טעויות בקידוש

1. אנשים הנמצאים בבית מלון ומקדשים כל אחד על שלחנו, והמקדש סיים הברכה וקודם שטעם שמע את ברכת חבירו וענה אמן, אף שעשה שלא כהוגן, מ"מ בדיעבד אינו צריך לשוב ולקדש. המאירי במגן אבות (העניין הראשון עמ' טו-טז) כתב שבכל ברכת המצוות עניית אמן היא קיום השבח וההודאה על הדבר שבירך, ואינה הפסק, שאינו אלא כעין הברכה שבירך, וכ"כ הברכ"י (סי' רצה סוף סק"ה) בשם הגהות יש נוחלין. אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"ח חאו"ח סי' כ' אות ד-ה) העיר ממה שכתב הברכ"י עצמו (בסי' קסז סק"ד) בשם הפנים מאירות (ח"ב סי' ה) שאם רבים המסובים ולכל אחד ככר לפניו ומברך לעצמו, לא יענה אמן אחר ברכת חבירו עד שיטעום תחילה, דהוי הפסק, וכ"פ המשנ"ב (סי' כ"ה סקל"ה, ובסי' קסז סקל"ה) והבן איש חי (ש"א פרשת אמור סעי' יג) וכן עיקר להלכה שאין רשאי לענות אמן על ברכת הקידוש של חבירו כשלא יוצא ממנו ידי חובה. ומ"מ אם ענה אמן, פסק הגרע"י (יבי"א ח"י חאו"ח סי' נה בהערה לח"ד אות כג) דאע"פ שלדעת הפנים מאירות הוי הפסק, כיון שלדעת המאירי ועוד, אינו חשוב הפסק, בדיעבד אין צריך לחזור ולקדש.
2. אם עשה קידוש ונמצא שמזגו בתוך הכוס שאר משקין, אם אותו המשקה הוא משכר מעט והוא חמר מדינה יברך שהכל וישתה, ויוצא ידי חובת קידוש, אבל אם נמצא שבתוך הכוס יש מיץ ענבים שאינו משכר ובמקרה שההכשר שיש על המיץ הנ"ל אינו כשר לברך עליו הגפן לפי דעת מרן, אינו יוצא ידי חובה, וצריך לחזור שוב ולקדש, משום שאינו חמר מדינה. עי' משנ"ב (סי' רעא סקע"ח) בשם החיי אדם דאם טעה ונמצא בכוסו חמר מדינה מברך שהכל ושותה, ועי' אור לציון (ח"ב סי' כ' הי"ט) דיש ב' תנאים לחמר מדינה: א) שנוהגים לשתותו באותה מדינה. ב) שיהא זה משקה מבשם (נוטה לשכרות) ולכן אם קידש על בירה לבנה או שחורה או קוניאק או ארק וכדו', עלה לו ברכת הקידוש, רק יברך שהכל ויוצא ידי חובתו. ולשון "חמר" משמע שצריך להיות דומה ליין שיהא משכר מעט, כמ"ש בעל הלכות קטנות (ח"א סי' ט') שאין לקדש על קפה או תה, מפני שאין לקדש אלא על דבר המרוה ומשכר דומיא דיין, ובציץ אליעזר (ח"ח סי' טז) דחה דבריהם דבבית יוסף (סי' רעב סעי' ט') כתב בהדיא "דמשמע בגמ' דשכר שמבדילין עליו לאו דווקא של תמרים, אלא ה"ה משקה של שאר פירות" והלא משקה של שאר פירות אינו משכר, והרי הוכחה דגם על שאר מיצים של פירות הדר וכדומה אפשר לקדש. ועוד הביא מחיי אדם (כלל ח' סעי' יג) שמתיר בהדיא להבדיל על קוואס (סודה) והמשנ"ב (סי' רצו סק"י) שמפקפק על החיי"א הוא רק מכח זה דלא חשיבי, וכמו מים הוא, משא"כ במשקה חשוב שעיקר שתיית ההמון הוא ממשקה זה, ודאי דחשיב, ושכן פסק בערוך השלחן (סי' ערב סעי' יד) דחלב וטיי"א מתוק הוי חמר מדינה, ואפשר להבדיל עליהם. וכ"כ האג"מ (חאו"ח ח"ב סי' עה) דאם אין לו יין להבדלה ולא משקה אלא טיי"א או חלב, יכול להבדיל עליהם ושיש הבדל בין סודה לטיי"א, דאף ששותים סודה בסעודות חשובות ומכבדים בהם, מ"מ אין שותים אותו אלא לצימאון כמים, אבל טיי"א דרך העולם לכבד בו מפני הכבוד לאחר הסעודה, ומיקרי משקה לכבוד. ומרן הגרע"י ביבי"א (ח"ג סי' יט) פסק שאין לקדש אלא על משקה המשכר ולא על שאר משקין.

