דיני אכסנאי בחנוכה חלק ב

מהגמרות שהבאנו לעיל למדנו כמה יסודות להלכה:

מי שאין לו בית פטור מהדלקת נרות חנוכה (נלמד מלשון הגמ' מצות חנוכה נר איש וביתו) ולכן אדם שהוא מחוסר בית אינו מדליק נרות חנוכה. כמ"ש התוס' בסוכה מו. ד"ה הרואה שאדם שאין לו בית אינו מדליק ולכן מברך ברכת הרואה. וראה לשון הרמב"ם (פ"ד מהלכות חנוכה ה"א) שכתב מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד. וכן דקדק בשו"ת מהרש"ם מדברי רש"י (שבת כג. ד"ה הרואה) שכתב שהיושב בספינה אינו יכול להדליק נרות חנוכה, והיינו משום דבעינן בית, עיי"ש. וכן איתא בכל בו שמי שאין לו בית אינו יכול להדליק, וכ"כ בשל"ג שעל המרדכי בפרק במה מדליקין, ובב"י סי' תרעא כתב שהטעם שתיקנו להדליק נרות בבית הכנסת הוא מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו. וכן נראה מהט"ז (סי' תרעז סק"ב).

חיילים הנמצאים בבסיס ואין נרות דולקים בבסיס, יכולים להדליק נרות בברכה, ואפי' אם מדליקים עליהם בביתם יש להם מצוה להדליק נרות בברכה.  ואם נמצאים בשדה, אינם מדליקים נרות חנוכה אף אם אין מי שיוציאם יד"ח, ובכה"ג שאין מי שידליק עליהם בביתם יכולים להדליק בלא ברכה. חזו"ע (עמ' קנו) כן משמע מדבריו שכתב לגבי חיילים הנמצאים בבסיס ואין רואים נר חנוכה כלל, שיכולים להדליק בתוך המחנה בברכה, והוסיף שם שלגבי חייל מבני אשכנז שנמצא בשדה מכיון שיש לו חיוב הדלקה, ידליק בלא ברכה, ומשמע שיש מעלה להדליק בלא ברכה, ואין בזה חסרון. ובפרט לפי מ"ש הג"ר משה לוי זצ"ל (הובא בחזו"ע שם בשם ספר פסקי משה עמ' קמח) שחובת ההדלקה רמיא אקרקפתא דגברא, בודאי ראוי להדליק בלא ברכה.

וכן הנוסע במטוס פטור לגמרי מהדלקת נרות חנוכה, משום שבאותו הרגע אין לו בית, וכן היושב בספינה פטור מהדלקת נרות. כמ"ש ברש"י (שם). וכ"פ הגרב"ץ (קובץ זכרון יהודה שם עמ' קח).

אמנם אין שיעור לבית, ואפי' אין בבית זה ארבע אמות נמי חייב בהדלקת נרות, נמצא שוכב במקום מקורה כל שהוא, חייב בהדלקת נרות חנוכה. בזה שונה דין הדלקת נרות חנוכה מדין מזוזה, שבמזוזה צריך ארבע אמות על ארבע אמות, משא"כ כאן. הגרב"ץ (שם עמ' קט) דן לגבי אסיר בבית האסורים האם חייב בהדלקת נרות חנוכה, או פטור, והספק הוא מכיון שבבית האסורים יש לדון אם חייב במזוזה, כיון שהוא דירה בעל כרחו שמא אינו בגדר דירה כלל, שדעת שו"ת שער אפרים (סי' פג) לחייב במזוזה, והבית הלל (יו"ד סי' רפו) כתב דבית האסורים פטור ממזוזה דאינה דירת כבוד, וכתב הגרב"ץ דמ"מ לגבי הדלקת נרות חייב להדליק, דאע"פ דבעינן בית, מ"מ שאני דין בית שנאמר במזוזה מדין בית שנאמר בחנוכה, דהא אף בית פחות מד' אמות פטור ממזוזה כמ"ש השו"ע (סי' רפו סעי' יג), ואילו בנר חנוכה לא מצינו פטור זה ולא כתוב שצריך דווקא ד' אמות, ולכן אפי' אין לו ד' אמות בביתו חייב בהדלקת נרות חנוכה, ואף אסיר בבית האסורים חייב להדליק, ומצד אכסנאי אין לפטרו, אף שמקבל את כל מזונו מרשות בתי הסוהר בכל זאת חייב להדליק משום שאין כאן בעל הבית, וממילא אין מי שיפטרנו, ואם הוא נשוי יוצא יד"ח בהדלקת אשתו, אמנם לפי מה שכתב הגרע"י (חזו"ע עמ' קנ) שבחורי ישיבה הסמוכים על שולחן הישיבה נפטרים בהדלקת הישיבה, ה"ה הכא יפטר האסיר בהדלקת הנהלת הכלא. אסיר בבית הסוהר ואין מדליקים עליו בביתו, נפטר בהדלקת הכלא, ואם רוצה להחמיר ידליק בלא ברכה. עפ"י המבואר לעיל שהגרב"ץ חייבו להדליק, אמנם מהגרע"י נראה שכיון שהוא סמוך על שולחן הכלא נפטר בהדלקת הכלא.

