מקומות המכוסים שבאשה חלק ג

1. שיער באשה ערוה, ומ"מ בדיעבד אם קרא קריאת שמע בברכותיה כנגד שיער אשה נשואה, אף שאסור לקרוא כנגדה, מעיקר הדין יצא ידי חובה, ומ"מ ראוי להחמיר שיחזור ויקרא קריאת שמע, אבל לא יחזור על ברכות קריאת שמע דסב"ל. עי' משנ"ב (סי' עד סק"ה) בשם דרך החיים שהחמיר כאשר קרא קר"ש בברכותיה וליבו רואה את הערוה אפי' בדיעבד, ושכן מוכח מהפמ"ג (סי' עא סק"י) אמנם לעניין ברכות כתב המשנ"ב דיש להסתפק האם יחזור ויברך ולכן סב"ל, ושוב הביא את דברי החיי אדם (כלל ג' דין לג) דמשמע שבדיעבד יש להקל גם לעניין תפילה בדבר שהאיסור הוא רק מדרבנן, ונקט המשנ"ב כוותיה בצירוף שיטת רש"י שסובר דליבו רואה את הערוה מותר, וכ"פ הלכ"ב (סי' עה אות יב).
2. אסור לשמוע קול שיר של אשה שאינה אשתו ויש ליזהר גם שלא לקרוא קריאת שמע או לברך או לומר דברי קדושה כששומע קול שיר של אשה. כך איתא בברכות (כד.) וכן פסקו הרמב"ם (פכ"א מהלכות איסורי ביאה ה"ב) והטשו"ע אבהע"ז (סי' כא סעי' א') ועי' לעיל בבירור הלכה (סקי"א), והנה נחלקו הראשונים אם קול ושיער שהם ערוה, אם גם לעניין קריאת שמע דינם כערוה, הרא"ש (פ"ג מברכות סי' לז) והטור החמירו לעניין שיער באשה שנחשב לערוה, והקילו לעניין קול באשה דאינו ערוה לעניין קרי"ש ומחמת כן השו"ע (סי' עה סעי' ג') כתב בלשון "יש להיזהר משמיעת קול זמר אשה", ולא כתב לשון איסור, והנה הדרכ"מ (סק"ג) פסק לאסור מן הדין, אמנם בשו"ע לא הגיה על דברי מרן, וכתב כה"ח (סקכ"ה) דמכאן מוכח שאף הרמ"א חזר בו ממ"ש בדרכ"מ וס"ל להלכה דאינו איסור מעיקר הדין.
3. ואם הוא רגיל לשמוע קול זמר של אשתו, ואין לחוש שיבא לידי הרהור בקר"ש יש להקל אפי' לכתחילה. כן כתבו הראבי"ה והגהות מיימוניות וכ"פ הרמ"א בהגה כאן, ועי' משנ"ב (סקי"ח שהיקל אף בקול אשה אחרת ואפי' אשת איש, אם אין לו הרהור מזה. וכן אם הוא יכול להסיח דעתו לגמרי מקול אשתו, ואינו שם ליבו כלל לקול שירתה, יש להקל, ואף באשה אחרת אם אינו יכול ללכת למקום אחר, ומסיח דעתו מקולה, רשאי לקרוא קר"ש או לומר דברי קדושה אפי' לכתחילה. כן כתבו תלמידי רבינו יונה (ברכות יז.) והובא בב"י, וכ"כ בעולת תמיד (סק"ה)  והגר"ז (סעי' ו') וכה"ח (סקכ"ו) והלכה ברורה (אות יג). וא"ת מאי שנא ממ"ש לעיל שאסור להסתכל על אשה זרה אפי' בראיה בעלמא בלא התבוננות, וא"כ ה"נ לגבי קול באשה היה צריך להיות הדין שאסור לשמוע אף באינו מכוין. אמנם יש לומר דשאני דין קול באשה ערוה שבלאו הכי לדעת מרן השו"ע אינו אסור מן הדין לעניין קריאת שמע, ומ"מ נראה שנכון להחמיר בקול של אשה אחרת אפי' מסיח דעתו ממנו אלא א"כ בשעת הדחק כשאי אפשר בעניין אחר. וכ"מ מספר היראים (סי' שצב) שהביא הב"י שכותב שמכיון שבין הגויים אנו יושבים ואין אנו יכולים לימנע משמיעת קול זמר אשה, נוהגים להקל ללמוד ולהתפלל אף ששומעים קול זמר נשים ארמיות, וכ"פ המשנ"ב (סקי"ז).
4. מותר לאשה לקרוא קריאת שמע ולברך נגד טפח מגולה של אשה חבירתה אף על פי שדרכה לכסותו. וכן נגד טפח מגולה בבשרה שלה. שאין דין "טפח באשה ערוה" נוהג בנשים בינן לבין עצמן, כשם שאין איסור לאיש לקרוא קריאת שמע ולברך נגד טפח מגולה של חבירו. כן איתא בילקוט יוסף (סי' ע''ה סעי' י"א) והמקור לדבריו דהנה הרשב"א בחידושיו לברכות (כד א) כתב, דהא דקיימא לן שוק באשה ערוה, היינו דוקא לאחרים ולאנשים, ומשום הרהור, אבל לעצמה לא, כדתנן אשה יושבת ערומה וקוצה לה חלה. ע"כ. ומבואר, שלא אסר אלא לאנשים, מה שאין כן אשה כנגד חבירתה לית לן בה, דליכא הרהור וטירדא. וכן כתבו העולת תמיד, והפרי חדש, דהרשב"א פליג על דעת הרא"ש. ובמאמר מרדכי (סק"ג) כתב, שדעת מרן הבית יוסף שבין להרשב"א בין להרא"ש כיון שהטעם אינו אלא משום הרהור, לא אסרו אלא לאנשים, אבל לא לנשים. וכמבואר דין זה בשו"ת יביע אומר חלק ו' (סימן יד אות ב'). ע"ש.