והלום שמעתי מפי ידי"נ הרה"ג משה כהניאן שליט"א דהרה"ג מרדכי אליהו פסק לגבי קוקה קולה שזה נקרא חמר מדינה וניתן לקדש עליו, והוסיף שיש לברך על הקולה אף כאשר שותים אותו באמצע הסעודה כיון דהוי דבר חשוב, וכתב לו כן בכתב ידו, בתשובה למכתב ששלח לו. ולכאורה קשה דהא נחלקו הפוסקים מדוע צריך לברך על יין באמצע הסעודה, י"א משום שקובע ברכה לעצמו, וי"א משום דחשיב, שהרי עושים עליו קידוש והבדלה, ונפק"מ אם מברך על שיכר באמצע הסעודה, דלטעם א' אין לברך, ולטעם השני יש לברך, ומרן פסק (בסי' קעד סעי' ז') דאין לברך על שאר משקין משום סב"ל, ובבא"ח (ש"א פרשת נשא) פסק שיברך על סוכר ויכוין לפטור את השיכר. ולפי"ז קשה על דברי קדשו של הגר"מ אליהו שפסק לברך.

1. אדם שהתחיל לקדש בליל שבת ובירך הגפן ומייד שתה את הכוס, קודם שיברך ברכת הקידוש, אם שתה את כל הכוס, ימזוג כוס חדשה ויברך הגפן וברכת הקידוש, ואם נזכר אחר שטעם מעט אבל עוד לא גמר את השתיה, אינו אומר אלא את ברכת הקידוש לבד ויגמור שתייתו. כן איתא בברכ"י (סק"ה) מעשה באחד שנטל כוס לקדש, ואמר סברי מרנן ובורא פרי הגפן, ושתאו, ששכח שהיה מקדש, וסבר שלקחו לשתות בעלמא, ונראה פשוט שיביא כוס אחר ויברך בפה"ג ויקדש". עכ"ל. וכתב ע"ז כה"ח (סקצ"ו) דהיינו דווקא אם שתה הכוס כולו, אבל אם עדיין לא גמר השתיה, ותיכף שטעם נזכר שלא קידש, או שהיה יין לפניו לשתות עוד, אינו אומר אלא ברכת הקידוש בלבד.
2. לא ישתו המסובים קודם המקדש, אם הם זקוקים לכוסו, דהיינו ששופך מכוסו לתוך הכוסות שלהם, אבל אם היו להם כוסות יין שאינם פגומים רשאים לשתות קודם שישתה המקדש. (שו"ע שם סעי' טז).
3. רצוי שאחר ששותה המקדש, יתקן את הכוס על ידי נתינת מעט מים או יין לכוסו, וימזוג לכוסות של כל המסובין כדי שכל המסובין יזכו לשתות מיין שאינו פגום, ודבר זה הוא מצוה לכתחילה לחיבוב מצוה. כן איתא בשו"ת ישועת משה (ח"ג סי' כה) להקפיד שיוסיף מעט מן הבקבוק לכוס, ובזה מתקן את הכוס, והביאו הפסקי תשובות וכתב "וכהיום המנהג שהמקדש מחלק יין לכל המסובים אחר ששתה הוא". והנה בישועת משה כתב שראוי להחמיר כדעת המהר"ם מרוטנבורק דאין מועיל להוסיף מעט יין או מים, אלא רק כאשר מוסיף רוב יין שאינו פגום, ולכן כתב שראוי לתקן הכוס על ידי שימזוג יין לכוס, ולאחר מכן ימזוג הכל לתוך הבקבוק כדי שיהיה רוב יין שאינו פגום, ומשם ימזוג למסובים. ובעיצה זו יש תועלת נוספת עפ"י מ"ש המשנ"ב (סקנ"ז) בשם המג"א (סק"ט) דיש להשאיר מיין של קידוש הלילה, לקידוש היום ולהבדלה, וכן איתא בסידור יעב"ץ ולכן אם מחזיר הכל לתוך הבקבוק נשאר לו מעט מיין זה לקידוש היום ולהבדלה.