סוגי יינות הפסולים או כשרים לקידוש

1. יין מגיתו מקדשים עליו, ולכן סוחט אדם אשכול של ענבים מערב שבת, ואומר עליו קידוש היום, אף שהוא חדש לגמרי, בכל זאת מותר לקדש עליו, ומ"מ ראוי לכתחילה להדר ולקדש על יין שעברו עליו ארבעים יום. בגמ' ב"ב (צז.) "סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום". ומכאן למדנו דיין מגיתו כשר לקידוש, אמנם כתב המשנ"ב (סי' רעב סק"ה) דלכתחילה ראוי להדר אחר יין ישן, כלומר שעברו עליו ארבעים יום. ובכה"ח (סקט"ז) הוסיף דדווקא כאשר יש לו יין ישן ורוצה לקדש על החדש, אמרינן ליה דישן קודם, אך אינו מחוייב לקנות יין ישן, כיון שיש בידו יין חדש, אבל גם באופן הזה יש מצוה מן המובחר לקנות יין ישן. והנה מלשון הגמ' "סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום" משמע שמותר לסוחטו אפי' בשבת, וקשה להיכן אזל איסור סחיטה? ובברכ"י (סק"ג) בשם האורחות חיים (הלכות שבת, דין היין הראוי לקדש בו אות כב) מחמת כן ביאר דמיירי שסוחט מערב שבת, ומקדש בשבת, והחידוש הוא שאין צריך יין ישן. והביא האו"ח תירוץ נוסף בשם יש אומרים, דמיירי שסחט בשבת אלא שסחט את הענבים לתוך אוכל, ולכן שרי, דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמ"ש בסי' שכ (סעי' ד'), והביאו כה"ח (סקי"ז). ובשעה"צ (סקי"ב) משמע שנקט כהתירוץ הראשון שכתב דהא דמשמע שסוחט ומקדש לאלתר, היינו כשמקדש מבעו"י ומקבל שבת בקידוש. ובחזו"ע (שבת ח"ד עמ' קלט) כתב שאפשר דמיירי שסוחט בשבת לתוך האוכל, ורוב המשקה נבלע באוכל, ועדיין היה היין צף על גבי האוכל, ויש בו שיעור רביעית (ביין), ומקדש על היין שמעורב באוכל, שאם נאמר שכל היין נבלע באוכל, לא יוכל לברך עליו בפה"ג, אלא כברכת המאכל.
2. אף שלכתחילה יש לקדש על יין מובחר, מ"מ יש סוגים של יינות שאינם משובחים וכשרים לקידוש, וכגון: יין שיש בו קמחין (היינו נקודות לבנות), יין שבשולי החבית אע"פ שיש בו שמרים, יין שחור, יין מתוק, יין דריחו חומץ וטעמו יין. דין זה נלמד מהגמ' ב"ב (שם) "דתני ר' חייא – מפיה ומשוליה לא יביא ואם הביא כשר". כלומר כשר לנסך בו על גבי המזבח, וכיון שכשר לנסכים, א"כ לקידוש כשר לכתחילה. וכ"פ מרן השו"ע (סי' רעב סעי' ג') וסיים "ומ"מ מצוה לברור יין טוב לקדש עליו". ולגבי יין מתוק, משמע שאין חילוק בין אם המתיקות של היין היא מהפירות שנתבשלו יותר מדאי בחמה, או שהיין מתוק מאד מחמת מתיקות הפירות, שהיין הזה גרוע ופסול לנסכים ואפ"ה כשר לקידוש וכ"פ המשנ"ב (סק"ח) אלא שבבאה"ל (ד"ה ועל יין מתוק) הקשה דהא במנחות (דף פז) מבואר דהליסטיון כשר בדיעבד לנסכים משום שהמתיקות שלו נובעת מהבישול של הפירות בשמש, ומתיקות השמש אינה פגם, אלא רק כאשר הפירות מתוקים מצד עצמם זה מאוס ופסול, וא"כ מדוע מרן אסר אף בפירות שנתבשלו בחמה וכ"פ הרמב"ם (פ"ו מהלכות איסורי מזבח)? (והנה הפמ"ג באמת מחלק ואומר שלדעת החולקים על הרמב"ם שיין מבושל כשר לקידוש, ה"נ הכא יין מתוק כשר לקידוש, ועי' שם בבאה"ל שדוחה תירוצו). ותירץ דלעניין קידוש אין לפסול אלא יין שנעשה בו שינוי לגריעותא כמו יין שריחו רע על ידי כלי או יין שנתגלה, משא"כ בזה שבריאתו הוא כך מעיקרו אינו נפסל לקידוש אע"ג דמאיס, עיי"ש באורך.
