דיני אמירה לגוי חלק ו - היתרים באמירה לגוי

1. מותר לומר לגוי שיעשה לו דבר שמעיקר הדין מותר לעשותו בשבת והוא עצמו מחמיר בו שלא לעשותו בשבת, או שהוא רק מנהג שלא לעשותו. כ"כ המשנ"ב (סימן ש"ז סק"ח) בשם המג"א ושאר אחרונים, וכ"פ בילקוט יוסף (שבת ח"ב עמוד רמ"ב).
2. מותר לומר לגוי לעשות בשבת דבר שנחלקו בו הפוסקים אם יש בו איסור תורה ליהודי לעשותו בשבת, מכיון שאמירה לגוי אינה אסורה אלא מדרבנן, יש לנו לומר ספק דרבנן לקולא. ולדוגמא; יש מחלוקת הפוסקים אם יש בישול אחר בישול בתבשיל לח כגון מרק קר, ואף שנפסק להלכה שאסור לחמם מרק קר, ע"י אמירה לגוי יהיה מותר לחמם את המרק הקר בדרך המותרת. כך מבואר בדברי השו"ע (סימן שי"ד ס"ז) שהביא שם מחלוקת לגבי שבירת הפותחות של התיבות, שיש מתירים ויש אוסרים, וסיים מרן ,,ויש להתיר על ידי אינו יהודי,, והטעם מכיון שיש מתיר על ידי ישראל, ה"נ מותר על ידי גוי אפי' באמירה. וכ"פ המשנ"ב (סימן ש"ב ס"ק ו') דהתם יש מחלוקת הראשונים האם ניעור הבגד מן האבק מותר או אסור, דלהר,,ח איסור ניעור הוא רק מן הטל, ולרש"י אסור לנער את הבגד אף מן האבק, ומרן השו,,ע פסק כהר,,ח, והמשנ"ב שם כתב להחמיר כרש,,י כיון שפוסקים רבים מחמירים כשיטת רש,,י, ומ"מ יש להקל על ידי גוי, וכ"פ בחזון עובדיה (ח"ג עמוד תפ"ה). אמנם בדוגמא שהבאנו על חימום המרק הצונן, אין להקל אלא לספרדים, אבל לבני אשכנז יש להחמיר בדבר, מחמת שהרמ"א (סימן רנ"ג ס"ה)  פסק שאסור לומר לגוי לחמם מרק קר.
3. בדורות הקודמים התירו רבותינו הפוסקים לגרים במדינות צפון אירופה לומר לגוי להדליק את האש כדי לחמם את הבית בשבת בימים שהקור גדול ביותר, מפני שיש חשש שיבואו לידי חולי מחמת הקור אם לא יחממו את חדרי הבית, ויש להקל באיסור אמירה לגוי בשבת כשיש חשש חולי, ואפילו חולי שאין בו סכנה. ואפילו בימים שאין הקור גדול ביותר, אם עדיין יש קור רב, ומחמת הקור יש צער לילדים קטנים ותינוקות, יש להקל לומר לגוי שידליק את האש או התנור החשמלי לצורך הקטנים, ומאחר שמה שהדליק הגוי את האש היה לצורך הקטנים, נחשב הדבר לצורך הקטנים, נחשב הדבר שהדליק הגוי בהיתר, ומותר אף לגדולים להתחמם מאותה אש. אבל אם הקור מועט ואינו גדול, באופן שאמנם בני אדם מצטערים מחמת הקור, אבל אין חשש חולי כלל, ואפילו לקטנים אין צער כ"כ, אין להקל שיחמם הגוי את הבית בשבת, ואפילו כשעושה כן מעצמו. הב,,י הביא בשם הגה"מ עמ"ס שבת (סי' תנב) בשם רבינו שמחה על המדורות שהשפחות עושות בבית אדוניהם, והביא תשובת רבינו ישראל שמתיר להתחמם כנגד מדורת הגוי הנעשה בשביל ישראל כי ראה אביו ורבינו משולם שהיו פרושים שמתחממים וכן גדולי עולם, וטעמא משום דהכל חולים אצל הקור, ואם אינם חולים לפחות נחשבים למצטערים, ואמרינן (כתובות ס.) גונח יונק חלב בשבת ואף על גב שיש כאן איסור דישה כלאחר יד, לא גזרו ביה רבנן, וסיים המרדכי "ולולי יתמהו עלי הייתי מתיר אפילו האמירה בפירוש, כל שכן אם הגוי עצמו עושה בשביל ישראל שישראל מתחמם כנגדו". וכ"כ בהגמ,,י פ"ו (אות ה) והביא בשם סמ"ג (ל"ת סה, כ ריש ע"ג) והתרומה (סי' רנב) שמותר אפי' לגדולים ליהנות ממה שהודלק בשביל קטנים או בשביל העבדים והשפחות שאינם רוצים לישב בקור, ומותרים הגדולים ליכנס וליהנות ממנו, ובשם ה"ר יום טוב כתב שמותר לומר לגוי לעשות מדורה בשבת אפי' לצורך גדולים, כי הכל חולים אצל קור, ואפילו אם אינם חולים מכל מקום מצטערים ומשום צערא לא גזור רבנן, ולעומת זאת רבינו שמחה וכ"כ רבינו ירוחם בחלק ג' (ע:) שהר"מ כתב בתשובה וז"ל רבי יעקב מאורלינ"ש היה אומר לגוי להדליק האש ולתקנו בשבת משום דהכל חולים אצל האש לישב בקרירות, אמנם במלכותינו נראה לאסור משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ואני הייתי מוחה בשפחתי שלא לחמם התנור של בית החורף פעמים ושלש והרגשתי שהיתה מחממתו בצנעא ועשיתי לו מסגרת כל ערב שבת אני סוגרו עד מוצאי שבת עכ"ל, ועל פי תשובה זו כתב רבינו ירוחם להחמיר באותם ארצות שאינן קרות כל כך שאסור, שאינם חולים אצל האש. והוא הדין דאפילו בארצות הקרות ביותר אם אין קור גדול ביום השבת שאסור, כיון שאינם חולים אצל הקור באותו יום וכך מבואר בשו"ת מהרי"ל (סי' קסו) וז"ל מנהג שלי לחמם בעת שהוא קר כל כך דמצערנא אף על גב דמהר"ם עשה מסגרת לתנורו, הלא הוא עצמו כתב בתשובה שסובר כדברי המתירין אלא דחשיב ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור כי כן נהגו באשכנז משום חומרא ופרישות, ואם כן כיון דבזמן הזה אין שום אדם נוהג איסור אדרבה מתחזי כיוהרא ומתמיה הנוהג איסור, אבל המחממין כשאין הקור כל כך גדול וגם אין להם ילדים שמצטערים הרבה, בעיני הוא איסור גדול ולית היכולת בידי לאסור ומונע אני מלהגיד לרבים דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין עכ"ל. ופסק השו"ע (סימן רע"ו ס"ה) להתיר בארצות הקרות, ומכאן נלמד שביום שיש קור גדול, מותר. וכ,,פ במשנ"ב (סעיף רע"ו ס"ק מ') ובהלכה ברורה (סימן רע"ו עמוד ק"ד).
4. בימים שהחום כבר ביותר, וקשה מאוד למי שרגיל למיזוג אויר, או למאוורר חשמלי, לשהות בבית בלעדיהם, ומחמת כן יש לו צער גדול, יש להקל לומר לגוי שיפעיל את מיזוג האויר או את המאוורר החשמלי, (ואין זה דומה לענין תנור חשמלי, מפני שהפעלת תנור חשמלי כרוכה במלאכת הבערה האסורה מן התורה, משא"כ מהפעלת מזגן או מאוורר חשמלי שאין בהפעלתם אלא איסור דרבנן, וכשאומר לגוי נחשב הדבר לשבות דשבות במקום צער גדול, שיש להקל). אבל לכתחילה צריך להיזהר להפעיל את מיזוג האויר לפני שבת. כן פסק מרן הגרע"י ביביע אומר (ח"ז חאו"ח סימן ל"ח), מנחת יצחק (ח"ג סימן כ"ג), שמירת שבת כהלכתה (פי"ג אות ל"ט) ובהלכה ברורה (סימן רע"ו עמוד קי"ג).
5. וכל זה אינו אלא כשהגוי מפעיל את המתג החשמלי כדי להדליק את מיזוג האויר או את המאוורר, אבל אם התקלקלו מכשירים אלו, וכדי לתקנם צריך הגוי לעשות מלאכות האסורות מהתורה, אין להקל לומר לגוי שיתקנם בשבת אלא אם כן יש חשש חולי, וכגון שיש שם זקנים או קטנים, או כשהחום כבד מאוד באופן שאף הבריאים יכולים לחלות מחמתו. כ"פ בהלכה ברורה (סימן רע"ו עמוד קט"ז).