ברכת הגומל

ברכת הגומל על נסיעה במטוס

הנוסע במטוס – הגאון הראגצ'ובי רבי יוסף רוזין נשאל אם הנוסע במטוס צריך לברך ברכת הדרך, והשיב על פי

הגמ' (חולין קלט.) כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך, מצא קן בים חייב בשילוח הקן, שנאמר הנותן בים דרך, והקשתה

הגמ' א"כ המוצא קן בשמיים יתחייב בשילוח הקן, שנאמר דרך נשר בשמיים, ומתרצת הגמ' דבשמיים מיקרי דרך

של נשר אבל לאדם אין זו דרך, ומכאן הוכיח דהטס באוירון אין לו לברך תפילת הדרך משום דלא איקרי דרך.

ובשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' ט') פסק כהראגצ'ובי, וכתב אמנם לבני ספרד שמברכים הגומל אפי' בהולכים מעיר

לעיר, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה, א"כ פשיטא שנסיעה באוירון לא גרע מנסיעה מעיר לעיר, ורק לבני אשכנז

שאינם מברכים אלא בנסיעה ממדינה למדינה יש לדון, וסיים "ומאחר שבימי חז"ל לא היה אוירון קיים, נכון לברך

הגומל בלא שם ומלכות". ובשו"ת מנח"י (ח"ב סי' מז) הסכים לחלקת יעקב אמנם סיים שהעולם נהגו לברך.

ולהלכה פסק הגרע"י [חזו"ע (עמ' שסז), אג"מ (ח"ב סי' נט), הגרשז"א (הליכ"ש פכ"ג אות ה) ציץ אליעזר חלק יא

סי' יד]. וי"א דמברך ללא שם ומלכות. [מנח"י. ועי' עוד בבצל החכמה (ח"א סי' כ), בתשובות והנהגות (ח"א קצג)

ועוד].

השט בים האם צריך לברך הגומל

בספר הליכות שלמה (עמ' רעז בדבר הלכה) כתב דמי ששט בים במקום הקרוב למקום יישוב וכדו' אינו מברך

הגומל, ובחזו"ע (שסג) כתב דאפי' בים כינרת שהוא סמוך למקום יישוב, ואפי' אם יש מציל באופן קבוע, אעפ"כ דינו

כדין יורדי הים, שהרי כמה פעמים אירעו שם אסונות ונטבעו בים.

אדם ששחה בים והיה הים סוער קצת, אך פתאום נתגברה הסערה ונסחף לתוך עומק הים, ובקושי גדול התאמץ

בכל כוחו לצאת מן הים, עד שהגיע לחוף מבטחים, ושאל האם יברך הגומל, והשיב בשו"ת קנה בושם (ח"א סי' יא)

שיברך הגומל אף למנהג האשכנזים שאינם מברכים ביורדי הים רק בהפלגה גדולה בעומק הים, והביאו החזו"ע

(עמ' שסא).

המפליג בים אינו מברך הגומל אלא אם כן הפליג בעומק הים [בצל החכמה (ח"א סי' כ)].

ויש מפוסקי בני ספרד שכתבו (דלפי מנהגם) אם נכנס בעומק הים במשך שעה וחומש, כל ששט מעיר לעיר, כגון

מעכו לחיפה ולא רואים אותו מהחוף, צריך לברך הגומל [אור לציון (ח"ב פי"ד אות מג)].

המהלכין באניות וכדומה בנהר, לדעת השו"ע (סי' ריט סע' ז) מברכים הגומל, אבל לדעת הרמ"א (שם) אין מברכים

ברכת הגומל על הפלגה "בנהרות גדולות"

[כן תלה בפלוגתא זו בביאור הלכה ריש סימן רי"ט].

ויש אומרים שבזמנינו באניות המצויות דאין שכיח הזיקא אף לדעת השו"ע אין צריך לברך [עי' בברכת ה' (ח"ד פ"ו

אות כא)].

נוסע למקום אחר ואחר יום או יומיים חוזר למקומו

כתב השד"ח (מערכת ברכות סי' ב' אות יא) וז"ל בשנת התר"ל הלכתי להשתטח על קברי צדיקים בארבע ארצות

שבא"י, הגעתי לעה"ק טבריה ושאלתי את הרבנים מה אני לברך הגומל, והשיב לי הרה"ג רבי יעקב אבולעפייא,

שהמנהג פשוט לברך, כי עד כאן לא פליגי הפוסקים בנוסע מעיר לעיר, אלא כשלא הגיע למקום חפצו, אבל היוצאים

לבקר על קברי הצדיקים, הרי חפצם ורצונם על כל אתר ואתר, וכן עשיתי וברכתי הגומל ואח"כ עיינתי בברכי יוסף

ובמחזיק ברכה ובשאר אחרונים וראיתי שנכון הדבר לחלק כן, וכן עיקר, ובפרט שכן המנהג בארץ ישראל. עכ"ל.

ולהלכה דעת הכף החיים (סי' ריט אות ה) דכל זה אם דעתו להתעכב ולנוח שם איזה ימים, אבל אם דעתו לשוב

תיכף בו ביום ההוא או למחרתו אין לברך, עד שיגיע למקום שרוצה לנוח בו איזה ימים או עד שישוב לביתו לשלום.

אמנם דעת הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש תפלה פכ"ג הגה ד) דהנוסע אפילו ליום אחד בלבד, מברך הגומל בהגיעו

למחוז חפצו, ואחר כך בשובו יברך שנית (אבל בחניית ביניים לשעות ספורות לא יברך, ואם החניה היא למשך

הלילה וימשיך בנסיעתו רק למחרת יש להסתפק אם צריך לברך).

ועי' יבי"א (ח"א חאו"ח סי' י"ג אות יב) וכ"פ בחזו"ע (עמ' שסט) שהביא לשד"ח ופסק כוותיה, נמצא דמי שנוסע

לנפוש מחוץ לעיר וחוזר אחר כמה ימים, יש לו לברך הגומל במקום אשר חונה שמה, וגם בחזרתו.