שצריך לקדש על כוס יין מלא שאינו פגום

1. מי שטעה בשעת הקידוש וטעם מן היין מייד לאחר ברכת הגפן, אם יכול לתקן את הכוס על ידי מים או יין בלא הפסק גדול, יתקן, ואם לאו ימשיך לקדש בלא כל תיקון. כן פסק האור לציון (ח"ב פ"כ הי"ב) ואע"פ שאין מקדשים לכתחילה על כוס פגום, וכמ"ש בשו"ע בסי' קפב סעי' ג', ולכן יש להשתדל במקום שאפשר לתקן ע"י מים או יין, וכמבואר בשו"ע (שם סעי' ו') מ,,מ כיון שבשעת הדחק מברכים על כוס פגום, וכמ"ש השו"ע (שם סעי' ז') לכן במקום שאם ישהה יהא בזה הפסק בברכה, הו"ל כשעת הדחק, ורשאי לקדש עליו אע"פ שנפגם.
2. אין לקדש על יין ששתו ממנו על ידי קש שתיה. (אורל"צ שם אות יא) בשו"ע בסימן קפ"ב סעיף ג' כתב לענין כוס של ברכה צריך שלא יהיה פגום שאם שתה ממנו פגמו, אבל אם שפך ממנו לתוך ידו או לתוך כלי, אין בכך כלום. ויש להסתפק אם שתה ע"י קש שתיה האם נחשב כשותה בפיו או כשופך לכוס אחר. ונראה שאף שבשע"ת (שם סק"י) הביא משו"ת שבות יעקב שמן הדין אין הכוס פגום, נראה שיש להחמיר בזה, שהרי הטעם שאם שתה ממנו פגמו, הוא משום שאין זה כבוד לקדש על יין ששתה ממנו בפיו, שאפשר שמעורבים שם רירי הפה. וא"כ ה"ה לענין קש שתיה שהיין שנוגע בפיו חוזר לתוך הכוס, ואין ראוי לקדש על יין זה לכתחילה אלא א"כ יתקנו כדין ע"י מעט מים או יין מכוס שיש בו רביעית, או שיבטלנו ברוב ע"י שיחזירנו לקנקן כמבואר בשו"ע שם סעיף ה' וסעיף ו' ובאחרונים שם וראה עוד בכה"ח שם, וטוב לעשות כפי מה שנהגו לתקן את הכוס גם ע"י תיקון במעט מים או יין וגם על ידי ביטול ברוב

ועוד נראה שהשותה מבקבוק אף באופן שמרחיק את פיו מהבקבוק ופיו אינו נוגע בבקבוק אעפ"כ יש להחשיב את היין כנפגם לקידוש, כיון שעכ"פ מימאיס ואינו ראוי לקידוש.

1. כוס יין וכוס של הבדלה יש להם דין ככוס של ברכת המזון, שצריך שיהיה הכוס מלא, ואם איננו מלא ואין לו כוס קטנה שיכול להעביר את היין לשם, מותר לקדש ואינו מעכב בדיעבד. פשוט על פי מה שנפסק (בסי' רעא סעי' יא) דאם אין לו יין לג' קידושים, יכול לשפוך מעט מן היין לתוך כוס אחר ולשתות ממנו, כדי שהיין שבכוס הקידוש לא יפגם, ולעשות למחרת שוב קידוש על אותו כוס אם נשתייר ממנו רביעית.
2. מותר לעשות קידוש על כוס חד פעמי, וכיון שדבר זה תלוי במחלוקת לכן ישתמש בכוס זו פעם נוספת. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' לט) דייק לאסור מהא דאיתא בגמ' ברכות (נ.) דכוס של ברכה צריך להיות ,,חי,, וכתבו התוס' שהכוונה שיהיה גוף הכלי שלום, ונפסק כן בשו"ע (סי' קפג סעי' ג') וכתב המג"א (שם סק"ה) לפי"ז דאפי' אם הכוס עצמו שלם, אלא רק נשבר רגלה של הכוס, אף שבגוף הכוס אין חיסרון, מ,,מ פסול לקדש בו. ודייק האג,,מ דמהמג,,א אנו למדים דהא דפסול, היינו משום דבעינן כוס חשוב, וא,,כ ה,,ה בכוסות נייר שהם גרועים יותר דהא אינם אלא לשעה, אין להם שום חשיבות בפני עצמם ואינם ראויים לקידוש אא,,כ אין כוס אחר, וכ,,פ בשו,,ת שרגא המאיר (סי' נה) דרק בשעה,,ד כשר לנט,,י לסעודה, והוכיח כן מהרמב,,ם (פ"ה מהלכות כלים ה"ז) שכתב דקרן שמשתמש בה באקראי ומשליכה אין עליה שם כלי, אא"כ חשב עליה לעשותה כלי, וא"כ ה"ה לנייר, וכתב דכן פסק האדמו"ר מסטמאר, דאין כוס זו חשובה כלי.

