כיסוי הפת וקידוש על כוס מלא ומעומד
כיסוי הפת וקידוש על כוס מלא ומעומד
- צריך לכסות את הפת קודם הקידוש, ושני טעמים בדבר א) כדי שלא יראה הפת בושתו. ב) זכר למן שהיה מונח בקופסא שהיה מכוסה בטל מלמעלה ומלמטה. כן פסקו הטשו"ע (סי' רעא סעי' ט') ומקור הדין איתא בירושלמי הטעם כדי שלא יראה הפת בושתו, דהיינו שאין מקדשים עליו אלא על היין, וכיון שיש דין קדימה למזונות קודם להגפן נמצא שמתבייש. ולפי"ז אם מקדש על הפת א"צ לכסות במפה. אבל לטעם השני שכתב הטור, שהוא זכר למן שהיה מונח בקופסא, טל למעלה וטל למטה, ממילא גם במקדש על הפת צריך לכסות במפה ואנו נוהגים כב' הטעמים.
והנה בפמ"ג משמע שלב' הטעמים סגי שהפת תהיה מכוסה עד אחר הקידוש על היין, וא"צ להיות מכוסה יותר מכך, אמנם בחיי אדם משמע שלפי הטעם שצריך להיות זכר למן, צריך להיות מכוסה על אחר ברכת המוציא. והביאם משנ"ב (סקמ"א).
- גם בסעודה שלישית טוב להחמיר ולכסות את הפת כמו בשאר סעודות השבת. עי' משנ"ב סי' רע"א (סקט"ו) על מה שכתב מרן שמי שהיה עוסק באמצע סעודתו וקדש עליהם השבת שצריך לפרוס מפה ולקדש, וכתב המשנ"ב שצריך לכסות הפת עד אחר הקידוש ואח"כ יסירנה כי היכי דתתראה, דאתא הסעודה השתא ליקרא דשבתא וכו'" עכ"ל. ומקורו טהור מהמג"א (סק"כ) משמע שיש טעם בכיסוי הפת נמי משום שיהיה ניכר כבוד השבת, ולטעם זה יש לכסות את הפת אף בסעודה שלישית וכ"פ כה"ח (סקנ"ד). אמנם מנהג העולם שאינם מכסים הפת בסעודה שלישית.
- מקדש על כוס יין מלא שאינו פגום וצריך שיהיו בו כל התנאים שצריך להיות בכוס של ברכת המזון, דהיינו שיהיה כוס שלם, מחזיק רביעית לפחות, ויהיה מודח היטב מבחוץ ומבפנים, ויאחוז הכוס בימינו, ומגביהו מן הקרקע טפח, ולא יסייע ביד שמאל. כן פסק מרן השו"ע (סי' רעא סעי' י') ודיני כוס ברכת המזון איתא בסי' קפג. ואומר ויכולו מעומד וממשיך את הקידוש בעמידה, ואח"כ שותה מיושב. מקור הדין איתא בב"י, וכתב בשם הכל בו (סימן מ"א) שהיה לנו לקדש מעומד לכבוד המלך שאנו יוצאין לקראתו, אך לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה, צריך לישב, דאי קאים ויתיב, מיחזי כי חוכא ואטלולא ע"כ. והב"י כתב עליו "ולי נראה דמקדש מעומד נמי, כיון דסמוך לשולחן הוא, שפיר מיקרי במקום סעודה, שהרי לדעת הרמב"ם (הל' סוכה פ"ו הי"ב) בחג הסוכות צריך לקדש מעומד". עכ"ל. ובדרכ"מ (סק"ח) בשם מהרי"ל (מנהגים הל' שבת סי' ב) כתב בשם המדקדקים שעומדים מעט כשמתחילים לקדש לכבוד השם בן ד' אותיות הנרמז בראשי תיבות תחילת הקידוש שהם (יום (הששי (ויכלו (השמים ואח"כ יושבים. ומרן השו"ע פסק שאומר את כל הקידוש מעומד ואח"כ שותה בישיבה, והרמ"א נקט כהמהרי"ל. ובביאור הגר"א נקט כהרמ"א דכיון שאחד מוציא את חבירו בעינן קביעות שיקבעו יחד, וכאשר יושב מיקרי קביעות כמ"ש בסי' קסג. וכ"כ המשנ"ב (סקמ"ו) וכתב המשנ"ב דלפי הגר"א צריכים כל בני הבית לישב, טוב ליזהר בזה לכתחילה, אמנם אף לשיטת בני אשכנז אין זה אלא דין לכתחילה, אבל בדיעבד מהני בעמידה אף לדידהו, אמנם לבני ספרד הנוהגים כדעת מרן, צריכים כולם לעמוד, ומ"מ לכו"ע צריכים ליזהר שיקבעו השומעים עצמן יחד בעת הקידוש כדי לצאת, ולא יהיו מפוזרים והולכים אחד הנה ואחד הנה, דזה לא מיקרי קביעות כלל.
