זמן הדלקת נרות חנוכה

כיון שהגיע זמן הדלקת נרות אסור ללמוד, וכ"ש שאסור לאכל ואסור בעשיית שאר דברים, ואפי' אם התחיל פוסק. (כ"כ הב"ח) שמא יטרד בלימודו וישכח מלהדליק וכדין בדיקת חמץ בסי' תל"א, והוסיף הב"ח דאפשר שאף לשיטת רבינו יונה שסובר לגבי בדיקת חמץ שאסור ללמוד, ואם התחיל ללמוד מותר להמשיך, יודה כאן שיהיה אסור ללמוד וצריך להפסיק מלימודו, משום דיש לחשוש לשיטות שסוברים דלאחר שעבר הזמן של "כלתה רגל מן השוק" הפסיד המצוה ותו אינו יכול להדליק, דלפי"ז הוי ליה מצוה עוברת, ופשיטא שצריך להפסיק. וכ"פ המשנ"ב (סק"י).

זמן הדלקת נרות חנוכה בצאת הכוכבים, לא מאחרים ולא מקדימים, וצריך ליתן שמן בנרות שיעור שתדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים. בגמ' (שבת כא:) מבואר שעיקר המצוה היא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. וביאר הטור דהיינו מסוף השקיעה דהיינו צה"כ, וכ"כ במרדכי, דסוף שקיעה היינו צה"כ, וזה הביאור (תענית יב.) כל תענית שלא שקעה עליו החמה לא שמיה תענית, היינו צאת הכוכבים. אמנם ר"א ממיץ לומד דמשתשקע החמה היינו קודם שתשקע החמה, ומרן פסק שמדליקים בצה"כ, אמנם הגר"א בביאוריו נקט דמדליקים בשקיעה, דהיינו בתחילת השקיעה. ויש להדליק הנרות בצאת הכוכבים מייד, וכ"פ מרן בסי' תרעב (סעי' ב') ואין לאחר, ולא יאוחר מחצי שעה לאחר צאת הכוכבים, לכן נהגו בני ספרד להתפלל ערבית בשקיעה ואומרים קר"ש מייד בצה"כ, ומדליקים את הנרות. כ"כ הבאה"ל (ד"ה לא מאחרים), ושם פוסק אליבא דהגר"א שעדיף להדליק בשקיעה דהא הרבה פוסקים ס"ל שמדליקים בשקיעה, ואף לדברי הטור שמדליקים בסוף השקיעה, ודאי אם הדליק חצי שעה קודם השקיעה יצא יד"ח, לכן נקט שעדיף להדליק בשקיעה, אמנם בשו"ת תפילה למשה (ח"ב סי' מח, כתב דלדידן דנקטינן כמרן שזמן ההדלקה הוא בצאה"כ, נכון להתפלל ערבית בצבור בשקיעת החמה" ובצה"כ לחזור לקרוא קר"ש, ואח"כ ידליק נרות חנוכה, ואם לא התפלל קודם צה"כ יתפלל אפי' ביחיד בצה"כ וידליק תיכף אחר התפילה, ואם אין שהות ואפשר שתעבור חצי שעה מצה"כ, ידליק נ"ח ואח"כ יתפלל ערבית. (שו"ת בית הלוי ח"ב סי' מז)

מי שלא הדליק בתחילת הלילה והגיע לביתו בשעה מאוחרת, וכל בני הבית כבר נרדמו, אם יכול להעיר אחד או שניים מבני הבית שישמעו ממנו ברכת להדליק נר חנוכה, הנה מה טוב, ואם לאו, יברך וידליק נר חנוכה. במרן השו"ע מבואר שאם לא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד זמן שתכלה רגל מן השוק, אמנם כל זה דווקא לכתחילה, אבל אם עבר זמן זה ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה. וכתב המג"א (סק"ו) דמשמע מדברי מרן שאפי' יברך בשם ומלכות, אמנם הרש"ל בתשובה (סי' פה) כתב דדווקא עד חצות, ואחר חצות אין לברך. ובהגמ"י (הלכות חנוכה פ"ד אות ב') כתב דאם יש פרסום לבני הבית, כל זמן שבני הבית ערים צריך להדליק ולפרסם את הנס, אפי' עד עלות השחר. וכתב החמד משה (סק"ג) שאם לא הדליק נ"ח עד שישנו כל בני הבית, טוב שיקיץ שנים מהם, ואם א"א מ"מ יברך וידליק, וטעמו דבודאי שאם אדם נמצא בין העכו"ם שאין דין פירסומי ניסא, בודאי שמברך, אלא ודאי שאם יכול לפרסם את הנס ברבים עדיף טפי, אבל אם לאו, לא יבטל את המצוה וידליק בברכה, וכ"פ מרן הגרע"י (חזו"ע עמ' סד).