מי שמדליקים עליו בביתו אינו צריך להדליק, ולכן אדם נשוי היוצא מביתו בחנוכה ואינו נמצא בביתו בימי החנוכה, יוצא יד"ח בהדלקת אשתו ואינו צריך ואסור להדליק בברכה במקום שנמצא, דכיון שאשתו מדליקה עליו אין הוא צריך להדליק במקומו. זה נלמד מפשטות הגמ' (שבת כ"ג.) מימרא דר' זירא, ונפסק להלכה בשו"ע סי' תרעז (סעי' א').

אם אינו יודע אם אשתו מדליקה בביתו ויש לו פתח בפני עצמו, יכול להדליק ולברך משום ספק ספיקא, שמא אין אשתו מדליקה עליו ושמא יכול לכוין ולומר שאינו רוצה לצאת יד"ח בהדלקת אשתו. (חזו"ע קנא).

ה"ה אם יוצאים איש ואשתו מביתם בחנוכה ונשארים הילדים בבית, ההורים יוצאים יד"ח ההדלקה שמדליקים הילדים בבית ואינם צריכים להדליק במקומם. כתב הטור בסי' תרע"ז בשם הרא"ש בתשובות: בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה צריך להדליק, שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק, שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר, ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר, אפ"ה שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק. המג"א דייק מדברי הרא"ש שבא ללמדנו דמקום אכילה עיקר דהא אינו  מחייב להדליק במקום הלינה אלא משום החשד. ובכנה"ג (תרע"ז ד"ה שיטה י"ב) הביא שנחלקו שני ת"ח בביאור דברי הרא"ש: אחד אמר דהרא"ש מיירי בבן הסמוך על שולחן אביו ואפ"ה אם יש לו מקום ללינה בפנ"ע צריך להדליק בברכה משום שמקום לינה הוא עיקר חיוב ההדלקה. ואחד אמר דהרא"ש מיירי דווקא בבן שאינו סמוך על שולחן אביו רק הגיע לאכל ולישון באקראי בבית אביו שאז מדליק בנפרד, אבל אם הוא סמוך על שולחן אביו יוצא יד"ח בהדלקת אביו ולפי"ז מקום אכילה הוא העיקר, והכנה"ג נוקט כדיעה אחרונה דבן הסמוך על שולחן אביו יוצא יד"ח בהדלקת אביו והרא"ש מיירי באינו סמוך, ומ"מ למדנו מכאן דבן הסמוך על שולחן אביו נכלל בהדלקת אביו לחלוטין, וא"כ ה"ה כאשר האב אינו בבית והבן מדליק, מוציא ידי חובה את אביו, ואדרבא עדיף שהבן ידליק בבית ויוציאו ידי חובה, ולא שהאב ידליק במקומו. ואפי' אם האב מצוה על בנו שלא ידליק בבית ורוצה האב להדליק במקומו, אינו רשאי לעשות כן. (על פי הט"ז סק"ב שכתב דכל היכא שיש בני הבית בבית איכא חיוב הדלקה בבית).

ומ"מ אף שפטורים מצד הדין, מ"מ אם נמצאים במקום של גויים ואין מי שמדליק נרות חנוכה במקום זה, מדליקים נרות בברכה.