שבת - הלכה יומית - פרשת ויקהל פקודי

השבת יש לנו ב"ה שתי פרשיות מחוברות ויקהל –פקודי ובנוסף יש לנו פרשת פרה דלדעת חלק מהראשונים מצוותה מן התורה.
 
בפרשיות ויקהל פקודי אנו קורין על בנין המשכן ועל השתתפות הנשים בתרומה, כמ"ש "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" וכו' וכן בפסוק שאח"כ "וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה טוו את העיזים". כלומר התורה האריכה ומספרת לנו את חלקן של הנשים במשכן. אבל קודם לכן התורה פותחת בחיוב שמירת השבת וגודל חומר האיסור למחלליה כמ"ש "כל העושה בו מלאכה יומת",
ובזמן שהיה בית המקדש קיים והיו סנהדרין מחלל שבת בפרהסיא עם עדים והתראה היה נענש בסקילה ה' ירחם, 
ובפרשת פקודי אנו קורין על בגדי הכהונה היאך עושים וממה עושים, וההקשר בין שלושת הנושאים הללו הוא,
הרי כל יהודי חפץ שביתו יהיה משכן לשכינה שיהיה בית של תורה של שמחה של מדות טובות וכו' אבל זה תלוי אך ורק בו, איך ראשית ע"י שיכבד את האישה ויוקיר ויעריך כל מה שטורחת למענו ולמען ילדיו והבית כולו, שנית בגד האדם מעידים עליו כמו שאו' הגמ' (שבת קיג' ע"א), ר' יוחנן קרי למאניה מכבדותיה כלומר בגדי האדם מכבדים אותו, ומכאן לומדים שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול ובדי האדם כיום זוהי ההתנהגות שלו איך הוא מתנהג איך משאו ומתנו עם הבריות, להבדיל כמו מלך שהוא הדור בלבושו אינו מתנהג כמו שהוא עם אנשי ביתו, ולכן גם בתפילה צריך לעמוד מכובד כעומד בפני מלך, ומתי בעיקר יוצא לאדם להיפגש עם בני ביתו לשבת איתם ברוגע ושלוה זהו דווקא בשבת המלכה, לכן ציותה והחמירה התורה ביותר בשבת אפי' דיבור חול יהא אסור לאדם כי את הזמן הזה צריך וחייב להשקיע בחינוך הילדים ולכבד את האישה על כל מה שטרחה ועמלה לכבודו ולכן גם אומרים בערש"ק את המזמור אשת חיל לכן ידע האדם אם ברצותו לבנות את המשכן הפרטי שלו צריך להקפיד בשמירת השבת, בדוגמא אשית שיתן לב"ב ולא לשכוח תמיד לומר מילה טובה לאשתו וזה משרה אוירה של שמחה ורוגע ושבת שכולו קודש ועונג ושמחה. 

 

 

כתב וערך:

הרה"ג שלמה שרגא שליט"א

דיין ומו"צ וראש כולל פעה"ק ירושלים תובב"א

 

 

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב


תגובות