החייבים והפטורים מן הצום - הרב ירון אשכנזי

החייבים והפטורים מן הצום

(הדינים מדברים על כלל הצומות ולא על צום תשעה באב ויום הכיפורים,שבצומות אלו יש לשאול רב , ניתן להתקשר לרבני קו ההלכה 3030* )

• יש נוהגים להקל לנשים בזמנינו שלא לצום (פרט לתב"א ויה"כ) מחמת שירדה חולשה לעולם. [עי' שו"ת עקיבא יוסף (שלזינגר סי' קעד) שכת' בשם החת"ס דאחרי כי בא חולשה לעולם, אין להניח לבנותיו בשאר התעניות להתענות חוץ מיוה"כ ות"ב. וכן הביאו בהליכ"ש (מועדים פי"ג הגה 16) שהגרשז"א זצ"ל הורה שהמנהג במקומותינו היה שהנשים אינן מתענות כלל, ואף הנערות, מלבד תשעה באב ויהכ"פ]. ומכל מקום המנהג הפשוט להחמיר בזה (אם האשה בריאה). [הגר"י קמינצקי (קובץ הל' בין המצרים פ"א אות א) ואור לציון (שם)].
• בזמננו אין הקטנים משלימין תעניתם (אפילו ביום הכפורים) עד הגיעם למצוות (ואפילו לא בתענית הסמוכה ליום הגיעם למצוות). [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש יוה"כ פ"ו אות יד והגה כז)]. ומכל מקום ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף לחם ומים או שאר מאכלים פשוט, כדי שיתאבלו עם הצבור. [מ"ב (סי' תקנ ס"ק ה)]. אלא שנהגו להקל אף בזה. [מהרש"ם (דעת תורה סי' תקמט) בשם ברכ"י (שם ס"ק א), כה"ח (סי' תקנ אות ט) והגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פי"ג הגה 10)].
• חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות (פרט ליוה"כ). [מ"ב (סי' תקנ ס"ק ד) וכה"ח (אות ז). וכן יוצא מהשו"ע (סי' תקנד סע' ו) ועי' בשבט הלוי (ח"ד סי' נו וח"י סי' פא עניני תב"א אות א)]. ובצום שנדחה אפילו חולה קצת פטור, ויבואר בס"ד לקמן.
• חולה שאין בו סכנה אסור לו להחמיר על עצמו להתענות. [מ"ב (סי' תקנ ס"ק ד)]. ואם עבר וצם לא קיים התענית. [מועדים וזמנים (ח"ה ססי' שלה ד"ה ומיהו) בשם הגרי"ז בשם הגר"ח. ועי' מש"כ בזה בס"ד בשמעתא עמיקתא גליון קצ"ב].
• חולה הפטור מהתענית, אפילו יכול ללא אכילה כמה שעות מכל מקום רשאי לאכול מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן. [אבנ"ז (סי' תקמ). והגריש"א זצ"ל (אשרי האיש פס"ז אות ה)]. אך אם רוצה "יש ענין" בזה שיתענה עד הצהרים ויאמר עננו במנחה. [הגריש"א זצ"ל (שם)].
• חולה הפטור מהתענית, הוא החולה הנזכר בהלכות שבת בסימן שכ"ח סע' י"ז, דהיינו שנפל למשכב מחמת חולי, או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אף על פי שהולך כבריא כנפל למשכב דמי. אבל סתם מיחוש אינו פוטר מהתענית. [עי' במ"ב (סי' תקנד ס"ק יא) ע"פ המאמ"ר (שם סס"ק ב), ובאור לציון (ח"ג פכ"ט אות ה)].
