופר לזכרון לאבינו שבשמים ומקרא מגילה דחס רחמנא עלן ופרקינן, ופדיון הבן שמברך אבי הבן שהחיינו לפי שיצא מספק נפל דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל, אבל לספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחרבן בית מאוויינו. וכ"כ הרשב"א בתשובה (סי' קכו). והלבוש כתב הטעם משום שהספירה היא צורך יו"ט (שבועות) וסמכינן אזמן דרגל. וכ"כ בכה"ח (סי' תפט סק"ג).
- אחר ברכת העומר אומרים "הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן". כך מובא בתוס' (מגילה כ: ד"ה כל) משום שאין הספירה אלא זכר לעבודה שהיתה בבית המקדש, לכן מתפללים שנזכה לבניין בית המקדש ולהקריב קרבן העומר. ואח"כ אומר מזמור אלוקים יחוננו ויברכנו, ויאמרנו מעומד, ויש במזמור זה מ''ט תיבות, לכן כל לילה תיבת אחת מן המזמור דהיינו בלילה הראשון יכוין תיבת "אלוקים" וביום השני "יחוננו" ועוד בכל לילה יכוין בפסוק "ישמחו וירננו לאומים וכו'" כל יום אות אחת מפסוק זה, ואח"כ אומר אנא בכח וכו', ובכל יום מכוין אות אחת מראשי תיבות של אנא בכח, יום א' יכוין א', וביום ב' ב' וכן על זה הדרך וביום השביעי יכוין אב"ג ית"ץ, וכו'. כך מבואר בשעה"כ (בעניין ספירת העומר דרוש י"א) והביאו כה"ח (סק"ח).
תגובות
הוספת תגובה