דיני משלוח מנות חלק ב

1. השולח לחבירו משלוח מנות בעילום שם, לא יצא ידי חובתו, שמכיון שאין המקבל יודע מי שלח אליו את המנות לא יצא ידי חובה. כן איתא בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קמא אות ב') שצריך לידע מי שלחו, ואם לאו לא יצא ידי חובתו, ותלה זאת בב' הטעמים מדוע ציוו על משלוח מנות, דלטעם התה,,ד שהטעם כדי שיהיה לו כדי צרכו, מהני אף אם אינו יודע מי שלח לו, אמנם לטעם הרב מנות הלוי כדי להרבות אהבה וריעות, אם אינו יודע מי שלח לו לא מתקיים הדין דמתרבה אהבה וריעות, ונקט להלכה דלא יצא ידי חובתו, וכ,,פ בחזו,,ע (עמ' קנב) וכ,,ד הגרי,,ש אלישיב (יבקשו מפיהו פורים פ"א אות כב). וה"ה להיפך שאדם שאינו נמצא בביתו ביום פורים ושולחים בביתו משלוח מנות עבורו, והוא אינו יודע למי הם שולחים, שאינו יוצא ידי חובה. כך איתא בערוך השלחן (סי' תרצו סעי' ג') שלא יצא ידי חובתו, כיון ששילוח שלא בפניו אינו כלום, וביאר הגרצ,,פ פראנק (מקראי קודש פורים סי' לו) שבאופן זה אין ריבוי אהבה וריעות, דכשם שצריך המקבל לדעת מי שלח לו, ה"נ צריך השולח לדעת למי שלח.
2. שגג או נאנס ולא שלח מנות כל יום פורים מסתבר הדבר שאין לו תשלומין. (שד"ח מערכת פורים סי' ו' ד"ה כתב).
3. אין חובה כלל לשלוח מנות למי ששלח לו, ואדרבה אם נאמר שחייב הרי זה כעל מנת להחזיר דלרוב הפוסקים לא יצא, ודלא כמי שהסתפק בזה. אמנם כיום מנהג העולם שאחד מחזיר לחברו כדי שלא לבייש את מי שאין לו, ועיי"ז יקיימו שניהם ומשלוח מנות איש לרעהו. (יוקח נא סי' תרצה סק"ל). והנה מרן השו"ע (תרצה סעי' ד') כתב ,,ואם אין לו מחליף עם חברו,, ומשמע דאם יש לחבירו, אין חובה להחזיר לו, אמנם כתב היפה ללב (ח,,ב סקי,,ז) שכיום המנהג שמחזירים זה לזה, כדי שלא לבייש את מי שאין לו, וכך איתא בחת"ס (או"ח סי' קצו) שלא חילקו בין עשיר לעני כדי שלא לבייש את מי שאין לו. ואף שדברי השו"ע משמע דדווקא מי שאין לו מחליף, אבל מי שיש לו צריך לתת במתנה גמורה בלתי חליפין, מ"מ כיון שאין מחזיר לחברו בתורת חובה, יצא ידי חובה במשלוח מנות.
4. ראובן שלח מנות ביום פורים לשמעון ולא רצה לקבלם והניחם אצל שמעון וברח, יצא ראובן ידי חובה, ומ"מ המחמיר לעשות מנות אחרות כתקנן לאדם אחר, תע"ב. כן כתב בשו,,ת תורה לשמה (סי' קצב) והטעם שיצא יד,,ח משום דנתינה בעל כרחו שמיה נתינה, ומ,,מ סיים דהמחמיר תע,,ב.
5. מנהג העולם לשלוח מיני מתיקה. שיירי כנה"ג (הגה"ט אות ו') ואשל אברהם (בוטשאטש סעי' ד') וכה"ח (סקמ"ח) וחיי אדם (כלל קנה סעי' לא), ואע"פ שחבירו אינו יכול לאוכלם מטעמי בריאות, או ששולח לחבירו מאכל חלבי וכעת חבירו אכל בשר ואסור באכילת חלבי עד הלילה, בכל אופן יצא ידי חובה שהרי עכ,,פ ראויים הם לבני ביתו, או לבאים בשעריו. (שו"ת יביע אומר ח"ט במילואים לסי' עד, וחזו"ע עמ' קנ). ודעת הגרי"ש אלישיב (הליכות והנהגות פורים, יבקשו מפיהו עמ' לו – מא) דלכתחילה אין ראוי לשלחם אמנם בדיעבד יצא ידי חובה, ודעת הגר,,ח קנייבסקי (תורת המועדים) שבמקרה שאין המקבל יכול לאוכלם, לא יצא השולח ידי חובתו. ומאידך דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פורים פי"ט דבר הלכה אות יא) דיצא ידי חובתו.