• מי שיש לו חום למעלה מהרגיל פטור מהתענית. [אור לציון (ח"ג פכ"ט הגה ה)]. וחום למעלה מהרגיל פירושו כ - 38 מעלות צלזויס (4 F). [כן שמענו מחשובי פוסקי זמנינו]. ומכל מקום הכל לפני הענין, ובשעת הצורך יש להתיעץ עם רופא.
• מי שיש לו קלקול קיבה הגורם שלשולים פטור מהתענית. [אור לציון (ח"ג פכ"ט הגה ה)].
• מי שיש לו סכרת מסוג 1 (נעורים) פטור מהתענית. וכן בסכרת סוג 2 (מבוגרים), אלא אם כן מטופל בדיאטה בלבד שאז בדרך כלל יכול לצום (ויש להתיעץ בזה עם רופא המטפל). [זכרנו לחיים].
• מי שיש לו לחץ דם, אם הלחץ דם גבוה פטור מהתענית, ויש להתיעץ בזה עם רופא המטפל. וכן מי שיש לו דלקת פנימית, כגון דלקת שקדים (דלקת גרון - אנגינה), דלקת כליות, דלקת פרקים וכדומה. וכן אולקוס בקיבה כשיש שם פצע. וכן חולי לב שהתענית מזיקה להם, וחולים במחלה ממארת ל"ע, הרי אלו פטורים מהתעניות. [אור לציון (ח"ג פכ"ט הגה ה)].
• חולה שאין בו סכנה שנתרפא ועודנו חלש אינו צריך להתענות. [מחז"ב (סי' תקנד קו"א ס"ק ד)].
• חולה שאין בו סכנה שנתרפא אלא שעדיין מצטער הרבה וחושש שאם יצום יחזור לחוליו אינו מתענה. [מחז"ב (סי' תקנד קו"א ס"ק ו)].
• כואבי עינים המצטערים, יש מקילין שאינן צריכין להתענות, והכל לפי ראות עיני המורה. [ביאור הלכה (סי' תקנ ד"ה מיהו)]. ואם יש סכנה למאור עיניו מחמת זה אינו מתענה. [מהרש"ם (דעת תורה שם על סע' ב)]. ובצום שנדחה יש להקל בכל אופן. [דהרי בתענית אסתר כתב הרמ"א (סי' תרפו סע' ב) דודאי מקילין בזה. ועי' בשד"ח (ח"ו מע' בין המצרים סי' א אות יג) דצום שנדחה קיל מתענית אסתר. וכ"כ בהלכות ומנהגי בין המצרים (קארפ עמ' יז הגה 14)].
• אנשים תשושי כח או זקנים שהתענית הוא צער גדול ומזיק להם יש להקל שלא יתענו בג' צומות. [ערוה"ש (סי' תקנ סוף אות א), כה"ח (סי' תקנ אות ו) ואור לציון (ח"ג פכ"ט הגה ה)].
• זקן בא בימים והוא חלוש אין עליו להתענות כלל בתעניות אלו. [כה"ח (סי' תקנ אות ו)].
• בריא הזקוק לאכול ביום התענית כדי שלא יחלה אינו צריך לצום. ובכל אופן נכון שיאכל פחות פחות מכשיעור[1] (ושיעור אכילה התבאר לעיל). [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש בין המצרים פי"ג אות ה)]. ואם בטלה הסיבה מסתבר דאסור לו לאכול ולשתות מכאן ואילך (אף בתעניות שנדחו). [הגרשז"א זצ"ל (שם הגה ט)].
• זקן, אשה מעוברת או שאר בני אדם שבינתיים מרגישים בריאים וחזקים, אלא שחוששים שבמשך התענית יחלשו ויהיו אז בגדר חולה שפטור מלצום אין עליהם לאכול פחות כשיעור על מנת למנוע אכילה כשיעור, אלא יצומו כדין, ואם יהיה צורך יאכלו ללא שיעורים. [שבט הלוי (ח"ט סי' קלא אות ג)].

