דיני תפילת מוסף חלק ב'

• כל יחיד חייב להתפלל מוסף, בין אם יש צבור בעיר בין אם אין צבור בעיר. שאף שתפלת מוסף נתקנה כנגד קרבן מוסף, מכל מקום חובת יחיד היא. ומחנכים את הקטנים שהגיעו לחינוך להתפלל מוסף. [וגם מי שלא הגיע לגיל עשרים שנה חייב להתפלל תפלת מוסף, ורשאי לעמוד כשליח צבור]. בפרק תפלת השחר (ברכות ל א) נחלקו התנאים בד"ז, דלכאורה הואיל ותפלת מוסף במקום קרבן מוסף, לא הוטלה המצוה רק על הצבור שבעיר, ולא על היחיד. ופסקו הפוסקים כחכמים שאמרו תפלת מוסף בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן רפו סעיף ב'). וכתב מרן החיד"א בברכי יוסף שם, ואבי העזרי הביאו מהר"ם די לונזאנו (דף קיב) כתב, והלכתא כחכמים דעובדא דרבי ינאי מסייעא להו. ותו שגער באותו שפסק כרבי יהודה. ע"ש. והקשה עליו הרב הנז', דמה שטען מכח עובדא דרבי ינאי, אדרבה לימא דהלכתא כרבי יהודה דעובדא דשמואל מסייעא ליה וכו'. וע"ש מה שכתב בזה. ומה שכתבנו שמחנכים את הקטנים להתפלל מוסף, ואף מי שטרם הגיע לגיל עשרים שנה, מחוייב בתפלת מוסף, הנה בשו"ת בשמים ראש (סימן פט) כתב לענין חיוב נשים בתפלת מוסף, דנשים פטורות, מאחר וזאת התפלה באה במקום קרבן מוסף, והנשים לא היה להן חלק בקרבנות צבור. אלא שכבר נהגו הנשים לחייב עצמן וכו'. ע"ש. ויש שכתבו בדעתו, דמאחר ונתבאר בפרק א' משקלים (משנה ה') דנשים שרצו לשקול שקלן וקבלו מידן, [ראה ברמב"ם פרק א' מהלכות שקלים הלכה ז'] משום הכי רשאות להתפלל מוסף. ועיין בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן טו), ובשו"ת מהר"ם שיק (אורח חיים סימן צ), ובמה שכתב על תרי"ג מצות (מצוה קו). ע"ש. ולפי זה יש לדון לדעת רבינו עובדיה מברטנורא (פרק א' משקלים משנה ג') שהחיוב לשקול מתחיל משנת עשרים ולמעלה, אם כן מי שהוא פחות מגיל עשרים לכאורה יהיה פטור מתפלת מוסף בשבת ויום טוב. ויש לדחות, דכיון שבמינו חייבים במוסף, גם הוא מתחייב בזה. וכעין מה שכתבו התוספות (ראש השנה לג א) דאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדרבנן, מה שאין כן סומא דחייב, הואיל ומיקרי מיניה דבר חיובא. ועיין ברשב"א (ברכות כ ב). ובאמת שבשו"ת שערי דעה (מהדורא קמא סימן יז) העיר מדברי הבשמים ראש, להזהיר שלא להוריד פחות מבן עשרים שנה לפני התיבה להתפלל כשליח צבור בתפלת המוספין. שהרי אינו מוציא ידי חובה למי שהוא למעלה מבן עשרים. ע"ש. ולהאמור אין להקפיד בזה.
• הכהנים נושאים כפיהם בתפלת מוסף, ומצוה על כל הכהנים שבבית הכנסת לישא את כפיהם, וכהן שהוצרך לקדש ולשתות רביעית יין ולטעום פירות ומגדנות קודם תפלת מוסף, אינו רשאי לישא כפיו בתפלת מוסף, ואפילו לענין תפלת מוסף עצמה יש לצדד בזה אם מותר לו להתפלל מיד לאחר ששתה רביעית יין, ולכן יש להתיר לו לטעום קודם תפלת מוסף בלא קידוש על היין, שיש אומרים שקודם מוסף לא חלה עדיין חובת קידוש, ויש אומרים שמותר לטעום קודם קידושא רבה, ואם כן הוי ספק ספיקא להקל לטעום קודם מוסף וקידושא רבה. ואם יש לו כזית עוגה, יקדש על היין, וישתה ממנו רוב רביעית בלבד, ויאכל כזית עוגה ויוצא בזה לכל הדעות. מתני' בתענית (כו א) וכן כתבו הטור והשלחן ערוך (סימן רפו סעיף א'). ומה שכתבנו לענין כהן שקידש ואכל קודם מוסף, שאינו רשאי לישא כפיו במוסף, הנה בביאור הלכה (סימן רפו סעיף ג') כתב, שאפילו כהן שצריך לישא את כפיו במוסף, גם כן מותר לו לשתות רביעית יין שלנו שבודאי יש בו מים. ע"ש. ומרן אאמו"ר שליט"א העיר על דבריו בספרו לוית חן (סימן כב עמוד כח), שבספר נוהג כצאן יוסף כתב, שלא ישא את כפיו במוסף. והובא בספר זכר יהודה בסוף הספר. ושהמהר"י מילר חולק עליו. ע"ש. ובשו"ת בית יצחק חלק ב' מיורה דעה (בליקוטים סימן יט) כתב, שאם שתו רביעית יין אין נוהגים לישא את כפיהם. ובכף החיים (ס"ק כב) כתב כן בשם הפרי מגדים. ומכל שכן אם שתה את כל היין שבכוס, שיש בו קצת יותר מרביעית, שאי אפשר לצמצם, שאפילו אם היין מזוג יש לחשוש בזה אפילו לענין תפלת מוסף, וכל שכן לענין לישא את כפיו. ולכן בכיוצא בזה יסמוך על מה שכתב העטרת זקנים (סימן פט) בשם מהרש"ל, שקודם תפלת מוסף עדיין לא חלה חובת קידוש. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אורח חיים סימן כב אות ג' והלאה).

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א