מנהג הדלקת נרות בבית הכנסת

מנהג הדלקת נרות בבית הכנסת

• מברכים ומדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת לפרסומי ניסא, והוא מנהג ותיקין. כ"פ מרן השו"ע (סי' תרעא סעי' ז), ומקורו טהור משיבולי הלקט (סי' קפה) בשם בעל העיטור (דף קיד עמ' ד') שכתב שנהגו להדליק נרות חנוכה בבתי הכנסת, וכתב על זה, והנה גם אנו נוהגים להדליק נרות חנוכה בבתי הכנסת, אך לא ידענו שורש וענף למנהג זה, ומורי אחי רבינו יהודה היה נמנע מלהדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, שלא לברך עליהם, וכן דעתי נוטה, כי מאחר שכל אחד מהציבור מדליק בביתו, מה צורך יש בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת. וכ"כ בספר התניא (סי' לה) אולם מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' תרעא סק"ו) כתב וז"ל אין לחוש למה שכתב בספר תניא שיש הנמנעים מלהדליק נרות חנוכה בבית הכנסת כדי לא לברך עליהם, כי עיננו הרואות שכמה שליחי ציבור רבנים גדולים היו מדליקים ומברכים בבתי הכנסת ואח"כ היו חוזרים ומברכים ומדליקים בביתם. ובחזו"ע (עמ' מב בהערות) העיד שכך הוא עצמו נוהג לברך בבית הכנסת ולחזור ולברך בבית להוציא את בני ביתו ידי חובה.
• והסיבה שמברכים על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, אף שאין זה אלא מנהג, כתב הריב"ש (סי' קיא) דמשום שאין אנו יכולים לקיים המצוה כתיקונה להניחה על פתח הבית מבחוץ ולפרסם הנס ברבים, וכולם מדליקים מבפנים, ואין כאן כ"כ פרסומי ניסא אלא לבני ביתו בלבד, לכן התקינו שידליקו בבית הכנסת משום פירסומי ניסא ברבים. ואף שאין מברכים על מנהג כמו שמצינו בחבטת ערבה שאין מברכים עליה, מ"מ שאני פרסום הנס שמברכים עליו וכשם שמברכים על קריאת הלל של ראש חודש אף שאינו אלא מנהג (לשיטתו שמברכים על הלל). ולכאורה קשה לדידן דפסקינן כהרמב"ם שאין מברכים על הלל בראש חודש וכ"פ השו"ע (סי' תכב סעי' ב), מדוע מברכים על הדלקת נרות חנוכה? אולם הגר"א בביאוריו (סי' תרעא) כתב להביא ראיה מהלל של לילי פסחים שמברכים עליו, אף שאינו אלא מנהג, משום פירסומי ניסא, וכ"פ מרן (בסי' תפז סעי' ד') לכן אף על הדלקת נרות חנוכה מברכים, ועי' בזה בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סי' לד) מה שכתב בזה, וחזו"ע (עמ' מב – מג).

