סדר הברכות וההדלקה - הרב ירון אשכנזי

סדר הברכות וההדלקה

המדליק בלילה הראשון מברך ג' ברכות: להדליק נר חנוכה ושעשה ניסים לאבותינו, ושהחיינו. וכתב באליה רבה (סי' תרעו סק"א) סימן לדבר "עשה לך שר''ף (להדליק נר חנוכה) ושים אותו על נ''ס (שעשה ניסים) והיה כל הרואה אותו וח''י (שהחיינו)", ובספר קו הישר (פרק צו) כתב ויכוין היטב בברכת הדלקת הנרות ולאומרם מתוך שמחה, באשר המצוה היא חביבה בשעתה לזמן פעם אחת בשנה, ולכבוד המלאכים קדישין הבאים להבית בשביל מצוה זו ידליק הנרות כשהוא בבגד העליון כמו שהולך לבית הכנסת. והביאו כה"ח (סק"ח) וראוי לומר לשם יחוד קודם ההדלקה. ואם לא בירך שהחיינו בלילה הראשון מברך מתי שיזכור בשעת הדלקת נירות עד סוף החנוכה. כן איתא בגמ' (שבת כג.) וכ"פ השו"ע (סי' תרעו סעי' א').

מנהג הספרדים לברך "להדליק נר חנוכה", ומנהג האשכנזים "להדליק נר של חנוכה. (שו"ע שם סעי' א'). עי' בן איש חי (פרשת וישב אות ב') שכתב שיש סוד בנוסח הברכה של הספרדים, דלהדליק נר חנוכה – ר"ת נח"ל שם קדוש, היוצא מראשי תיבות "נוצר חסד לאלפים". וכן איתא ביפה ללב (חלק ב' אות ב') וכה"ח (סק"א), ובכה"ח (סק"ב) כתב דכן הוא הנוסח בשעה"כ (דף קח עמ' ד'), אמנם כתב שעה"כ דיש לחלק בין חנוכה לשבת, דבחנוכה הנוסח הוא "נר חנוכה", לומר שאין הנר אלא למצוות החנוכה, משא"כ בשבת הנוסח הוא "של שבת", כי הנר של שבת מצוותו להדליק כדי להשתמש לאורו, נמצא שהנר עשוי להאיר לשבת. וכתב בספר רוח חיים (אות ג') לכוין שמספר המילים בברכה הראשונה וכן בברכה השניה י"ג תיבות בכל ברכה, גימטריא אח"ד ושניהם גימטריא כ"ו – שם הוי"ה ברוך הוא. (כה"ח סק"ט).

מי שלא היה בביתו בלילה הראשון של חנוכה, והדליקה עליו אשתו,  ובירכה כל הברכות, ובא להדליק בלילה השני יש אומרים שלא יברך שהחיינו, ויש אומרים שיברך והעיקר לברך. כן פסק הגרע"י בחזו"ע (עמ' קלח) וסמך על תשובת השואל ונשאל (ח"א סי' יג) שהביא ב' צדדים להתיר לברך: א) המג"א כתב בשם הב"ח לברך כיון שברכת הזמן היא חובת הגוף ולא חובת הבית, וא"כ כיצד יצא הבעל בברכה שלא שמע, והמג"א חולק על הב"ח, דכיון דקיי"ל שאם מדליקים עליו בביתו אינו מברך ברכת הראיה ה"ה דאינו מברך שהחיינו והפר"ח פסק כהב"ח. ב) אין לומר סב"ל משום דאיכא ס"ס – שמא כהפר"ח דבנד"ד לכו"ע צריך לברך שהחיינו בנפרד, ושמא הלכה כהסוברים דמברכים על הראיה גם אם מדליקים בביתו וא"כ ה"ה לשהחיינו. ואפשר לומר ס"ס לברך.

מלילה שני ואילך מברך שתי ברכות: להדליק נר חנוכה, ושעשה ניסים בלבד. (שו"ע שם סעי' ב') ואם בירך את שתי הברכות וכשבא להדליק מצא שאין שמן בנרות, כתב הט"ז (סי' רעא סקי"ט) דאם השמן היה לפניו אין צריך לחזור ולברך, והביאו כה"ח (סקי"א).

אחר ההדלקה אומר הנרות הללו אנו מדליקין וכו' ויש בו ל"ו תיבות כנגד נרות החנוכה. כן מובא ברא"ש (שבת פ"ב סי' ח') וכתב ששמע שרבינו מאיר היה אומר אותו, וכן איתא בהגהות מרדכי (סי' רסח) וכ"פ השו"ע (שם סעי' ד'). וכתב המג"א "ובהני תיבות הנרות הללו, יש שמונה אותיות רמז לשמונת ימי חנוכה.

