הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - דיני תפילת מוסף בשבת

דיני תפילת מוסף בשבת

• מי שאיחר לתפילת שחרית בשבת קודש, וכשהגיע לבית הכנסת רואה שהציבור נמצאים בקריאת התורה, אם רואה שיכול להספיק זמן קריאת שמע, ישמע קריאת התורה ולאחר מכן יעמוד שחרית, ובחזרת הש"ץ של מוסף יתפלל מוסף. איתא ברמ"א (סי' רפו) ואם הקדים תפילת מוסף לתפילת שחרית יצא, ועי' פסקי תשובות בשום הבאר יצחק (סי' כ') שלמד מכאן דאם אדם בא לביהכנ"ס והציבור כבר התפללו שחרית ויש עדיין שהות עד סוף זמן קר"ש ותפילה שיתפלל עמהם מוסף ואח"כ שחרית ביחיד משום שתפילה בציבור הוי בגדר "מקודש" ומקודש קודם למעלת תדיר (ונקדשתי בתוך בני ישראל). ובמהרש"ג (או"ח סי' כב) ומנחת יצחק (ח"ו סי' לו) ואגרות משה (ח"ד סי' סו) ועוד, חלקו עליו שאף שיצא בדיעבד מ"מ אין להקדים לכתחילה מוסף לשחרית, והפתרון הטוב שיכוין להתפלל שמו"ע דשחרית כשהם יתפללו הלחש של מוסף דהוי עכ"פ לשיטת המג"א כתפילה בציבור משום דהוי בשעה שהציבור מתפללים ובשעת החזרה יתפלל המוסף.
• ראש חודש שחל בשבת ולא אמר "אתה יצרת" אלא התפלל מוסף רגיל, צריך לחזור ולהתפלל שוב תפילת מוסף של שבת וראש חודש, ואם בתפילה השניה שכח להזכיר שבת והזכיר רק של ר"ח בלבד, לא יצא ידי חובתו וצריך לשוב ולהתפלל תפילת מוסף של שבת וראש חודש. עי' בדברי החיד"א (מחב"ר סי' רסח סק"ט) שכתב לגבי יו"ט שחל בשבת והתפלל כמ"ש דנראה שיצא ידי חובה מכמה טעמים: א) עפ"י מ"ש מרן בסי' רסח (סעי' יג) דמי שהתפלל תפילת חול בשבת ולא הזכיר שבת ושמע מהש"ץ ברכה מעין שבע מראש ועד סוף שיצא. ב) וכן מצינו בדין מי שאכל מזונות ופירות מז' מינים ובירך על המחיה ושכח על העץ, שחוזר ומברך על העץ בלבד, וה"ה הכא, והמאמ"ר פליג וכתב שיש לחלק דהתם מ"ש מרן לגבי שבת יצא משום שאינו צריך להתפלל אלא תפילת שבת ולכן יוצא בתפילת מעין שבע, משא"כ הכא שהחיוב הוא להתפלל תפילת שבת ור"ח שאינו יכול לחלק ולהתפלל שתי תפילות נפרדות. וכ"פ בחזו"ע (חנוכה עמ' שיז) כדעת המאמ"ר.
• אף שעיקר מצוות קידוש אינה אלא אחר תפילת מוסף, מכל מקום הבא לאכול או לשתות קודם תפילת מוסף חייב לעשות קידוש היום, ובחולה שאינו יכול לשתות יין יש להקל. מרן בשו"ע (סי' רפו) כתב "מותר לטעום קודם תפילת המוספין" וכתב המשנ"ב (סק"ז) דהכוונה שמותר לטעום רק אם קידש ואם לא קידש, אסור. ובחזו"ע (ימים נוראים עמ' קיא) כתב בשם שבט הלוי (ח"ד סי' נד אות ג') שפסק כהמשנ"ב שאסור לאכול בלא קידוש, אולם בשם עטרת זקנים (סי' פט) כתב בשם מהרש"ל שמותר לשתות קודם תפילת מוסף כי עדיין לא הגיע חובת קידוש וכ"כ הפרישה ונחלת צבי. ובספר עיקרי הד"ט (סי' יג אות ג') כתב דהמחמיר לעשות קידוש קודם מוסף ואח"כ יקדש לאחר מוסף, ושכן כתב הברכ"י (סק"ז) שיחזור לקדש אחר מוסף. ועוד עי' בחזו"ע שבת ב' (עמ' קמט) בעניין חולה הצריך לאכול קודם שחרית.