• כאשר יוצאים מבית הכנסת וסוגרים את בית הכנסת ואין מי שנשאר ללמוד או שיבא ללמוד בתוך החצי שעה, מותר לכבות את הנרות. כן פסק בחזו"ע (עמ' מו בהערות) על פי המבואר בדברי הריב"ש הנ"ל שכל טעם הדלקה בבית הכנסת הוא משום פירסומי ניסא, ולפי"ז אין צורך שיהיה במנורה שמן בשיעור חצי שעה, כי מייד אחר שיוצאים מבית הכנסת אין כבר פירוסומי ניסא, לכן יכול השמש גם לכבותה ולסלקה, וכ"כ בשו"ת שרגא המאיר חלק ו' (סי' פד אות א) ובשו"ת מנחת דוד ח"ג (סי' עט אות ב) ובניין אב ח"ב (סו"ס ז) ובשבט הלוי חלק ח' (סי' קנו) כתב שאם יש חשש דליקה ח"ו מותר לכבותה. ואף שמדברי המשנ"ב (סי' תרעג סקי"ג) מתבאר שגם נרות חנוכה שבבית הכנסת צריך שיהיו דולקים חצי שעה, ולא להשתמש לאורם, (כ"כ בשם הפמ"ג סי' תרעה א"א סוף סק"ב), זהו דווקא כאשר נשארים בבית הכנסת ללמוד וכיו"ב, הא לאו הכי אין צורך להדליק רק עד אחר ערבית.
• במסיבות הנערכות באולמות בלילי חנוכה, שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב את ישראל לצור מחצבתם, נוהגים להדליק נרות חנוכה עם הברכות בשם ומלכות, משום פירסומי ניסא, ויש להם על מה שיסמוכו. נחלקו הפוסקים האם תקנת הדלקה בבית הכנסת, אינה אלא לבית הכנסת בלבד או אף בכל מקום התכנסות ציבור גדול יש לתקנה זו. דבכה"ח (סקס"ה) מבואר שעיקר חיוב הדלקה דווקא בבית המדרש שמתפללים בו, וכ"פ בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' סה) ס"ל דהוו דלא לוסיף עלה, ואין להדליק אלא בבית הכנסת, אבל במקומות כינוס וכדו' אין להדליק בברכה, דבין לטעם הפוסקים שסוברים שצריך להוציא את מי שאין לו דירה, כבר דחה זאת הריב"ש, שאין אדם יוצא יד"ח בהדלקה זו, ובין לטעם הכלבו שסובר שטעם הדלקה בבית הכנסת משום זכר למקדש, א"כ מנ"ל להוסיף להדליק במקום שאינו זכר למקדש, לכן נוקט שאין לברך במקומות כינוס כאלו. וכ"כ בשו"ת אז נדברו (חלק ו' סי' עה) בשם הגרש"ז אוירבך שאין לברך, וכ"כ בשלמי מועד (עמ' רלז) והגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פל"ו אות י) ובמנחת יצחק ח"ו (סי' סה אות ג') וציץ אליעזר (חט"ו סי' ל') והגר"נ קרליץ (פסקי חנוכה מהגר"י דינר פ"ג אות ג' ובהערה ג'). אולם בספר משנת יעקב להגר"י רוזינטל (הלכות חנוכה עמ' רס) ור"ב זילבר בהערותיו לספר מועדי ה' (משולמי עמ' סא) פסקו שמכיון שיש פרסום הנס גדול ונוהרים לשם קהל רב אף יותר מבית הכנסת, ובפרט אם יש שם אנשים שלא הדליקו כלל בבית הכנסת, יש מצוה להדליק להם בברכה. והגרע"י בחזו"ע (עמ' מז בהלכות, ובעמוד מח בהערות) פסק שיכולים להדליק בברכה, וכתב שמ"מ כדאי להתפלל ערבית בציבור לאחר ההדלקה וכפי שנוהגים בבית הכנסת ואז יכולים להדליק בברכה. ומקום עבודה שיש בו חדר שמתפללים בו בקביעות מנחה וערבית, דעת הגר"ח קנייבסקי (תורת המועדים אות ו') שאף שאין לו שם בית כנסת, מ"מ כיון שמתפללים בו בקביעות יש להדליק בו, והגרי"ש אלישיב (שם) נוקט שאין להדליק שם אלא במקום שנועד לבית הכנסת, אמנם הגרע"י מתיר כמ"ש.
• מניחים את המנורה לימין ההיכל דהיינו דרומו של בית הכנסת, ולכן אף אם מתפללים לצד דרום, לא יניחו את הנירות בקיר המזרח, אלא מימינו של ארון הקודש, דהיינו דרומו של בית הכנסת, וטעם הדבר זכר למנורה בבית המקדש שהיתה בדרום המקדש. במסכת מנחות (צח:) נחלקו רבי ור"א בר"ש היכן היתה מונחת המנורה האם בין צפון לדרום או בין מזרח למערב, ולכן במקום שאין מנהג, נוהגים כרבי, דהלכה כרבי מחבירו, וסיים הב"י והמנהג פשוט לקבוע המנורה בכותל דרום ונמצאו הנרות מסודרים בין מזרח למערב. וכ"פ השו"ע (סי' תרעא סעי' ז) והרמ"א.