שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום

שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום, אולם אין זה חיוב גמור, ומותר לכל תלמיד חכם להמשיך בלימודו במקום שליבו חפץ.  בגמ' פסחים (ו.) תניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. ונפסק בטשו"ע (סי' תכט) והקשה הב"י (שם) מהגמ' (מגילה לב.) דמשה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בהלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג? ותירץ ג' תירוצים: א) יש לומר דהא דתניא שואלים ודורשים קודם לפסח ל' יום, היינו לומר שנחשב לשואל כהלכה, כמ,,ש בתוספתא (סנהדרין פ"ז ה"ה) בשני תלמידים ששואלים, אחד שואל כענין ואחד שלא כענין, שהרב עונה קודם "לשואל כענין" ונמצא שמי ששואל ל' יום קודם לפסח חשיב שואל כענין. וכן פירש הר"ן (מגילה ב: ד"ה פורים, פסחים ב: סד"ה העושה). ב) עוד יש לומר דדיני פסח על כל פנים צריך להודיעם לעם קודם לפסח שלשים יום כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת החיטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ, דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי, מה שאין כן בשאר מועדים, דבעצרת ליכא דינים יותר מבשאר יום טוב, ובסוכות אף על גב דאיכא מצות סוכה ולולב אין צריך ללמוד בהם כל כך דינים, דאפילו סוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה (סוכה ח:) ובדפנות סגי בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח (שם ו:), ולולבים ואתרוגים רובם כשרים, ועוד שאין טרחת סוכה ולולב מרובה, וניתן לגמור את כל העיסוקים בערב החג, ולכן בשביל שאר המועדים א,,צ ל' יום. והא דתניא דאף הלכות פסח שואלים בפסח, היינו לדרוש בטעמים שבעבורם נצטוינו במועד ההוא. וגם כן לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות ביום טוב. ג) עוד תירץ דבגמ' עבודה זרה (ה:) אמרינן דטעמא דבעינן קודם לפסח שלשים יום, מפני הקרבן כדי לבודקו ממומין, ואף על גב דהשתא בעוונותינו אין לנו קרבן כיון דבזמן שהיה קרבן התקינו שיהו דורשין שלשים יום קודם תקנה לא זזה ממקומה. וכתב הפר"ח "יש משתבשים לומר שגם ביום פורים עצמו השואל בהלכות הפסח מקרי שואל כעניין, ודחה דבריהם, עיי"ש. והרב חיד"א בספר מחזיק ברכה (סק"ב) כתב לעניין דינא, דאין דברי הפר,,ח מוכרחים והנכון כדבריו בברכ,,י שהוכיח מלשון תוס' הרא"ש (סוף מגילה) שיום פורים עצמו נחשב ממניין השלושים. והגרע,,י (חזו"ע עמ' א') כתב ומ"מ נראה שאם באו שנים לשאול הלכה מאת הרב, אחד שואל בהלכות פסח, ואחד שואל בהלכות פורים, יש לענות תחילה למי ששואל בהלכות פורים שהיא חובת היום וחביבה מצוה בשעתה. ומ"מ מצוה על כל אחד לעסוק בהלכות הפסח קודם ל' יום. כן פסק המשנ"ב (סק"ב), וכ"כ שו"ע הרב (סעי' ג') שכיון שבזמנינו אין מצוי כל כך המנהג שדורשים ברבים שלושים יום קודם החג, כיון שכתובות כל הלכות החג בספרים, לכך מצוה על כל אחד שילמד בעצמו הלכות החג קודם החג כדי שידע המעשה אשר יעשה

כשם ששואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום, כך יש להזהר בחמץ קודם הפסח, שבכל שלושים יום קדום הפסח יש לאדם לעיין בכל שימוש שעושה בחמץ, שלא יישאר חמץ שאין ניתן להסירו בקלות. (משנ"ב סי' תלו סקל"ב). וכן צריכים להיזהר בלולים שנוהגים להשליך שעורים או חיטים לפני התרנגולים במקום לח העלול להביאם לידי חימוץ, יש ליזהר בדבר תוך ל' יום, מחשש שמא יחמיצו וישארו שם בפסח, אא"כ עומד על התרנגולים בשעת אכילתם. הרמ"א (סי' תסה סעי' א') אסר להשליך חיטים לפני התרנגולים מתחילת שעה שישית, במקום לח העלול להביאם לידי חימוץ, וכתב המשנ,,ב (שם סק"ה) ובשעה"צ (סק"ג) שיש ליזהר בזה ל' יום קודם לכן, אלא אם כן עומד על התרנגולים בשעת אכילתם עד שיגמרו לאכל.

בכל חודש ניסן אין נופלים על פניהם, ואין אומרים וידוי ותחנונים, מפני שכל החודש הוא ימי שמחה לישראל, בתקופת העבר ההווה והעתיד, כי באחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאי ישראל הקריבו קרבנם לחנוכת המזבח במשך שנים עשר יום, נשיא אחד ליום, וכל אחד מהנשיאים היה עושה יום טוב ביום הקריבו  לחנוכת המזבח,  ולמחרת שהוא יום י"ג בניסן היה יום אסרו חג שלהם, ויום י"ד בניסן היה ערב פסח ולאחר מכן שבעת ימי הפסח, ויום כ"ב בניסן הוא אסרו חג של הפסח, ובניין בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו יהיה ביום טוב של פסח, כי בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל וככתוב ,,כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות,, וחנוכת בית המקדש שתהיה נמשכת שבעה ימים תתקיים אחר הפסח, כי אין מערבים שמחה בשמחה, נמצא שכל ימי חודש ניסן מקודשים לימי שמחה וששון לישראל, לכן אין ראוי לומר וידוי ותחנונים ונפילת אפים בימים אלו. כן איתא במסכת סופרים (פכ"א ה"ג) וכ"פ בשיבולי הלקט (סוף סי' רח) וספר הרוקח (סי' רמה) כ"פ הטשו"ע (סי' תכט סעי' ב'). ובחז,,ע הביא הגמ' ראש השנה (יא:) ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל, שנאמר ליל שימורים הוא לה', לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, ואידך, לילה המשומר ובא מן המזיקים, ומוכח דלר' יהושע הגאולה בליל פסח עצמו, והיינו דאמרינן בראש השנה (ל.) בתקנת ר' יוחנן בן זכאי שיום הנף כולו אסור, שבמהרה יבנה בית המקדש וכו', ואמרינן לא צריכא דאיבני בחמיסר, ופירש,,י והא דקיימא לן (שבועות טו:) אין בניין בית המקדש דוחה יו"ט, הני מילי בידי אדם, אבל בניין העתיד בידי שמיים הוא. ובזוהר הקדוש (פרשת פנחס דף רמט ע"א) בניסן עתידין להגאל, ובי"ד דיליה ויאמר כי י"ד על כס יה, תמן אומי לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלק בההוא זימנא. עיי,,ש. וכמבואר במסכת סנהדרין (כ:) שצריך למחות זרעו של עמלק תחילה ואח"כ לבנות בית המקדש, שנאמר והניח לכם מכל אויבכם וכו' והיה המקום אשר יבחר.