הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - סעודה שלישית

סעודה שלישית

• צריך להקפיד לאכול שלש סעודות בשבת, וגם על סעודה שלישית יש להקפיד לאוכלה עם פת. כן איתא בגמ' שבת (קיח.) "אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות ניצול משלש פורענויות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג ואמר ר' יוסי יהא חלקי עם מקיימי שלש סעודות בשבת". ואף עני המתפרנס מן הצדקה צריך להמציא לו ג' סעודות. (משנ"ב סי' רצ"א סק"א).
• שיעור סעודה יותר מכביצה וי"א כזית וראוי להחמיר. (כן כתב במשנ"ב סק"ב).
• אם שכח רצה והחליצנו בשתי הסעודות הראשונות צריך לחזור ולברך שוב ברכת המזון, ובסעודה שלישית אם שכח, אינו חוזר, אבל אם מסופק אם אמר רצה והחלצינו, אף אם מסופק בסעודה הראשונה או השניה, אינו חוזר ומברך. ואם לא אכל סעודה ראשונה בליל שבת ולמחר משלים ג' סעודות ושכח רצה והחלצינו בסעודה השניה דינו כסעודה שלישית ואינו חוזר. (יבי"א ח"ז סי' כח).
• זמנה של סעודה שלישית הוא מן המנחה ולמעלה, ובשעת הדחק, כגון בערב פסח שחל בשבת ורוצה לאכול סעודה שלישית על הפת, יכול לעשות סעודה שלישית אפי' בבוקר. נחלקו הפוסקים מתי חל זמנה של סעודה שלישית, הר"ן ס"ל דיכול אפי' להפסיק באמצע הסעודה ולברך ברכת המזון ושוב נוטל ידיו ומברך המוציא, אמנם התוס' והרא"ש פליגי וס"ל דאין זמנה אלא מן המנחה ולמעלה וכ"פ מרן.
• לכתחילה אין להקדים את הסעודה לפני תפילת מנחה, אמנם בדיעבד אם הגיע זמן מנחה קטנה דהיינו חצי שעה קודם שעה תשע ומחצה שביום יכול לאכול סעודה שלישית אף שלא התפלל מנחה. במשנה ברורה (עי' משנ"ב סי' רל"ב סק"ז ודו"ק) מבואר שיכול לעשות סעודה שלישית קודם שהתפלל מנחה, אמנם בספר שיבת ציון (עמ' רנט) הביא דדעת הרבה פוסקים שצריך לעשות סעודה שלישית אחר המנחה, וכ"כ הרמב"ם (פ"ל מהלכות שבת ה"ט –י') ובשו"ת הרדב"ז וא"ז וכלבו ואבודרהם ועוד פוסקים רבים עיי"ש. וכה"ח (פלאג'י ל"ו – ל"ט) פסק דבדיעבד יצא וכ"פ בן איש חי (ש"ב פרשת חיי שרה הי"ד).
• אם התחיל לאכול קודם חצות ונמשכה הסעודה אחר חצות, בכל אופן לא יצא ידי חובת סעודה שלישית וצריך לאכול סעודה שלישית כתקנה. המשנ"ב (סק"ז) כתב שיצא ידי חובת סעודה שלישית, אמנם הא"ר פסק שלא יצא וכ"פ כה"ח (סק"י).