ובשו,,ת צי"א (חי"ב סי' כ"ג) כתב להתיר לכתחילה לקדש בכוס חד פעמי, ודחה את ראיית האג"מ מהמג"א, דשאני כוס שהיה לה בסיס ונשבר, שכעת נחשבת לכלי שבור, וממילא אינו בגדר ,,חי,, משא"כ כלי חד פעמי שמתחילת יצירתו הוא כך, והוא חי כפי הווייתו, ואת ראייתו של השרגא המאיר מהרמב"ם דחה הצי"א, דהתם מיירי בקרן שאינה מיוחדת להיות כלי ואין כל הוכחה במבנה שלה שעומדת להיות כלי, ודרכה להשתמש בה באקראי, ולכן אינה כלי אא"כ חשב עליה, משא,,כ בכוס חד פעמית שעשויה לשם כלי, וראויה מצד עצמה לכמה וכמה שתיות, ורק מפני שהם בזול משליכים אותם עפ"י רוב אחר שתיה, בכגון דא שם כלי עליהם. והביא ראיה לשיטתיה מהרמב,,ם (פ"ב מהלכות כלים ה"א) וז"ל "העושה כלי קיבול מכל מקום, הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה, ואין לכלי קיבול שיעור, והוא שיעשה דבר של קיימא שאפשר שיעמוד, כיצד העושה כלי מן העור המצה שלא נתעבד כלל, או מן הנייר, אע,,פ שאין הנייר מקבל טומאה, או מקליפת הרימון והאגוז והאלון, אפי' חקקום התינוקות .... הר"ז מקבל טומאה... אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים... הרי הן טהורין לפי שא"א שיעמדו אלא זמן מועט,,. עכ"ל. הרי דתליא מילתא באיכות החומר ולא במציאות של הזמן שבו משתמשים בכלי, וא"כ כיון שכוסות שלנו עשויים מחומר חזק, העמיד וקיים לזמן רב, אף שזורקים אותם לזבל לאחר שתיה אחת, מ"מ שם כלי עליהם, ,,חי,, ושלם. וכ"פ בילקוט יוסף (סי' קנט אות ט') דשרי לעשות נטילת ידיים אפי' לכתחילה בכוס חד פעמי. ובאור לציון (ח"ב פי"א ה"ו) כתב להחמיר לכתחילה, אמנם בדיעבד כשאין לו כלי אחר יוכל לסמוך על סברת המתירים.

נפק"מ נוספת הקשורה לניד"ד שנחלקו הפוסקים האם מותר לטלטל כלים חד פעמיים אחר שימושם בשבת, או דנימא דדמיין לשברי כלים שאינם ראויים לכלום. דלשיטת הגרש"ז (הביאו בספר מאור השבת ח,,ב) אינו כלי ואסור לטלטלו, והביא ראיה ממחט שניטל חודה דכיון שזורקה לבין הגרוטאות אינה כלי. אמנם בספר אשמרה שבת (ח"ב) פליג וס"ל לחלק דמחט שאני כיון שניטל חודה בטלה מהיות כלי לגמרי, משא"כ כוס שהיא ראויה להשתמשות נוספת ואטו כלי שנזרק לאשפה נימא דבטל מהיות כלי? אלא דכיון דשם כלי עליו גם אחר השימוש, כיון שראוי לשימוש נוסף לכן מותר בטלטול.