דיני מתנות לאביונים

1. חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אביון, ויוצאים ידי חובה בין בנתינת מעות ובין בתבשיל, אבל לא בבגדים וכלים. כן איתא בגמ' מגילה (ז.) שתי מתנות לשני בני אדם, וכ"פ הרמב"ם (פ"ב מהלכות מגילה) וכ"פ הטשו"ע (סי' תרצד סעי' א'). וכתב הרמב"ם (שם הט"ז) דיוצאים ידי חובה בין במעות ובין בתבשיל, אבל לא בכלים ובבגדים וסדינים, ואף שהלק"ט (ח"ב סי' קסג) כתב דשפיר דמי, מ"מ לא קיי"ל כדברי הלק"ט, וכ"פ האור שמח (פ"ב הט"ז) ועי' טורי אבן (באבני שהם מגילה ז.) שכתב דבמתנות לאביונים שפיר מהני אף שווה כסף, משא"כ משלוח מנות דבעינן דווקא מידי דמיכל. ומרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' קסו) פסק כדעת הפוסקים שאין יוצאים ידי חובה בכלים וסדינים, אמנם בסוף הביא לשו"ת קנין תורה (ח"ג סי' קב אות ב) שעדיף לתת כסף לאביונים.
2. מן הדין סגי בנתינת פרוטה אחת לכל אביון, ובזמן הזה מטבע 10 אגורות חשוב כמו פרוטה, שהיא המטבע הפחות ביותר שיוצא בהוצאה וירא שמים יתן בעין יפה ובסבר פנים יפות. כתב הריטב"א (מגילה ז:) ובשו"ת רש"י (סי' רצג) ושיבוה"ל (סי' רב) בשם רש"י שאין קצבה במעות פורים, שכל מה שירצה האיש ליתן יתן, מפני שהיא צדקה, וצדקה כל אחד נותן לפי עינו הטובה. וסיים השיבולי הלקט "ומנהג פשוט אצלינו לחלק לעניים בפורים מעות ומיני מאכל  ומשתת" וכ"כ בספר מאורי אור (דף קכט ע"א) דסגי בנתינת פרוטה אחת. ודלא כהמהרש"א (חידושי אגדות מגילה ז:) שכתב דנתינה מעלייתא בעינן, וכ"פ בשו"ת זרע יעקב (סי' יא) דבעינן כשיעור ג' ביצים מפת, וכ"כ בבן איש חי (ש"א פרשת תצוה אות טו). ובחסד לאברהם (תאומים מה"ת חאו"ח סי' פג) השיג על הזרע יעקב שנעלם ממנו דברי הריטב"א, לכן מעיקר הדין סגי בנתינת פרוטה אחת, והרוצה להתחסד עם קונו יעשה כדעת הזרע יעקב.
3. הנותן שתי מתנות לאיש ולאשתו אביונים יצא ידי חובתו, וה"ה אם נתן לאב ובנו הסמוך על שולחנו. כן כתב המהרש"א (שם) וכ"פ הגרע"י (עמ' קסז) ודלא כערוך השלחן (ר"ס תרצד) שכתב דאין יוצא בכה"ג.
4. וכן אם באו לפניו שני עניים ונתן לעני אחד מטבע גדול כשיעור שתי מתנות, שמחציתו יהיה בשבילו, ומחציתו לעני חבירו, יצא. בשו"ת תורה לשמה (סי' קצ) כתב דלא אריך למיעבד הכי, לקיים שתי המצוות בבת אחת במטבע אחד, שאין עושין מצוות חבילות חבילות, ולכן יחליף המטבע אצל שולחני במטבעות קטנים שיתן לכל אחד בפני עצמו. והגרע"י (שם עמ' קסז) פליג דהא כאן עושה מצוה אחת שהיא מתנות לאביונים וא"כ דומה דבר זה להא דאמרו בפסחים (קב:) קידושא ואבדלתא חדא היא, ואין בהם משום מצוות חבילות חבילות כשאומרם על כוס אחד. ועוד שכיון שנותן הכל בבת אחת ובפעולה אחת לא שייך בזה מצוות חבילות חבילות. והוכיח מדברי הרב כבוד יו"ט (דף יט:) שנסתפק במי שנותן פרוטה אחת לשני עניים, אם יוצא ידי חובת מתנות לאביונים, ומשמע דאם נותן מטבע גדול יצא ידי חובתו.
5. שתי מתנות לאביון אחד לא יצא ידי חובה. כ"כ בחזו"ע (עמ' קסח) ודלא כשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' לט) שכתב שכשם שבמתנות כהונה אפי' נתן לכמה כהנים יצא ידי חובה, אף לגבי מתנות לאביונים אם נותן שיעור שתי מתנות לאביון אחד יצא, אלא דלכתחילה אין לעשות כן כשם שאסור ליתן כל מתנותיו לכהן אחד. והגרע"י פליג דכיון שכאן הכתוב הקפיד שיהיו ב' עניים, נמצא דלא יצא ידי חובה אם נתן לאביון אחד.
6. אפי' עני המתפרנס מן הצדקה חייב במתנות לאביונים, ועני שנתן פרוטה לחבירו לקיים מצות מתנות לאביונים, וחזר חבירו העני ונתן לו פרוטה, שניהם קיימו מצוות מתנות לאביונים. כ"כ הב"ח וט"ז (סי' תרצד), והפר"ח חולק על זה וס"ל דעני פטור, ולהלכה קיי"ל דחייב, אמנם כתב הפמ"ג (סי' תרצד מש"ז סק"א) דעני שנתן לחבירו וחזר חבירו העני ונתן לו יש לומר ששניהם קיימו מתנות לאביונים כמשלוח מנות. והביא ראיה מהירושלמי פאה והביאו הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"ו הי"ד) וז"ל שני עניים שקבלו שדה באריסות, זה מפריש מעשר עני מחלקו ונותן לחבירו, וכן חבירו מפריש מחלקו ונותן לו. עכ"ל.  וה"ה למתנות לאביונים. וכ"פ בחזו"ע (עמ' קסט).
7. מצוות מתנות לאביונים ביום ולא בלילה. כ"כ כה"ח (סי' תרצה סק"נ) בשם האחרונים. ויעשנה אחר קריאת המגילה. כמו שאמרו במגילה (ד:) שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, וכ"כ בשעה"כ (דף קט ע"א).
8. מתנות לאביונים שניתנו לעני בפורים, ורוצה העני לקנות בהם מלבושים ונעליים לו ולבני ביתו, או שאר צרכי ביתו, רשאי לעשות כן, אע"פ שניתנו לו לצורך סעודת פורים, מ"מ רשאי לשנותם לכל מה שירצה. בטור (סי' תרצד) איתא דמעות מתנות לאביונים שנגבו לחלקם לעניים בפורים, אין העני רשאי להוציאן לדבר אחר, אלא לסעודת פורים. ומקורו מהגמ' ב"ב (עח:) תניא מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו, דברי ר' יעקב משום ר' מאיר, ורשב"ג מיקל. והב"י תמה על הטור כיצד פסק כאותה ברייתא, הלא הרי"ף (ב"מ מח:) והרא"ש (ב"מ פ"ו סי' ט') כתבו דליתא להך ברייתא ואין הלכה כת"ק שם, אלא הלכה כרשב"ג, וכ"ד הרמב"ם, וכ"פ מרן (בסי' תרצד סעי' ב') וז"ל אין הגבאים רשאים לשנות מעות פורים לצדקה אחרת, אבל העני יכול לעשות בהן כל מה שירצה. עכ"ל.