3. יין משוחזר שמבשלים את היין עד שנעשה כדבש ולאחר מכן מוסיפים לו מים ותמציות ונעשה כיין, אין מקדשים עליו ואין מברכים עליו הגפן אף שחזר להיות משקה ע"י נתינת מים. כן פסק בשו"ת אור לציון (פ"כ הכ"א) וטעמו שהרי בשעה שבישלו את היין ונהפך לדבש בטל ממנו שם יין, כמ"ש הרשב"ץ (ח"א סי' פה) דיין שנתבשל עד שנעשה כעין דבש, בטל ממנו שם יין ואין מקדשים עליו, ואין מברכים עליו הגפן אף שחזר להיות משקה ע"י נתינת מים. והנה בילקוט יוסף (מועדים הלכות פסח – קדש אות טז) כתב לעניין ארבע כוסות שאין ליקח יין משוחזר לד' כוסות, ומ"מ אם בירך עליו הגפן יצא ידי חובה בדיעבד. וציין במקור לדברי היחוה דעת (ח"ב סי' לה). ואחר בקשת המחילה אינו מובן, דהא שם מרן הגרע"י דן בעניין יין מבושל ומפוסטר סתם, משא"כ כאן שמדובר ביין שבטל ממנו שם יין על ידי היותו דבש. ועי' עוד במנחת יצחק (ח"ח סי' יד) שמשמע מדבריו שאם הוסיף מים והפכו ליין, ניתן לברך הגפן, אמנם אף הוא ס"ל דאין להתיר אלא כאשר הוסיפו מים עד כנגד היין ולא יותר, (אף שבכל יין יכול להוסיף חמישה חלקים מים כנגד חלק אחד של יין, בכל אופן ביין משוחזר החמיר להצריך שלא יהיו רוב מים).  ועי' פסקי תשובות (סי' רד אות י') דאף לאשכנזים ראוי להחמיר שאין לברך הגפן על יין זה, דיש כאן כמה ספיקות: א) שמא אין המים מצטרפים לשיעור רביעית. ב) שמא במיץ ענבים אסור למזוג במים אפי' כל שהוא, וכמו שכתב להסתפק הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"א סי' ד').
4. ומיץ ענבים שלנו, כשר לקידוש אפי' לכתחילה, והמחמיר ליקח יין ישן ומשובח, תע"ב. הנה מיץ ענבים הנעשה כיום, כדי להוריד ממנו את התסיסה שלא יתסוס, אחר הסחיטה נותנים לתוכו גופרית שפוגמת את טעם היין, ולאחר מכן הגופרית מסתלקת מעצמה וחוזר היין להיות טעים כבתחילה. והנה הפוסלים לקדש על מיץ ענבים ס"ל דכיון שבשעת הגופרית אינו ראוי לשתיה, בטל ממנו שם יין, ואין לברך עליו הגפן, משום שנוקטים כהביאור הראשון שבאורחות חיים דארופ"י (שברכתו שהכל) הוא יין שמשימים בתוכו עפר לבן, כדי שיצלל היין, וישאר במתיקותו, ומחממים אותו בחום שהיד סולדת. והיינו ממש מיץ ענבים שלנו. אמנם באור לציון (שם) כתב להכשיר מיץ ענבים לקידוש, דכיון שחוזר מעצמו להיות ראוי בלא מעשה, הוי כיין שהרתיחוהו, שאין לומר שאיבד את ברכתו, מה שא"כ במיץ משוחזר שאיבד לגמרי את ברכתו כשנעשה דבש, וצריך לערב בו מים להופכו למשקה.
5. מיץ ענבים קפוא (ברד) ברכתו שהכל ואין לקדש עליו, אמנם אם קידש עליו, נראה שבדיעבד יצא ידי חובה. עי' ב"י (סי' רב סעי' ב') בשם אורחות חיים דעל אירופ"י מברך שהכל. ביאור ארופי – א) שדורכים הענבים ואח"כ משימין עפר לבן בתירוש כדי שיצלל היין וישאר במתיקותו ומחממים אותו בחום שהיד סולדת בו, (כלומר תירוש שלנו). ב) מיץ ענבים שנקפא (ברכי יוסף הובא בכף החיים שם סקט"ז). ובפשטות דעת הפוסקים לנקוט כהתירוץ השני, ולכן על מיץ ענבים קפוא מברכים שהכל, וממילא ודאי שלכתחילה אין לעשות עליו קידוש, וכ"כ במנח"י (ח"ח סי' יד) ובציץ אליעזר (ח"ג סי' ז') ושבט הלוי (ח"ט סי' לט) דהדעת נוטה שמברך על יין קפוא שהכל, אך מגדר הספק לא יצא. ולכן אם בדיעבד קידש ביין כזה פסק בשו"ת שבה"ל (שם) שיצא וטעמו שהרי כתב המג"א סי' רו סק"א דאם בירך על פרי שלא נגמר בישולו (שלהלכה ברכתו אדמה) בורא פרי העץ, יצא ידי חובה, והסביר המחה"ש דכיון שיניקתו מן האילן, א"כ אף שאינו נקרא פרי העץ, מ"מ כיון שיניקתו מן העץ אזלינן בתר עיקר יניקתו, וכ"ש הכא דאף שברכתו של יין קפוא מסופקת, דאם בירך עליו הגפן יצא יד"ח בדיעבד.