- וצריך לאחוז הכוס בימינו ואף אם הוא איטר יד צריך לאחוז בימינו. בסי' רד (סעי' ד') כתב מרן השו"ע דכל דבר שמברך עליו לאוכלו או להריח בו, צריך לאחוז בימינו. ובפמ"ג (שם א"א סק"ו) הסתפק כיצד ינהג איטר יד. ובמשנ"ב (שם סקי"ח) הכריע שיאחוז בשמאל, אולם כה"ח (אות ל') נקט דלעולם יש לאחוז בימינו ושכן דעת המקובלים. ונראה שמחלוקת זו תלויה במחלוקת מרן ורמ"א בסי' תרנא (סעי' ג') לגבי דין נטילת לולב דלמרן איטר יד נוטל לעולם בימין, ולהרמ"א אוחז בשמאל, וא"כ המשנ"ב נקט כהרמ"א וכה"ח נקט כמרן השו"ע. והנה באורל"צ (ח"ב סי' כ' ה"י) הקשה סתירה מסי' תרנא הנ"ל לסי' קפג (סעי' ה') בכוס של ברכת המזון שהביא דיש מי שאומר שאיטר אוחז בשמאלו ולא הביא חולקים, ותירץ האור לציון דבברכת המצוות בעינן ימין דווקא כיון ש"ימין" היינו "חשיבות" המצווה, משא"כ בברכות הנהנין שהעיקר הוא הנאתו שהרי מברך כדי ליהנות מאותו האוכל, יאחוז ביד שנוחה לו, ולכן בקידוש היום דהוי ברכת המצוות ולכן יאחוז ביד ימין.
- המקדש בכוס ומצא שהכוס מטפטף מלמטה באופן שלאחר שיעבור זמן, יזוב היין לגמרי ולא תהיה בו רביעית, אם לא קידש עדיין, צריך לקדש על כוס אחר שיהיה שלם, אבל אם קידש כבר, בדיעבד יצא ידי חובתו. בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' מא) דן בעניין מי שקידש בליל יו"ט ראשון דפסח ובאמצע אמירת ההגדה נתברר שהכוס מטפטף ע"י נקב בשוליים האם יצא בדיעבד, והרב השואל דייק משעה"צ (סי' קפג סקי"ד) וז"ל "ופשוט דאם יש נקב בשוליו ועיי"ז אינו יכול להחזיק רביעית, אין ע"ז שם כוס כלל, והוא לעיכובא אף בשעה"ד, דכוס של קידוש וברכה"מ צריך להחזיק רביעית כהרמב"ם פ"ז דברכות ופכ"ט מהלכות שבת". עכ"ל. ובשבט הלוי דחה את דברי השעה"צ דדיוקו מהרמב"ם אינו מוכרח, דכוונת הרמב"ם שם לומר דגודל הכוס הראוי לקידוש הוא כוס המכיל רביעית, דזה שיעורו לעניין שתיה והקידוש, אבל אין דין "כלי" בקידוש כמו בכלי של נט"י, דרק בנט"י מצינו דבעינן כלי דומיא דקידוש ידיים ורגליים, משא"כ בקידוש וברכת המזון דבעינן שיהא הכוס מחזיק ברגע זה רביעית או יותר, ואמנם הטור כתב שם דיש להדר אחר כלי שלם לברכת המזון, אבל אה"נ דבדיעבד יצא ידי חובה אף בכלי שאינו שלם, וכמ"ש הא"ר דכלים שתחתיתם עגולים שאינם יכולים לעמוד לבדם, אף שפסולים לנט"י מ"מ כשרים לקידוש, ולכן פסק הגר"ש וואזנר זצ"ל דאם היה בכוס רביעית בעת הקידוש שרי בדיעבד וא"צ לחזור ולקדש.
תגובות
הוספת תגובה