ענינים הקשורים לפתיחת ההיכל

1. מותר להניח הרימונים על ספר התורה בשבת, אף שמשמיעים קול, מכיון שאין המטרה לשם השמעת קול, אלא לכבוד והדר, ובפרט לאחר היגלות דברי רבנו האריז"ל בסודות העצומים שיש בהנחת הרימונים, ולכן מנהג הספרדים היה מאז ומעולם להקל בזה. עי' בט"ז (סי' שלח סק"א, ויו"ד סי' רפב סק"ב) שכתב לאסור להניח את הרימונים כאשר כוונתו לעשות כן לצורך השמעת קול, אך המג"א (סי' שלח סק"א) והנחלת צבי (סק"א) והנחלת צבי (סק"א) ואליה רבה (סק"א) מתירים משום שאינו מתכוין להשמיע קול ועוד שהוא צורך מצוה ושרי. ואף שיש גם טעם להנחת רימונים שיעשו קול וישמעו העם שנכנס הספר תורה וכמ"ש הב"י בשם רבינו ירוחם (יו"ד סי' רפב) שהשומע קול ס"ת ואף שאינו רואהו חייב עמוד ולכן נהגו לעשות רימונים וראיה מר' טרפון דכד הווה שמע קל כרעא דאימיה אמר, איקום מקמי שכינה דאתיא (קידושין לא.), וכ"כ הש"ך (סי' רפב סק"ד) ומשנ"ב (סי' שלח סק"ו) ושו"ת שבט הלוי (ח"א סי' סא), מ"מ עיקר הטעם לנתינת הרימונים הוא משום כבוד והדר לעטר הספר תורה ובפרט לאחר היגלות דברי רבינו האריז"ל בפרי עץ חיים בסודות העצומים שיש בזה אין כאן חשש השמעת קול.
2. בית כנסת שרוצים להתקין מערכת אזעקה בארון קודש, ולצורך כך צריכים לקדוח בקיר ארון הקודש, מותר לעשות כן ואין זה בכלל "לא תעשון כן לה' אלוקיכם". עי' יביע אומר (ח"ח סי' יח) באורך ותורף דבריו דאיתא במרדכי (פרק בני העיר סי' תתכו) בשם הסיפרי שאסור לנתוץ שום דבר מן ההיכל או העזרה והמזבח והנותץ עובר בלא תעשה, ת,ל ונתצתם את מזבחותם – לא תעשון כן לה' אלוקיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי, והביאו ב"י (סי' קנא), וכתב הט"ז בסי' קנא (סק"ג) דהא דשרי לנתוץ ע"מ לבנות היינו דווקא באופן שחוזר וממלא מקום החלל אבל אם רצונו להשאיר שם גומא, אף שיש צורך בה אסור ולכן אוסר לקדוח בארון קודש ע"מ לעשות סטנדר לחזן וכדומה. והא"ר (סק"ז) חולק על הט"ז ומתיר, וכן דעת המטה יהודה (סק"ג) ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' ל"ג אות ג') הביא את דברי הא"ר והביא ראיה לדבריו מרמב"ם (פ"ו מהלכות מלכים ה"ח) שאסור לקצוץ עץ מאכל ואם היה מזיק לאילנות אחרים או שמזיק בשדה אחר, שרי לקצצו שאין איסור אלא בדרך השחתה. ובשו"ת בית שלמה (ח"ב חיו"ד סי' קלב) כתב לחלק דהיכא שהתיקון הוא בשעת מעשה שרי, והביא ראיה מערכין (י:) מכתשת היתה במקדש של נחושת היתה ומימות משה היתה והיתה מפטמת את הבשמים, ונתפגמה, והביאו אומנים מאלכסנדריה של מצרים ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה, נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה, והיינו משום שהתיקון היה בשעת מעשה. ובשו"ת צמח צדיק כתב שקדושת בית כנסת היא מדרבנן, וצירף זאת כסניף להקל, ולכן הכריע ביבי"א להקל כיון שקדושת ביהכ"נ מדרבנן ואף קדושת הארון קודש מדרבנן, אף שקדושתו חמורה מקדושת ביהכנ"ס שהרי הוא תשמיש קדושה, מ"מ יש להקל בדרבנן מחמת ספק ספיקא שמא כדעת הא"ר ואת"ל כהט"ז שמא אף הט"ז יודה הכא דשמא עד כאן לא קאמר הט"ז אלא בסטנדר שאינו צורך לבית הכנסת אלא למתפללים, משא"כ הכא שהצורך הוא שמירת בית הכנסת שמא אף הט"ז יודה.