• יולדות כל ל' יום דינן כחולה שאין בה סכנה ופטורות מהתענית. [טשו"ע (סי' תקנד) ומ"ב (שם ס"ק ט)]. ולאו דוקא ל' יום אלא כל זמן שהן חלושות מהלידה ולא נתרפאו מהלידה דינן כיולדות תוך ל', דפטורות מהתענית. [מחז"ב (קו"א סי' תקנה אות ב) והובא בכה"ח (אות כח)]. אלא דמנהג האשכנזים שיולדות תוך ל' נוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול שיש לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד. [רמ"א (שם). ועי' במ"ב (ס"ק ט)]. ובזמנינו לא נוהגין להחמיר בזה, ואדרבה חלילה ליולדות להתענות תוך ל' או לאחר ל' יום אם הן חלשות (אף בתשעה באב הדין כן). [ערוה"ש (סי' תקנד אות ח). ועי' בשמעתא עמיקתא גליון ק"י שהארכנו בס"ד לענין מעוברות ומניקות בתב"א. ויש לציין דע"פ הרפואה אישה אחר ניתוח קיסרי (יוצא דופן) מאבדת יותר כמות של דם וע"כ דינה אף לאחר ל' יום כבתוך ל' יום, וישאל שאלת חכם. ועי' עוד בשד"ח (מע' יוה"כ סי' ג ד"ה טדע)]. ועי' לקמן לענין מניקות.
• מפלת לאחר מ' יום מתחלת ההריון דינה כיולדת הנ"ל. [ביאור הלכה (סי' תריז סע' ד ד"ה יולדת), ועי' בשד"ח (מע' יוה"כ סי' ג ד"ה טדע). ומ' יום אלו יש למנותם מליל הטבילה האחרונה, עי' בעבודת הגרשוני (סי' כא) הובא בפת"ש (סי' קצד ס"ק ג). וכן פסק בשו"ת בית אבי (ח"ג סי' עו)].
• מעוברות ומניקות לדעת השו"ע (סי' תקנד סע' ה) פטורות מלהתענות בצומות (פרט לתב"א ויוה"כ), אמנם לדעת הרמ"א (רסי' תקנ) נהגו להחמיר אם אינן מצטערות. אמנם אם מצטערות אינן מתענות ואסורות להחמיר על עצמן. [שעה"צ (שם אות ג)]. ויש אומרים שבזמנינו סתם מניקות מצטערות הן ועל כן פטורות מלצום. [דמשק אליעזר (עמ' רמח) בשם תשובה מאהבה (ח"ב סי' תקנ)]. ויש מחמירים אלא שאם אין הרגשתן ככל הנשים יכולות להקל. [הגרנ"ק שליט"א (שבת ח"ד עמ' רס)]. ולמעשה יש להקל להן בכל גוונא. [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פט"ז אות א והגה 2) ובעל התשובות והנהגות (תורת היולדת פמ"ז הגה ה), ושכן שמע מגדולי עולם כי בזמנינו חלשות הן].
• מעוברת מיקרי משעה שהוכר הולד (אחר שלשה חדשים מתחלת ההריון), ומכל מקום אפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד בכלל מעוברת היא, אם מרגשת צער, אבל לפני זה דינה ככל הנשים אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל. [מ"ב (סי' תקנ ס"ק ג)]. ובזמנינו שיש לנשים בתחילת הריונן תופעות הגורמות להן צער, סתם מעוברות מצטערות הן ואינן צריכות להתענות אפילו תוך ג"ח להריונן. [אור לציון (ח"ג פכ"ה אות ז)].
• יש אומרים שכ"ד חדש אחר הלידה בכלל מינקת היא אפילו פסקה מלהניק. [מהרש"ם (דעת תורה רסי' תקנ) לענין ג' צומות. וכן פסק באבן ישראל (ח"ט סי' סב אות ח)]. ולא נוהגים להקל כדעה זו. [הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש פס"ז אות ג) וחזו"ע עמ' ס"ב]. אלא שהגרע"י פסק דאם מרגישה חולשה ויש לה צער להמשיך בתעניתה די לה בתענית שעות כפי יכולתה, ומכל מקום אפילו אם מניקה רק פעם ביום דינה כמינקת ואף להרמ"א שפוטר רק במצטערת, אם מצטערת פטורה מהתענית. [הגרנ"ק שליט"א (שבת ח"ד עמ' רס)].
• באופן שיש חשש שיפסק או יתמעט החלב מכאן ואילך על ידי התענית, לכל הדעות אין לה להתענות. [דעת תורה (רסי' תקנ) בשם כתבי הדעת קדושים. וכן פסק הגרשז"א זצ"ל (הליכות שלמה תב"א פט"ז אות ב)]. ואפילו כשבידה לתת לתינוק תחליפי חלב. [עיין לקמן לענין תב"א שמקילינן בזה, וק"ו בשאר הצומות דקילי טפי].
• אף לדעת הסוברים שמניקות חייבות לצום (עיין לעיל), מכל מקום אם הדבר גורם צער לתינוק אסור להן להתענות. [מהרש"ם (דעת תורה רסי' תקנ ד"ה שמצטערות)].
• בתענית אסור לאכול אף בסעודת מצוה. [מ"ב (סי' תקסח ס"ק כ)].
• בעלי ברית בכל ד' צומות צריך להשלים תעניתו. אבל אם היו דחויין אין צריכים להשלים. [מ"ב (סי' תקנט ס"ק לה)]. וכמו כן אם נדחו אינו משלים תעניתו. [מ"ב (שם) ושעה"צ (סי' תרפו אות טז)]. ובתענית אסתר יש להקל בכל אופן. [שעה"צ (סי' תרפו אות טז)]. ומכל מקום מותר להם לאכול רק אחרי הברית. [שערי תשובה (סי' תקנט סוף אות טו). ודעת הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש פס"ז אות לב) שכן המנהג].
• חתן ביום חופתו צריך לצום בכל הצומות. [מ"ב (סי' תקנט ס"ק לה)]. פרט לתענית אסתר. [שעה"צ (סי' תרפו אות טז)]. ואם נדחו יש להקל. [שעה"צ (סי' תרפו אות טז)]
• כשחל אחד מהצומות בתוך שבעת ימי החופה ישלים תעניתו, (אבל יא"צ א"צ להתענות בתוך ז' ימי החופה אם נשא בתולה או בחור אלמנה). [מ"ב (סי' תקנ סס"ק יב)].