צריך לשים שמן בנר כדי שידלק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ואם לא היה שמן כדי שיעור הדלקת נר חנוכה, אפי' אם אחר שבירך והדליק, הוסיף שמן, לא יצא ידי"ח. כן פסק הרא"ש והובא להלכה בשו"ע (סי' תרעה סעי' ב'). וצריך לשים שמן ולכבות החנוכיה, ולהדליק שוב בלא ברכה. הפר"ח כתב שצריך לשוב ולברך, אמנם עי' חזו"ע שיש משמעות בגמ' שאין צריך שיעור כלל להדלקה, ושכן נקט הגמ"י (הלכות חנוכה פ"ד ה"ה אות ב) וראבי"ה הלכות חנוכה (סי' תתמג עמ' תקעט), ולכן קיי"ל סב"ל, וכ"פ הפמ"ג ובן איש חי (פרשת וישב אות ח') וחייב אדם (כלל קנד סי' כא) וכה"ח (תרעב סקט"ז) וחזו"ע (עמ' קיב בהערות).

אף אם מדליק בסוף זמן צאת הכוכבים, בכל זאת צריך להניח שמן שידלק כשיעור חצי שעה מזמן הדלקתם. מלשון מרן (סי' תרעב סעי' ב') משמע שאין צורך לשים שמן אלא כשיעור שיחזיק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, ונמצא שאם הדליק מאוחר בסוף זמן זה, אינו צריך לשים שמן אלא כשיעור שיחזיק עד חצי שעה אחר צה"כ, אמנם כתב הפר"ח כל זה לזמן התלמוד שהיה ההיכר לעוברים ושבים, אבל האידנא דההיכר הוא רק לבני ביתו, נמצא שלעולם כאשר מדליק, צריך שיהיה בו השיעור הנזכר, ולכן אף אם מדליק אחר שכלה רגל מן השוק, כתב הפמ"ג (א"א אות אות ג') דצריך לשים כשיעור הזה גם אם מדליק אחר שכלתה רגל מן השוק. וכ"פ המשנ"ב (שם סק"ה). ולאחר שעבר חצי שעה מהדלקת הנרות יכול לכבות את הנרות. והטעם לפי שאינו מקצה את השמן רק מה שצריך לשיעור חצי שעה למצוותו, ולכן מותר לכבותו ולהנות ממנו, ומ"מ כתב המשנ"ב (סק"ז) בשם הא"ר (אות ב'), שראוי שיתנה מלכתחילה שאינו מקצה את השמן אלא לשיעור ההדלקה, משום שיש מחמירים שכל השמן הוקצה למצוותו. ומ"מ אם הוסיף מוסיפין לו. המשנ"ב (שם סק"ו) נקט דלאחר חצי שעה אין שום מצוה. אמנם המאירי (שבת כא:) כתב וז"ל "ומ"מ אם הוסיף מוסיפין לו", וכך מנהג העולם להוסיף שמן בנרות, וידועה שיטת הרב מבריסק שיש חיוב שהנרות ידלקו כל עוד לא כלתה רגל מן השוק, ולשיטתו בזמנינו יש חיוב להוסיף שמן בנרות שידלקו עד שעה מאוחרת, וכך הוא היה נוהג, ומסתבר שאם היה רואה המשנ"ב את דברי המאירי לא היה כותב שאין בזה שום מצוה, דהא המאירי שהוא אחד מן הראשונים כותב שיש מצוה, לכן נראה שיש מצוה בתוספת השמן.