דיני אכסנאי בחנוכה חלק א-הקדמה

אדם המתארח במקום מסויים ואין מדליקים עליו נרות חנוכה בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עימו בשמן של נר חנוכה, ואם יש לו כניסה פרטית במקום שמתארח, מדליק בפתחו בברכה. יסוד הדין מובא בגמ' (שבת כ"ג.) "אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה". אמנם רבו הפרטים בדינים אלו, ולכן להבנת הנושא צריך להביא את יסודות הסוגיה כדי שנוכל בהמשך לרדת לפרטים ולהבין את החילוקים:

בסוגיא בגמ' (כא:) "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך". כמה דינים נלמדו  מגמ' זו:

1. הדין הראשון – מזה שהגמ' נקטה "נר איש וביתו" משמע שעיקר החיוב מוטל על הבית ומי שאין לו בית פטור מהדלקת הנר, ודין זה מבואר בתוס' סוכה (מו. ד"ה הרואה) שהקשו מדוע דווקא גבי נרות חנוכה תקנו ברכת הרואה מה שלא מצאנו לגבי דין הרואה לולב או סוכה וכדו', ותירצו א) משום חביבות הנס. ב) משום שיש אנשים שאין להם בית ואינם חייבים בהדלקת הנר לכן תקנו ברכת הרואה, מבואר להדיא דבמקום שאין בית אין חיוב הדלקת הנר, וכן מבואר בפנ"י (שבת כג.) שהסביר מדוע כאן תיקנו חז"ל שעיקר המצוה היא על הבית, ולא על כל יחיד ויחיד שמבואר מדבריו שגדר חובת מצוות חנוכה, שייכת על הגוף – אקרקפתא דגברא, אבל שייכו את זה לבית, דדווקא אם יש לו בית חייב להדליק אבל אם אין לו בית פטור מלהדליק. להלכה הגרע"י בחזו"ע (עמ' קנ"ו ואילך) מביא שיש בזה מחלוקת, ובפשטות נוקט לעיקר הדין שמי שאין לו בית פטור מהדלקת נרות חנוכה ואם רוצה יכול להדליק בלא ברכה, ודעת הג"ר משה לוי זצ"ל דחיוב הדלקת הנר חל אקרקפתא דגברא ואינו מוטל על הבית.

ומכאן נלמד כאשר אין לו בית כגון הטס במטוס או חייל הנמצא בשדה, או הנוסע ממקום למקום שפטור מהדלקת הנר, וכן מבואר ברש"י (שם) שהנוסע בספינה פטור מלהדליק.

1. הדין השני הוא שבהדלקת נרות חנוכה יש דין מהדרין מן המהדרין, ונפסק כב"ה שבכל יום מוסיף והולך, ונחלקו הרמב"ם (פ"ד מהלכות מגילה ה"א) והתוס' (ד"ה והמהדרין) האם דין "מהדרין מן המהדרין" זה תוספת על דין ה"מהדרין" או שזה דין בפנ"ע, דלהתוס' כיון שקיי"ל שיש מעלה בהדלקת נרות לפי מספר הימים, א"כ אם ידליק כעת גם כפי מספר הנפשות עלולים האנשים לחשוב שהוא מדליק רק כפי מספר הנפשות שבבית, ולא יהיה ניכר שעושה כמו המהדרין מן המהדרין, לכן לאחר שנתחדש דין מהדרין מן המהדרין, תו ליכא לדין מהדרין, והרמב"ם נוקט שיש דין מהדרין להדליק כפי מספר נפשות שיש בבית וגם להוסיף הידור להדליק כפי מספר הימים כפול מספר הנפשות. ולהלכה מרן השו"ע (סי' תרע"א ס"ב) נקט כהתוס' שצריך להדליק כפי מניין הימים בלבד ולא כפי מספר הנפשות שבבית, והרמ"א נקט כהרמב"ם.

ובדעת הרמב"ם לכאורה מבואר שדין מהדרין הוא שבעל הבית מדליק לבדו ולא כל בני הבית, אבל מדליק כפי הנפשות שיש בבית, אמנם בדברי הרמ"א (בשם המהר"א מפראג) נתחדש שכל אחד מבני הבית מדליק, אמנם לכו"ע ודאי שבני הבית נכללים בהדלקת הנרות של בעל הבית, רק נחלקו האם יכול להדר ולהדליק לבדו.

1. ונמצא שלמדנו דין שלישי מסוגיא זו – דין "סמוך", שבני ביתו של אדם הסמוכים על שולחנו נכללים בהדלקתו, ולפי"ז כאשר אחד מבני הבית הסמוכים נמצא במקום אחר מצד הדין אינו חייב להדליק רק מדין "חשד" כמבואר בגמ' שם (כג.), אמנם היום שאין דין חשד כמ"ש הרמ"א (סי' תרע"א סעי' ח'), אין חיוב להדליק..

ובגמ' (כג.) מבואר דין אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו: "אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי".

מגמ' זו למדנו:

1. שיש חיוב הדלקה על האכסנאי אף שאינו בביתו כעת, וכמ"ש הרא"ש (פ"ב סי' ח') וז"ל "ואינו יוצא בנרו של בעל הבית, דלא הוי בכלל איש ואשתו", אמנם כיון שנמצא בביתו של בעל הבית ואין לו היכן להדליק, יוצא יד"ח בהדלקתו על ידי שישתתף עימו בפריטי או שיקנה לו מעט מן השמן, כמ"ש בסי' תרע"ז (סעי' א').

2. שכאשר אשתו של אדם מדליקה עליו פטור מהדלקה, ונחלקו הפוסקים האם כאשר רוצה להפריד עצמו מהדלקת אשתו ולהדליק לבד האם רשאי או לא, אמנם דיון זה הוא לשיטת הסוברים שיכולים בני הבית להתחלק זה מזה ולעשות כדין המהדרין, שנחלקו שני גדולים האם גם בין איש ואשתו שייך דין זה[1], ומ"מ לכאורה אנו רואים הבדל בין אשתו של אדם לבין בנו, ויש לדון לדידן שאין אנו מדליקים כאשר מדליקים עלינו בבית, מה יהיה הדין כאשר בנו הדליק עליו בביתו וכגון ששני ההורים נמצאים בחו"ל ובנם מדליק בבית האם יכול להוציאם יד"ח או שעליהם להדליק בפני עצמם. ומדברי כנה"ג שיבואר בהמשך מבואר להדיא דדין בנו כדין אשתו וממילא יכול הבן להדליק על אביו.

ומ"מ מכל הנ"ל עולה שיש ב' סוגי פטורים: יש פטור של "סמוך",  ויש פטור של "אכסנאי", דסמוך חייב בהדלקה  אבל כולו נטפל לבעה"ב ולכן אינו צריך להשתתף בפריטי כלל, משא"כ באכסנאי דחייב בהדלקה אמנם כיון שאין לו היכן להדליק יוצא יד"ח בהדלקת בעל הבית וצריך שיהיה לו חלק בשמן. ומבואר לחילוק זה בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תקמ"ב) וז"ל "גם מי שאוכל על שלחן בעל הבית אפילו שוכב בבית בפני עצמו אינו צריך להדליק. אבל מכל מקום צריך להשתתף או שיקנה לו בעל הבית חלק בשמן ופתילות. ולא דמי לאכסנאי שמדליק בתוך ביתו דהתם כבר הדליקו עליו. אבל זה צריך הוא להדליק כאכסנאי שאין לו בית במקום אחר דצריך לאשתתופי בפריטי /בפרוטה/".