דיני משלוח מנות חלק א

1. חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של כל מיני אוכלים, שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מתנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. בפרק קמא דמגילה (ז.) תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט כב) שתי מנות לאיש אחד ומתנות לאביונים (שם) שתי מתנות לשני בני אדם. ונפסק להלכה בסי' תרצ"ה סעי' ד'. ומבואר שיש חלוקה בין מתנות לעניים דבעינן שתי מתנות לשני אביונים, משא"כ במשלוח מנות נותן לאחד שני מנות, והטעם כתב המג"א דבעניים הקפידו ליתן לשניים, משא"כ בעשיר לא הקפידו ואפשר אפי' באחד.
2. יוצאים ידי חובת משלוח מנות אף בבשר חי שאינו מבושל, אבל אינו יוצא ידי חובה בבגדים וסדינים או במשלוח של מעות, שצריך לשלוח דווקא מנות של מאכל או משתה, וה"ה שאינו יוצא ידי חובה אם שלח לחבירו חבילת סיגריות משום שאינם דבר מאכל. נחלקו הפוסקים האם צריך להיות דווקא דבר המבושל, להמג"א (סי' תרצד סקי"א) וא"ר (סק"ח) וחיי אדם (כלל קנה סל"א) צריך שיהיה דווקא מבושל, אמנם הפר"ח (תרצה סעי' ד') ס"ל דאין צריך שיהיה מבושל, ורק אם העוף מחוסר שחיטה לא יצא ידי חובה, ושכן מוכח בגמ' ביצה (יד:). וכן אינו יוצא ידי חובה בסדינים או כלים או מעות וכדו', כמ"ש בשו"ת תרומת הדשן (סי' קיא) דהטעם של משלוח מנות הוא כדי שיהיה לכל אחד סיפק לקיים סעודת פורים כדין, ולא אשכחן דמקרי מנות אלא מידי דמיכל או דמשתי. ובשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קסג) נקט שאם יוכל המקבל למכרם מיד ולקנות בדמיהם צרכי סעודה מהני, אמנם בערך השולחן דחה את ראיות ההלק"ט והסכים לדברי תה"ד, וכ"פ הט"ז (סי' תרצה סק"ד) והכנה"ג (הגה"ט) וא"ר (סק"ט) וכ"מ ממ"ש מהרי"ל וסיעתו שאין יוצאים אלא במנות מבושלים.
3. אף שכתוב 'ומשלוח' מנות, ומשמע על ידי שליח, מ"מ להלכה אנו נוקטים שמועיל אפי' אם מביא את המשלוח בעצמו ואין צריך לשולחו על ידי שליח דווקא. וכן מותר לשלוח מנות על ידי קטן שלא הגיע למצוות, או על ידי גוי. כן פסק הגרע"י (חזו"ע עמ' קמג). והנה המשנ"ב (סי' תרצה סקי"ח) נסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא ע"י שליח אי יוצא, כיון דכתיב ומשלוח, נימא דבעינן דווקא ע"י שליחות. וכה"ח (סקמ"א) דחה ראייתו דמצאנו בתורה בכמה מקומות לשון משלוח ואינו ע"י שליח, כמו "וכי תשלחנו חפשי מעימך" אמנם יש להקשות על דברי כה"ח מה עניין שילוח למשלוח, אמנם הגרע"י הביא שאלה ששלח לו רבו הגר"ע עטיה זצ"ל דהא בקידושין (כג:) איתא דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, דאי שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו מצי עבדי, וא"כ ה"ה כאן כיצד יתכן שיצא ידי חובה במשלוח מנות כאשר אינו יכול לעשות כן בעצמו? והגרע"י חיזק את דבריו, דקיי"ל בנזיר (יב.) כל מידי דלא מצי עביד, לא מצי משוי שליח, וא"כ כיצד יהיה נקרא שלוחו? וכתב ליישב הקושיה עפ"י מ"ש בנו"ב (תניינא חאה"ע סי' סט) שביאור הגמ' בנזיר כך היא, דכל מילתא דלא מצי עביד השליח השתא, לא מצי למשוי שליח, אבל על המשלח לא קפדינן אלא שיהיה ב'תורת' אותו דבר, ולפי"ז שאנו בתורת השליחות לאחרים, מצי משוי שליח, אמנם אף שלמסקנה אין ראיה מהנ"ל מ"מ להלכה הסכים הגרע"י שאין השליחות מעכבת ויכול לתת המנות בעצמו, דכן משמע במגילה (ז:) אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי, ופירש"י "זה אוכל עם זה בשנה זו, ובשניה סועד חבירו עמו". ושכן הוכיח הגר"ח מבריסק.