ואגב דאיירינן בעניין תשמישי קדושה נימא בהו מילתא כיוצא בזה, דשכיחא לצערינו בדורינו שיש הני נשי פריצי שבאות לביהכנ"ס בלא כיסוי ראש האם מותר לתת להם את מטפחות הספר תורה לכסות ראשן, עי' בספר התפילה והלכותיה (ח"ה עמ' 133 הערה 29) שכתב בשם הגרע"י להתיר ולא נתן טעם ולכאורה הסברא משום דלב בי"ד מתנה עליהם כמ"ש ברמ"א סי' קנד. ועוד מצינו כיוצא בזה מ"ש רבינו חיים פלאג'י בספר חיים (סי' מה אות יא) בשם ספר אחד בכתיבת יד סגולה לזכירת התורה להניח בתוך ארון הקודש בקבוק או צנצנת זכוכית מלאים יין לכל הפחות ג' ימים ולילות מעת לעת, ויקדש ויבדיל על היין הזה, והגר"ח פלאג'י חוכך להחמיר, אך הגרע"י ביביע אומר (ח"ח סי' יט) נוקט שאין לארון קודש דין תשמיש קדושה אלא תשמיש דתשמיש כיון שהיריעות נמצאות בתוך נרתיק, א"כ הנרתיק הוא תשמיש דקדושה, וההיכל הוא תשמיש דתשמיש, ולכן כתב מרן הגרע"י להקל בזה.

1. שמונה פסוקים תיקנו לומר בפתיחת ההיכל המתחילים "אתה הראת" וגו', עד "אל תשב פני משיחך" עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, ואותם אמר שלמה הע"ה כשדבקו דלתות ההיכל זו בזו, והם כנגד שבעה עולים והמפטיר, והם מתורה נביאים וכתובים, וביוה"כ אומרים שבעה – מ"אין כמוך" וביו"ט אומרים ששה מ"יהי ה' אלוקינו עימנו". מקור אמירת פסוקי אתה הראת ועוד, מצינו בסידור רש"י (סי' שח) גבי שמחת תורה, ובספר המחכים (הערה תקכז) גבי סוכות, וכ"ה במהרי"ל (מנהגים סוכות יג) ועי' בטור (סי' רפא) שכתב שהמנהג בספרד לאומרו גם בשבת קודש, וכתב האבודרהם (שחרית שבת) הטעם שנהגו לומר אתה הראת לדעת, מפני שנאמר על קבלת התורה והתורה ניתנה בשבת, יהי ה' אלוקינו עמנו, שלמה אמרו על בנין הבית, קומה ה' למנוחתך וגו', כהניך ילבשו צדק וכו', בעבור דוד עבדך וכו', שאמרם שלמה הע"ה כשהכניס הארון לבית קה"ק כשדבקו שערים זה בזה ולא יכלו להכניסו" עכ"ד. ובספר תולעת יעקב כתב שהם שמונה פסוקים כנגד שבעה קולות שנתנה בהם תורה (תנחומא שמות כב) ושבעה שעולים לקרות ושבעת ימי בראשית, והשמיני כנגד המפטיר, וכתב עוד שפסוקים אלו מלוקטים מתורה נביאים וכתובים כי בשבת קודש הכל ביחוד אחד, ולכן יש בפסוק אתה הראת לדעת שם הוי"ה הוא האלקים שסודם תורה שבכתב ותורה שבעל פה מיוחדים וכשעמדו על הר סיני ראו שכך הוא ואין עוד מלבדו, ויש בפסוק עשר תיבות כנגד עשרת הדברות ועשרה מאמרות. ומרן הבן איש חי (ש"ב תולדות טו) כתב שבשבת אומרים שמונה פסוקים כנגד ז' עולים והמפטיר, וביו"ט מדלגים שני פסוקים וכו', והמוסיפים או גורעים אין להם על מה שיסמוכו. ועי' בספר שיבת ציון (שער ח' אות ה' בהערות) בשם מר אביו הגה"צ רבי סלמאן מוצפי דמחמת כן אין לומר פסוקים של כי מציון תצא תורה, פתחו לי, זה השער לה' וכו',שיש אומרים אותו, כי אין לומר אלא מה שתקנו רבותינו ונהגו אבותינו, ורק מנהג האשכנזים בשמחת תורה לומר כל הפסוקים הנ"ל כדאיתא במחזור ויטרי (סי' חי) ועוד פוסקים.