שאסור לטעום כלום קודם הקידוש

1. אסור לטעום כלום קודם שיקדש, ואפי' מים אסור לשתות קודם הקידוש, (שו"ע רע"א ד'), ומותר לרחוץ את פיו במים כיון שאינו מכוין להנאת טעימה (משנ"ב סקי"ג), אמנם אם נמצא בבין השמשות והוא צמא מאד, יש להקל שיוכל לשתות מים. במסכת פסחים (קו:) נחלקו אם טעם קודם הקידוש האם יכול לקדש לאחר מכן, ונפסקה הלכה כמאן דאמר "טעם מקדש", ומכל מקום משמע דלכתחלה בודאי אסור לטעום לכו"ע, ואף למי שסובר דלא הפסיד את הקידוש, בודאי שאסור לכתחילה לטעום, מדלא אמרינן טועם ואחר כך מקדש, ועוד שם (קה.) איתא דשבת קובעת לקידוש שאסור לטעום עד שיקדש, וכן כתב הרמב"ם (פרק כ"ט מהלכות שבת ה"ה). אמנם כתב שם הרב המגיד שנראה מדברי הרמב"ם שעכ"פ מים מותר לשתות קודם קידוש כמו קודם הבדלה. אבל הרשב"א (שו"ת ח"ג סי' רסד) אוסר, והביא ראיה מהירושלמי (פסחים ריש פ"י) ובהגמ"י (שם אות ה) בשם הר"מ, כתב שנהגו לאסור אפי' שתיית מים ובב"י כתב דכן דעת הטור ואף את דברי הרמב"ם אפשר לפרש שמה שכתב לשתות מים מותר, לא קאי אקידוש אלא אהבדלה לחודה, וכ"פ מרן השו"ע (סי' רע"א סעי' ד').

ובהליכות עולם (ח"ג בראשית אות י"ד) כתב דבין השמשות יכול להקל ולשתות מים, דאיכא ס"ס שמא הלכה כר"ת ואינו בין השמשות כלל, ושמא הלכה כר' יוסי דבין השמשות כולו יום.

1. גדר איסור הטעימה אינו אלא מדרבנן. כן כתב המשנ"ב (סקי"א) והטעם כיוון שחיוב של הקידוש חל עליו מיד בכניסת שבת ואפי' לא קיבל עליו שבת בהדיא, ומכיון שנעשה ספק חשיכה ממילא חל עליו שבת. ואפי' אם קיבל עליו שבת מבעו"י אסור לו לטעום מאותו רגע שקיבל שבת. משנ"ב הנ"ל על פי המבואר.
2. אם רוצה להקדים סעודתו ולאכול קודם תפילת ערבית רשאי לעשות כן, ולכן יקבל על עצמו שבת, ויקדש ויאכל, ובתנאי שיהיה חצי שעה קודם תפילת ערבית, . משנ"ב (סקי"א) בשם א"ר, וכמבואר בסי' רל"ה סעי' ב' דאסור להתחיל בסעודה חצי שעה קודם הלילה, לכן צריך לקבל על עצמו שבת קודם זמן זה. וכן משמע מט"ז (סק"ד). אמנם כתב כה"ח (סקכ"ב) דלפי דברי האריז"ל בשעה"כ לא נכון לעשות כן, שכתב שסדר עליית העולמות והמשכת המוחין הוא מתחיל מקבלת השבת ואח"כ באמירת ויכולו שעל הכוס ובברכת הקידוש, וא"כ אם יבא לקדש ולאכול קודם תפילת ערבית הרי הוא מהפך הסדר הנעשה בליל שבת.
3. על פי הקבלה המנהג הנכון שאדם אחר יתן הכוס בשתי ידיו  למקדש, והוא יקבלנו בשתי ידיו ואח"כ יאחזנו בימינו כנגד החזה. כן מבואר בשעה"כ בשם רבינו האריז"ל (ד"ע ע"ד) וז"ל "בתחילה תקבל הכוס מזולתך בשתי ידיך משתי ידיו אל שתי ידיך, ותחזיקהו בתחילה בשתי ידיך גם שניהם וכו', ויחזיק הכוס כנגד החזה כי יש סוד בדבר וכו' ואחר שנתכוונת וכו' אז תחזיק הכוס בידך הימנית לבדה מבלי סיוע ידך השמאלית וכו' ואח"כ תכוין אל היין שבכוס". עכ"ל. וכ"כ בסידור הרש"ש (קידוש ליל שבת) והבא"ח (ש"ב בראשית כ"ט).
4. יש למזוג את היין במים, ונוהגים לתת שלש פעמים בשלש הפסקות, ובכל פעם יתן טיפות אחדות של מים ויש בזה סודות עמוקים, ונוהגים לומר בשעת המזיגה "מלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך" שהם ראשי תיבות פעמיים "מים". ואותו אחד המגיש את הכוס למקדש, הוא זה שימזוג את המים כאשר הכוס נמצאת כבר בימינו של המקדש. כך מבואר בבא"ח (ש"ב בראשית כט) וז"ל "שבעודך עומד במקומך תקבל הכוס בשתי ידיך מאדם אחר שיתן לך אותו בשתי ידיו, ותחזיק הכוס כנגד החזה שלך, ואח"כ תסלק ידך השמאלית ממנו ותאחזו בימין בלבד, ולא תחסר שום פרט, וכשהוא בימינך אותו אדם ימזגנו ג"פ". ומקור המנהג למזוג ג' טיפות מובא בספר מעבר יבק (שפת אמת פרק כח) מזוה"ק (ינוקא דבלק קפט.) על הפסוק "ויבא לו יין וישת" עיי"ש, ומנהג זה נוהגים בכוס של קידוש ולא בכוס של הבדלה, דכוס של הבדלה צריכה להיות יין בלבד, כמ"ש בשעה"כ (ד"ס ע"ב), ובגמ' ברכות (נ:) איתא דה"ה בכוס של ברכת המזון יש למזוג יין, "הכל מודים בכוס של ברכה דאין מברכין עד שיתן לתוכו מים". ובספר שיבת ציון (שער ה' אות כג בהערות) כתב וז"ל "והן בקודש חזיתיה למו"א שכשהייתי מוזג לו היין במים קודם הקידוש היה אומר "מלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך" והיה מכוין בר"ת שני פעמים מים". עכ"ל.