סדר ההדלקה: בלילה הראשון מתחיל להדליק את הנר הקיצוני מימין, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו מברך על הנר החדש וידליק משמאל לימין, וכך ממשיך והולך כל לילה, שמברך על הנר החדש שמצד שמאל שהוא מורה על הנס שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס, ולאחר מכן פונה לימין. בב"י הביא לאבודרהם (סדר הדלקת נרות חנוכה עמ' ר' ד"ה כתב) שמדברי רבינו יונה משמע שמתחיל להדליק כל יום מהנר הראשון, מזה שכתב שבלילה השני מדליק את הנר הישן קודם הברכות, ולאחר מכן מברך ומדליק את הנר החדש, וכן ביום השלישי מדליק שתיים, ואח"כ מברך ומדליק השלישי וכו', ומשמע שסדר ההדלקה הוא מימין לשמאל. אמנם המהרי"ק (שורש קפג) כתב בשם המרדכי שכתב בשם רבינו מאיר שיש להתחיל כל יום מצד שמאל כדי שיפנה לצד ימין, משום כל פינות שאתה פונה יהיו לימין (יומא טו:), ולכן נוקט שביום הראשון מדליק את הנר הימיני, ומיום שני ואילך מדליק את הנר החדש משמאל ופונה לימיני, ונמצא שכל יום מברך על הנר החדש, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס. וכ"פ שו"ע (שם סעי' ה'). וכן מובא בשעה"כ (דף קח עמ' ג') שכך היה נוהג רבינו האר"י, וכן איתא בפרי עץ חיים (שער י"ט פרק ד'). והא"ר (סק"י) הביא בשם המלבושי יו"ט ראיה שצריך לפנות משמאל לימין, שהרי אף שהכתיבה העברית היא מימין לשמאל, מ"מ כאשר כותבים את האותיות כותבים אותם משמאל לימין, [דהיינו דרכם של סופרי סת"ם לכתוב כך].

ביום כ"ד בכסלו ראוי ללמוד בספר חגי פרק ב' פסוק יו"ד בעשרים וארבעה וגו' עד סוף הספר. כ"כ הרב נזירות שמשון (או"ח סי' תר"ע) והבא"ח (ש"ר פרשת וישב הלכות חנוכה הלכה כ"ג) וכה"ח שם (ס"ק כ"ו) וסיים - והטעם עיין לעיל סימן תכ"ט אות ו' עכ"ל. וכוונתו למ"ש שם בפרשת שקלים ראוי ללמוד משניות מס' שקלים ובפרשת פרה מס' פרה וכו'. וכמ"ש בסנהדרין (דף ק"א ע"א) כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב יעו"ש. וכ"כ במס' סופרים (פרק י"ח ה"א) כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח ומקריב עליו קרבן עכ"ל. וגם כאן נבואה זו נאמרה בעשרים וארבעה לחודש התשיעי הוא חודש כסלו וע"ע להיעב"ץ במור וקציעה שם ע"ש.

בספר זכירה (זכירת מנחם עמ' תקע"ח) בשם ספר שם טוב קטן (עמוד סו) כתב שסגולה בחנוכה כל לילה ולילה כשידליק הנרות יאמר שבעה פעמים ויהי נועם, וזו סגולה לשמירה לכל השנה עכ"ל. מקור לדבר איתא בסידור מהר"ש בשם הרמב"ן ובשם הריב"ש שכתבו לומר ז' פעמים ויהי נועם וכו' וגם יושב בסתר וכן אנו נוהגין. והביאו לזה במועד לכל חי (סימן כ"ז אות י"ג) ובבא"ח (ש"ר פרשת וישב חלק הלכות חנוכה אות כ"ג) ובכה"ח (סימן עת"ר ס"ק כ"ו)

ועיין בספר הרוקח (סימן רכ"ה) ובספר תשב"ץ קטן סימן רנ"ח כתב וז"ל מהר"ם ז"ל כשהוא מתפלל ויהי נועם אומר לעולם אורך ימים וכו' ב' פעמים, ואז יש בו (ר"ל מניין התיבות בפרק יושב בסתר = 125) כמנין "כהנים" בגימטריא, לפי שכהני חשמונאי ובניו היו הולכים למלחמה ואמרו ז"פ ויהי נועם וב"פ אורך ימים אשביעהו ונצחו.