שאין להשתמש לאור הנרות

אין להשתמש לאור הנרות בין בשבת בין בחול, ואפי' לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור. בגמ' שבת (כב.) אמר שמואל אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. ואפי' תשמיש של קדושה כגון ללמוד לאורה אסור. נחלקו הראשונים האם רק תשמיש הרשות אסור או אף תשמיש מצוה, להרא"ש והר"ן (שבת ט. ד"ה הלכות חנוכה) אסור בין תשמיש ובין תשמיש הרשות, ומה ששמואל נקט את הדוגמה של מעות, אתא לאשמועינן דאפי' תשמיש קל אסור וכך משמע בירושלמי (שבת פ"ב ה"א) וכ"ד הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד ה"ו),  ולעומת זאת דעת בעהע"ט (הלכות חנוכה קטו:) דדווקא תשמיש חול אסור אבל תשמיש קדושה מותר להשתמש לאור הנרות, דהא כל סיבת האיסור להשתמש לאור הנרות הוא משום ביזוי מצוה, משא"כ בתשמיש קדושה, כגון ללמוד לאורה אין ביזוי מצוה אלא כבוד. ומרן השו"ע בסי' תרע"ג (סעי' א') כתב בסתם לאסור אף תשמיש קדושה, וי"א שמותר בתשמיש קדושה, וקיי"ל סתם ויש הלכה כסתם. ואין לחלק בין אם משתמש לאור הנרות כאשר ידיו סמוכות לנר, לבין אם משתמש לאור הנר רחוק מן הנר. בב"י הביא דדעת הרא"ש (שבת פ"ב סי' ו') דהסיבה שאסרו אפי' תשמיש עראי לאור הנרות הוא משום שידיו סמוכות לנר לעיין בהם יפה ולכן אסור, ומ"מ הקשה הב"י מדוע הטור לא כתב את החילוק הנ"ל הלא לפי שיטת הרא"ש מותר להשתמש לאור הנרות כאשר עושה כן רחוק מן הנר? ונשאר בצ"ע. והרש"ל (בתשובה סי' פה) נקט לקולא כהב"י, והב"ח והט"ז (סק"ג) ומג"א (סק"ב) וא"ר (אות ז') לאסור בכל גווני, וכן משמע דעת כה"ח (סקכ"ט), וכן כתב בהגהות איש מצליח דמזה שמרן השמיט את החילוק הנ"ל משמע דאף שהקשה על השמטת הטור, מ"מ להלכה ס"ל כהטור.

מותר להלך לאור הנרות לפי תומו באופן שלא יכשל שאינו מחוייב לעצום עיניו, ואינו נקרא תשמיש, אלא כאשר עושה מלאכה ממש לאור הנרות. כ"כ כה"ח (סק"ל) בשם פר"ח בשם מהריק"ש, ופני אריה (סי' מז) שלא אסרו אלא להשתמש, אבל כאשר אינו משתמש כלום, רשאי להמשיך ולישב בביתו בשעה שנרות חנוכה דולקים, והביא דבריו השערי  תשובה (סק"ג) וכ"כ המשנ"ב (סקי"א) ושעה"צ (אות יא).