• מעלת סעודה שלישית יקרה ונשגבה מאד על פי הקבלה, ויש מהפוסקים שכתבו שאם לא קיימה, גם ידי חובת סעודת שחרית לא יצא. עי' בספר שיבת ציון (חלק ב' עמ' רסג) שהביא בשם הרב חיד"א בברכ"י (סי' רצא סעי' א') וז"ל "אם לפי הפשט כתבו הפוסקים הנהו זהרורי הן מזהירין מן הדין לקיים סעודה שלישית, יותר ויותר יש ליזהר עשר ידות לדברי בעלי סודות, שמדובר בה נכבדות, והדברים עתיקין ועת רצון מילתא היא, ופוק חזי רשב"י ביומא דהילולא הוי חדי דמיומוי לא בטיל תלת סעודתי, ומזה ישכיל אנוש יקר תפארת גדולת סעודה זו ותוקף חיובה" ובספרו מחזיק ברכה הוסיף "והזהיר לקיימה הנה שכרו גם על סעודת לילה וסעודה שניה כאילו עשאם לכבוד שבת דווקא, אך אם יתרשל לקיים סעודה שלישית, מורה דהשני סעודות לא עשה לכבוד שבת אלא דכך דרכם של בני אדם לסעוד ביום ובלילה, ומשום הכי צריך ליזהר מאד לקיים סעודה שלישית כי בקיומה יתברר כי כל מה שעשה לכבוד השבת". ועי' בסדר היום (מנחה של שבת) שכתב "ואדרבא סעודת הערב יש לה מעלה רמה משאר הסעודות, וצריך לנהוג בה עונג ושמחה ומנוחה ולהאריך בה מעט לכבוד השבת, ולא יאמר אדם איך אשב לאכול בקבע ואני שבע מסעודת הבוקר עד אשר אני קץ במאכל ובמשתה, ואיני יכול לאכול דבר".
• אף שאין דין קידוש בסעודה שלישית מכל מקום ראוי ונכון לברך על יין בתוך הסעודה וכך נכון לעשות על פי האריז"ל. איתא ברמב"ם (פ"ל ה"ט) שגם בסעודה שלישית קובע על היין ובוצע, ופשטות דבריו שצריך לעשות קידוש ג"כ בסעודה שלישית, והרא"ש ורי"ו פליגי וס"ל שא"צ לומר קידוש בסעודה שלישית וכ"כ רבינו יונה שאין נראין לו דברי הרמב"ם וטעמם דהא גם בסעודה שניה אינו אלא מחמת האסמכתא דאיתקש יום ללילה, מה בלילה סגי בקידוש אחד, ה"ה ביום סגי בקידוש אחד. ובב"י נוקט שאין הכרח אף ברמב"ם שצריך לקדש בסעודה שלישית שלא כתב שצריך לקדש אלא ש"קובע סעודתו" על היין (ועי' בבדק הבית שדייק כן מהא דאיתא ברמב"ם פכ"ט ה"י "ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה" משמע מדבריו שבסעודה שלישית אין מצוה לברך על היין קודם שיסעוד), אמנם הב"י נקט שאין איסור לברך על היין קודם הסעודה ולכן הנוהג לעשות קידוש קודם לכן אין מוחין בידו, ובשו"ע פסק שא"צ לקדש על היין קודם הסעודה ולכן הנוהג לעשות קידוש קודם לכן אין מוחין בידו, ובמשנ"ב (סקכ"א) כתב דטוב להדר ולברך על היין בתוך הסעודה וכ"כ כה"ח (סקכ"ב) בשם רבינו האריז"ל דעל פי הסוד טוב להדר ולשתות יין בתוך הסעודה.
• גם בסעודה שלישית יש להקפיד לבצוע על לחם משנה. כתב שבולי הלקט דבסעודה שלישית א"צ לבצוע על שתי ככרות (דדין לחם משנה נלמד ממה שלקטו ישראל לחם משנה (שתי העומר) בערב שבת וכל עומר התחלק לשתי חלות נמצא שחלה אחת אכלו ביום שישי והיה להם לחם משנה לסעודה א' וב' בלבד) אבל בהגהות המרדכי ותשובות להרמב"ן כתב שגם בסעודה שלישית צריך לחם משנה, וכ"פ מרן בשו"ע, והרמ"א כתב שי"א שסגי בכיכר אחד אבל יש להחמיר ליקח שניים. ובמשנ"ב (סק"כ) כתב שאם אין לו לחם שלם ויש לו רק פרוסה, בכל זאת מקיים מצוות סעודה שלישית דסגי בכביצה.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א