4. צריך שיהיה מורכב המשלוח מנות משני מינים, ולכן אם שלח תבשיל אחד שיש בו חתיכות בשר הרבה, אינו נחשב אלא מין אחד, ואפי' אם חילקם לשתי צלחות, וכן אם שלח בצק ממולא בבשר וכדו' אין זה אלא מין אחד, אמנם אם שלח כמה סוגים של תבשילים, אף אם כל הבשר אינו אלא מבהמה אחת, נחשב הדבר לב' מינים, כיון שזה בכמה תבשילים הוי כב' מינים. אמנם אם שלח חתיכות בשר שאינו מבושל, בזה הוי כב' מינים, כיון שיכול המקבל לבשלם בכמה אופנים. הגאון מבוטשאטש באשל אברהם (ס"ס תרצה) כתב צריך לעיין אם יד"ח במנות שוות, ובעובדות שבדברי חז"ל היו ב' מנות חלוקות, ודעתי נוטה שאינו יוצא יד"ח בשוות. וכ"כ בערוך השלחן (סי' תרצה סעי' יד) שברור שצריך לשלוח ב' מיני אוכלי, אבל ב' חתיכות ממין אחד לא מהני, דאטו מפני שחתכן נחשבים לשנים? וכתב הערוך השלחן שכן מוכח מדברי הרמב"ם. ובשו"ת שם משמעון (פולאק סי' לא) כתב שמה שכתב הרמב"ם ב' מנות בשר, היינו ודאי ב' מיני בשר כגון בשר עגל ובשר בהמה דקה או עוף אבל מבעל חי אחד ודאי שאין יוצאים יד"ח משלוח מנות, ובספר דבר בעיתו חולק דאין זה מוכרח דאפשר שכוונת הרמב"ם דב' מנות בשר סגי אפי' ממין אחד, וכן דעת מרן הגרע"י (עמ' קכו).
5. השולח לחבירו בשר ובקבוק יין וכיוצא בזה יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות, שגם המשקה נחשב ל"מנה" אחת. [וכמו שאמרו במגילה (ז א) ר' יהודה נשיאה שלח ליה לר' אושעיא אטמא דעיגלא תילתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו. והיינו דקמ"ל ששתיה בכלל אכילה. וכן מבואר מדברי הריטב"א, וכ"פ בשו"ת תרומת הדשן (סי' קיא). וכ"פ בחזו"ע (פורים עמ' קכד). ואפילו שלח שני מיני משקים בלבד יוצא ידי חובת משלוח מנות. כן מבואר בספר צרור החיים לרבינו חיים בן שמואל תלמיד הרשב"א עמ' קיח. וטוב להדר ולשלוח שני מיני "אוכלים". ולפי שכן מוכח מגירסת ר"ח במגילה (ז:) דגרס, ר"י נשיאה שלח לר"א ירך של עגל וקנקן של יין, שלח ליה קיימת בנו ומתנות לאביונים, וכתב, כלומר נתינת אביונים נתת לי "מנה אחת" והיא הירך, חזר ושלח לו עגל וג' קנקני יין וכו'. ע"ש. אלמא שאין המשקה בכלל מנות. ונכון לחוש לזה וכ"פ בילקוט יוסף (סי' תרצה אות יא).
6. מותר להניח את שני המינים של המשלוח מנות בכלי אחד ואין צריך שיהיו בשני כלים נפרדים. בכה"ח (סקמ"ח) הביא בשם הבן איש חי (ש"א פרשת תצוה סעי' טז) שצריך להניח כל מין בכלי אחד בפני עצמו, ולא יניח שניהם בכלי אחד, וכ"כ בשו"ת תורה לשמה (סי' קפט), אמנם בחזו"ע (עמ' קלב) כתב שאינו מוכרח להלכה,  והעיקר לדינא שאפי' נתן את שתי המנות בכלי אחד יוצא ידי חובה. ועי' עוד בהליכות עולם (ח"א עמ' רלד) וכן העלה בשו"ת שמש ומגן (ח"ב סי' נו אות ד').