• אם אחר להתפלל מוסף עד שש שעות ומחצה והגיע זמן המנחה, יתפלל מוסף ולאחר מכן מנחה. בגמ' פלוגתא דר' יהודה ורבנן, ופסק ר' יוחנן כרבנן דאמרי מתפלל מנחה ואחר כך מוסף. אמנם כתבו התוס' שהירושלמי והבבלי נחלקים בעניין זה, האם יקדים להתפלל מנחה בכל אופן, או רק אם הגיע זמן מנחה קטנה, דלהבבלי אפי' שכעת מתפלל מנחה גדולה, מ"מ יקדים את המנחה, ואילו לירושלמי רק אם הגיע זמן מנחה קטנה יקדים מנחה, ומרן פסק כהטור והתוס', שצריך להקדים את תפילת המנחה לתפילת המוספין, ושיש אומרים שדווקא אם צריך לאכול שאז צריך להתפלל מנחה. וכתב המשנ"ב (סקי"ב) דלפי מה דמסיק הרמ"א בסי' רלב (סעי' ב') דמה שאסור לאכל לפני מנחה היינו דווקא בסעודה גדולה כגון סעודת נישואין או ברית, אבל סעודת שבת לא נקראת סעודה גדולה, א"כ לשיטת הרמ"א א"צ להקדים להתפלל מנחה, והנה בסי' רלב פסק מרן דאין לאכול אפי' סעודה קטנה קודם שיתפלל מנחה, וא"כ מרן הכא לשיטתיה, אך המנהג לא כמרן כמ"ש הגרב"ץ באור לציון (ח"ב פט"ו ה"א) ורק בסעודה גדולה דשכיח בה שכרות לא מהני שומר, ולכן לדידן אין להקדים להתפלל מנחה קודם. ועי' בשו"ת תפילה למשה (ח"ב) להגר"מ לוי זצ"ל שהוכיח מזה שמרן הצריך להקדים מנחה למוסף ואף שמנחה גדולה אינה לכתחילה, מכאן מוכח שבדין תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אף אם התדיר אינו לכתחילה, מ"מ יקדים אותו, ועפי"ז יצא לחדש דבחנוכה אם אדם לא הספיק להתפלל ערבית קודם צה"כ, מ"מ יתפלל ערבית קודם ההדלקה ואף אם אין מניין וצריך להתפלל ביחיד, מ"מ יקדים להתפלל ערבית מדין תדיר.
• אם הגיע לשעה מאוחרת שלא יספיק להתפלל גם מוסף וגם מנחה, יתפלל מנחה אף שמפסיד מוסף. המג"א כתב דיקדים מוסף כיון שלמנחה יש תשלומים וכ"פ הכה"ח (סקל"ו) בשם א"ר וחס"ל, והדגמ"ר פליג דבירושלמי משמע להיפך, וכ"כ הגרע"י (בספר מאור ישראל ברכות כח.) הביא את קושיית הגמ' וכתב שרעק"א מתרץ דהירושלמי מיירי שבמזיד איחר להתפלל וע"כ אם לא יתפלל מנחה הוי פושע ואין לו תשלומין, משא"כ במקום שלא פשע יקדים מוסף ובזה מיירי המג"א, ובספר תולדות זאב כתב לפקפק על תירוץ הרעק"א דהא קיי"ל דאינו נקרא פושע אא"כ עובר בשאת נפש, משא"כ היכא שחשב שיש לו זמן להתפלל אינו נחשב פושע וכדעת הרמ"ה שם בסוגיה וכ"פ הב"י סי' קח דלא כהנימוק"י וא"כ ה"ה הכא דלא נקרא פושע. ולהלכה כתב הגרע"י כהדגמ"ר שיתפלל מנחה דאיתא באלפסי זוטא בסוגיין להדיא דאם אין שהות ביום לשתיהן, מנחה קודמת דתדיר קודם.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א