6. הרוצה לצאת ידי משלוח מנות במה שמזמין את חבירו, יש לו לתפוש הלחם והתבשיל או ב' מאכלים אחרים בידו ואומר לו: הרי לך שתי מנות אלו במצוות משלוח מנות איש לרעהו שתיקנו מרדכי ואסתר לתת ביום זה, לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון  וכו'. (כה,,ח סי' תרצו סקמ,,ח) ואף הלוקח מנות של מאכלים והולך לבית חבירו ואוכל אותם יחד עמו, יצא ידי חובת משלוח מנות. (יביע אומר ח,,ט סי' עד).
7. הרוצה לשלוח מנות מפירות שביעית אינו יכול לעשות כן אלא רק לאחר ששלח משלוח ראשון שאינו מפירות שביעית, אבל את המשלוח הראשון אינו יכול לשלוח, וכששולח את המשלוח השני מפירות שביעית צריך להודיע למקבל שפירות אלו קדושים בקדושת שביעית. כן איתא בחזו,,ע (עמ' קנד) וכן איתא בשו,,ת שבט הלוי (ח,,ז סי' קפג) שכיון שיש חיוב ותקנת חז,,ל לשלוח מנות, א,,כ אסור לשלוח פירות שביעית כמשלוח המנות הראשון שהוא שולח, שהריהו פורע חובו בהם, וכמבואר ברמב,,ם (פ"ו מהלכות שמיטה ויובל ה,,י), אבל שאר משלוחי המנות שמוסיפים מותר, וכ,,כ הגר,,ח קנייבסקי (דרך אמונה הלכות שמיטה ויובל שם ציון הלכה ס"ק קכא) והגרי"ש אלישיב (יבקשו מפיהו פורים פ"א אות לד). ואם שולח שני פירות שאינם קדושים בקדושת שביעית שפיר דמי לכו,,ע. וכמו"כ אם חבירו שלח לו משלוח מנות, יכול להחזיר לו משלוח מפירות שביעית, כיון שאינו מחזיר כן בתורת חובה, זה לא נקרא פירעון בפירות שביעית. הבן איש חי (תורה לשמה סי' קצג) כתב שכיון שדרך העולם שמי ששולחים לו משלוח מנות הריהו מחזיר לחבירו, אם כן זה נחשב כתשלום חובו בפירות שביעית ואסור כמבואר ברמב,,ם שם, וכ"כ הגר"ח קנייבסקי (שם), ובשו,,ת שבט הלוי כתב שיש מקום להחמיר בזה, אבל המיקל אין מזניחים אותו, וביאר על פי מה שכתב בפאת השולחן (סי' ז' סק"י) שיש אומרים שמותר לשלם מפירות שביעית דבר של גמ,,ח דהיינו דבר שהוא לא חייב לשלם עליו. ודעת הגרש,,ז אויערבך (הליכות שלמה פורים פי"ט דבר הלכה אות י') שמותר לתת משלוח מנות בפירות שביעית, ואין בזה משום פריעת חוב, כיון שאינו חוב של ממון אלא חוב של מצוה. וכ"ד הגרע"י (שם עמ' קנד).
8. ראוי להזהר במצוות משלוח מנות שיהיו שתי המנות יקרות וחשובות לפי ערך הנותן, כדי להראות חיבה וריעות למקבל, ואם המקבל עשיר ביותר טוב שיהיו גם לפי ערך המקבל, וטוב שיהיה בהם כדי שיעור סעודה. כ"כ בשו"ת זרע יעקב, ובערהו"ש (סי' תרצה סט"ו), שאין יוצאים בכזית או ברביעית, אלא בעינן מנה יפה, שזהו לשון מנות. והשולחים חתיכות קטנות לא יצאו י"ח. ומיהו בלקט יושר (עמ' קנח) כתב, שיוצאים אפי' בתאנה אחת ותמרה אחת אף על פי שאין בשניהם שוה פרוטה וכו'.