 (ס"ק יב)].

• רופאים המתעסקים ביום התענית בנתוחים וכיו"ב המחייבים ישוב הדעת וצלילות גמורה, יכולים לאכול. והוא הדין לאחיות המשמשות בבית החולים ומתקשות לעבוד כראוי מחמת הצום. ומ"מ ישאלו שאלת חכם. [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש בין המצרים פי"ג הגה 12)].
• הפטורים מהתענית רשאים לאכול כדרכם אף יותר מכדי צורכם ומכל מקום לא יתענגו באכילתם. [הגרנ"ק שליט"א (חוט שני שבת ח"ד עמ' רנח) וחזו"ע (עמ' ס')].

מתוך הספר שמעתתא עמיקתא ברשות המחבר.

[1] וכמו שכתב הבאה"ל (סי' תקנ"ד ס''ו ד"ה דבמקום חולי) בשם ספר פתחי עולם ומטעמי השולחן לענין תשעה באב שבעיר שיש בה מגפת חולירע ואם לא יאכל וישתה יש חשש שתדבק בו המחלה אם אין המגפה חזקה יאכל וישתה פחות פחות מכשיעור שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא ליבא בעי עיי"ש והא דלא החמירו בכך בחולה שאין בו סכנה לחייבו לאכול רק פחות מכשיעור (אלא ביוהכ"פ בלבד) אע"ג דהרי קיי"ל דלא הפסיד תעניתו ככך עיין מ"ב סי תקס"ח סק"ה שאני התם שלא רצו חכמים לחייבו כל היום בטורח זה, ולכן מעיקרא לא גזרו עליו דין תענית, אבל בנד"ד מסתברא שגם בכל התעניות נכון לאכול פחות פחות מכשיעור בהפסק של כדי אכילת פרס.