ברכת הדרך
ברכת הדרך
הנוסע ברכב מתי מברך תפלת הדרך
היוצא לדרך מברך תפלת הדרך (שו"ע סי' קי סעי' ד'), נוסח הברכה הוא בלשון רבים שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר, ואם אמר בלשון יחיד "שתוליכני לשלום" וכו' יצא בדיעבד (משנ"ב סקי"ח).
ואומרה אחר שהחזיק בדרך, כלומר שלא יאמרנה קודם שיצא מן העיר, ועיבורה של עיר דהיינו שבעים אמה ושיריים סמוך לעיר הוי כעיר, והט"ז כתב דאף בתוך העיר כאשר מכין עצמו ליציאה יכול לברך, והא"ר ופמ"ג חולקים עליו ומסקנתם דלכתחילה אין לסמוך עליו ובדיעבד יש לסמוך על דבריו (משנ"ב סקכ"ט),
ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות משיעור פרסה לא יברך (שו"ע שם סעי' ז'), והטעם דפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם, אלא אם כן ידוע אותו המקום כמקום סכנה אז יש לברך בכל מקרה. (משנ"ב סק"ל) [שיעור פרסה הוא לפי הגר"ח נאה כ- 3.840 ק"מ.
ולפי החזו"א כ- 4.608 ק"מ. ויש למדוד שיעור זה לפי הגר"ח נאה כ- 33.6 מטר מהבית האחרון של העיר ולפי החזו"א לאחר 40.32 מטר מהבית האחרון של העיר].
ובחזו"ע (עמ' שסד) כתב דהאידנא החיוב נקבע לפי אורך זמן הנסיעה, ואם נסע כשיעור 72 דקות שזה שיעור מהלך פרסה (ואף שכתב כן לעניין ברכת הגומל, מ"מ ה"ה לענייננו) וכ"פ באורל"צ (ח"ב פי"ד המ"ב בהערות), ואע"פ שבשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ברכות סי' ב' אות טו) הביא בשם פתח הדביר (ח"ג דף שי"ג ע"ב) שבכל אופן אזלינן בתר שיעור מהלך פרסה, אפי' אם נוסע במסילת הברזל, וכן הביא בכה"ח (סי' רי"ט אות מא)
ולמדו כן מהגמ' פסחים (צ"ד עמ' א'), שאם היה יכול לבוא בסוסים ופרדים ג"כ לא חשיב קרוב לעניין קרבן פסח, וכ"כ המשנ"ב (סי' ק"י סק"ל),
שאני התם שלא חייבוהו לבא בסוסים ובפרדים, אבל כאן זיל בתר טעמא שהוא משום חשש סכנה, וסכנה תלויה גם במרחק הנסיעה וגם בזמן הנסיעה, שאף באותו מרחק נסיעה, אם נוסע יותר לאט סכנתו מרובה יותר, לכן בעינן שיסע בפועל שעה וחומש, וכן הביא חילוק זה בשו"ת רב פעלים (ח"ב חיו"ד סי' מ')
בשם הגאון חכמת שלמה על עניין אחר.
לכן אין לברך אלא אם נוסע בפועל 72 דקות, ורק אם נוסע בדרך מסוכנת מברך אף בפחות מפרסה. וההליכה והחזרה מצטרפים לעניין זה, שאם יש בשניהם יחד שיעור של 72 דקות מברך, כיון שעכ"פ היה בדרך שיעור פרסה (חזו"ע ואורל"צ שם).
אמנם נחלקו הגרע"י והגרב"ץ האם מברך על כל דרך, או רק בדרך שוממת או בלילה כשאין רכבים, דהגרע"י (עמ' שס"ד) נקט שכל הדרכים בחזקת סכנה ויש לברך, והגרב"ץ (פ"ז הכ"ז, ופי"ד המ"ב) נקט דאין לברך אלא כאשר אף על פי שבזמנינו מצויים ישובים בצדדי הדרכים, מכל מקום חייב בתפלת הדרך.
[שבט הלוי (ח"י סי' כא). ועי' נוסע בכביש שומם או בלילה כשאין מכוניות. החיוב בזמנינו שמצוי ישובים בצידי הדרך בתשובות והנהגות (ח"א סי' קצט)].
אולם יש חולקים וסוברים שבאופן כזה אין לברך תפלת הדרך בשם ומלכות או יכלול אותה בברכת שמע קולנו בתפלת שמונה עשרה לפני הנסיעה [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פכ"א הגה ז). ועיי"ש שכתב שבנסיעה דרך יישובים בזמן שיש בהם חשש סכנה יש לברך, כמ"ש המשנ"ב שהבאנו לעיל].
הנוסע במטוס מתי מברך תפלת הדרך
הנוסע במטוס שיעור זמן של 72 דקות (חזו"ע עמ' שסז) מברך מיד כשהתרומם המטוס לגובה כזה שאם יפול סכנה היא, ולא גרע מהולכי מדברות. [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פכ"א אות ד)].
נוסע כמה פעמים באותו יום
אין לומר תפלת הדרך אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום, אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת. [שו"ע (סי' קי סע' ה)]. אלא דכל זה כשהיה בדעתו לחזור ולילך, אבל אם לא היה דעתו כלל צריך לחזור ולברך אפי' אם חוזר באותו היום [מ"ב שם ס"ק כה].
הנוסע לטיול כמה ימים
בתפילת הדרך הלילה הולך אחר היום, ולכן אם בירך ביום אינו צריך שוב לברך בלילה, והטעם משום שכל הטעם בזה הוא משום היסח הדעת, וכמו שמצינו לגבי ברכת התורה, דמהני מה שבירך עד שיסיח דעתו, או עד למחרת בעלות השחר, כמבואר בשו"ע (סי' מ"ז סעי' י"ב), וכ"כ בביאור הגר"א כאן דדין דתפילת הדרך הוי כדין ברכת התורה, ולכן מברך תפילת הדרך כל בוקר, אם עוצר ללינת לילה כמ"ש הבאה"ל (סי' קו ד"ה צריך), דאם בירך תפלת הדרך ולן במלון וכדומה, אפילו אם השכים קודם הבוקר לנסוע לדרכו צריך לברך תפלת הדרך.
ואם אינו עוצר כלל אלא נוסע כל הלילה וממשיך ביום אינו חוזר לברך בבוקר שכן מבואר בתשובת הרדב"ז (סי' ב' אלפים קע"ו) והובא בברכ"י (שם אות ט) וכ"פ באורל"צ (פ"ז הכ"ז) ובהליכות שלמה (פכ"א אות ב) כתב דמ"מ בכה"ג נהגו לאמרה בברכת שמע קולנו שבשמונה עשרה.
מי שבירך ברכת הדרך צ"ע האם מותר לו להוציא את חברו מדין יצא מוציא [מנחת שלמה (תנ' סי' נח ענף ד אות ב האם מי שכבר בירך תפלת הדרך רשאי לברך עבור חבירו ד"ה ומסופקני). ועי' בזה בשמעתתא עמיקתא גליון ס"ט].
תגובות
הוספת תגובה