ומחמת איסור ההשתמשות בנרות החנוכה, לכן נהגו להוסיף שמש, שאם ישתמש לאור הנרות, יהיה זה לאור השמש, וצריך לעשות היכר לשמש, או שיניחנו גבוה משאר הנרות, או שירחיק אותו מעט משאר נרות, ואף בזמנינו שיש  את אור החשמל בכל זאת יש עניין  להוסיף ולהדליק נר נוסף לשמש. בשו"ע סי' תרע"ג (סעי' א') כתב שנהגו להוסיף ולהדליק נר נוסף כדי שלא יבואו להשתמש לאור הנרות, ולכן יש להניחנו מרחוק קצת משאר נרות המצוה. והטעם כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין באותו יום ולא יחשבוהו עמהם. ובדרשות המהרי"ל (הלכות חנוכה) כתב לתת את השמש למעלה, וסימן לדבר "שרפים עומדים ממעל ל"ו) היינו מעל ל"ו נרות החנוכה. והנה בזמנינו שיש את אור החשמל ואין משתמשים לאור הנרות, מעיקר הדין אין צורך להוסיף שמש כלל, כמ"ש המשנ"ב (סקי"ד) וכה"ח (סקל"ד). אמנם במדבר קדמות (סוף מערכת ח') מבואר שיש עניין להוסיף שמש בכל אופן, ויש בזה סוד, והביא שם רמז על אותיות הא' ב' וז"ל "בקונטרס פני דוד (סוף פרשת אמור) כתבתי ששמעתי בקצת אותיות אלף בית רמז לחנוכה, ועתה ראיתי בעטרת זקנים (סי' תרעא) מעין דוגמא באופן אחר, ועלה על ליבי בתוספת נופך לרמוז בכל אותיות אלף בית באופן הזה, ומיני ומיניהו יתקלס עילאה, אותיות א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' גימטריא ל"ו, כמספר נרות חנוכה, פירוש כי בכל לילה משמונה לילות מדליק נרות כמנין האות, דהיינו ליל ב' נרות ב', וליל ג' נרות ג', וכן עד ליל ח' שמונה, ט' – רמז למצוה ט' טפחים למטה מעשרה, י' כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ', ראשי תיבות י' (טפחים) כשר, ל'מעלה מ'עשרים (אמה), נ'ר ס'וכה ע'ירוב פ'סול, צ' ק' ר' ש' ת' – ראשי תיבות צ'ורך ק'דושה ר'אוי ש'מש ת'וסיף, עכ"ל. רואים מכאן שיש עניין בעצם הדלקת השמש ויש בו סוד מיוחד. וכן איתא בקונטרס סוד הדלקת נרות חנוכה לר' יצחק סגי נהור (שבות יצחק שם עמ' ו') ואז"ל שנרות חנוכה אסור ליהנות בהם ולא להשתמש לאורן אפי' לדבר מצוה, והזהירונו להדליק בכל לילה נר א' מיותר סמוך לנרות חנוכה, שאם יטעה ויהנה מאורן נמצא שנהנה מאורו של נר חול, ולא עבר על דברי חכמים. ולכן הזהיר בנרות חנוכה צריך להקדים שני ימים קודם לתקן הנרות ולהזמין שמן זית זך להדלקה, ולהעלות מ''ד פתילות, ל"ו פתילות לנרות מצוה, וח' פתילות של חול לח' לילות א' בכל לילה, כשתצרף חשבון הח' פתילות עם הל"ו יעלו מ"ד כחשבון ד"ם, והכוונה שהזהיר בהם ינצל מדם, ושישוב ה' מחרון אפו ויעמוד מכסא דין לכסא רחמים. עכ"ל.

מצוה מן המובחר להדליק בחנוכיית כסף, ואף שמניח בתוך החנוכיה כוסיות זכוכית, אין מוריד את מעלת הכלי ונחשב כהדלקה בכסף ולא בזכוכית, ובפרט אם אותם הכוסיות אינם יכולים לעמוד בפני עצמם, כי אין להם תחתית מרובעת, שבאופן זה בודאי בטילים לחנוכית הכסף. עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קנז) שדן בעניין מה שנפוץ מאד בזמנינו להניח כוסיות זכוכית בתוך בית הקיבול של המנורה, שלכאורה מורידו מדרגת כלי כסף לדרגת כלי זכוכית, שהרי הנחת השמן ההדלקה היא בתוך כלי זכוכית, ותלה זאת בפלוגתא אם הדליק נרות בלא כלי האם מעכב בנר חנוכה, דדעת החס"ל והאבני נזר שמעכב, ולדבריהם יוצא שעיקר המצוה נעשית בכלי הזכוכית ויורד ההידור. אמנם מסתימת הרבה פוסקים אין דין כלי מעכב והעיקר שיהיו נרות דולקים, ואין הכלי בכלל המצוה וצורת המנורה רק הכשר ונוי, לפי"ז קרוב לודאי שהזכוכית בטל לעיקר המנורה שהיא כסף או זהב ושפיר דמי בגדר מעלות של זה אלי ואנוהו. ובשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' ר"א) כתב שא"צ להקפיד בזה כי הכוסיות בטלים לגוף המנורה, וכשם ששנינו במסכת כלים (פי"ג מ"ו) עץ המשמש את המתכת מקבל טומאה אע"ג דפשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה, מ"מ כיון שמשמש את המתכת בטל אליו ונעשה כמוהו, א"כ ה"ה בניד"ד שנחשב כמדליק בכלי כסף. ובשו"ת דברי דוד (ח"א) ס"ל דהכוסיות אינם בטילות ומורידות דרגא דאיתא בר"ש פי"א מכלים מ"ד בשם התוספתא (כלים, ב"מ פ"א מ"ב) דקרדום שעשאו מן הטמא ועשפו מן הטהור (הצד הרחב שמבקעין בו עצים) טהור, עשאו מן הטהור ועשפו מן הטמא – טמא. ומכאן שאף שהוא מן החלק המועט שבכלי כיון שמשתמש בחלק זה, כל הכלי נקרא על שמו, אמנם אם אין בסיס לכוסות הזכוכית שאינם יכולים לעמוד בפני עצמן, אף לדברי דוד במקרה זה בטלים לגמרי לכלי ונחשב כמדליק בכלי כסף כמ"ש שם. ומ"מ להלכה שמענו מפי אחד מבכירי תלמידיו של הגרב"ץ זצ"ל, הרה"ג ציון עמאר שליט"א, שהגרב"ץ היה מדליק החנוכיה באופן הזה שהיו בה כוסיות זכוכית, וכן זכיתי אני הקטן וראיתי תמונה להגרע"י זצ"ל שהדליק החנוכיה בביתו והיו כוסיות זכוכית בחנוכית כסף.