הלכות תפילת מנחה בערב שבת,וקבלת שבת

בתפילת מנחה בערב שבת אין נופלים על פניהם. כ"פ הטשו"ע (סי' רסז סעי' א') והטעם כתב הלבוש מפני שהוא סמוך להכנסת השבת, וכתב המשנ"ב (שם סק"א) דה"ה אם מתפללים מנחה גדולה אחר חצות נמי אין נופלים על פניהם. הטעם משום דתוספת קדושת שבת מתחיל להתגלות בערב שבת תיכף אחר שעה חמישית, כמ"ש בשעה"כ (דף סב עמ' א') ואף הנוהגים להניח תפילין כל יום במנחה, מ"מ במנחה של ערב שבת וערב יו"ט אין מניחים תפילין. כ"כ הבאה"ל (סי' לז סעי' ב' ד"ה בשעת) לעניין ערב שבת, ובשערי תשובה (שם סק"ג) כתב דה"ה לערב יו"ט, וכ"פ כה"ח (שם סקי"א וסי' רס"ז סק"א).

יזהר מאד במנחה של ערב שבת קודש לאומרה בכוונה עצומה, וסגולתה להעלות את כל התפילות שנאמרו שלא בכוונה ושלא לשמן ושלא בזמנן, וכן על ידה עולים נשמות הטבועות בין הקלי', ויש בה סגולה לתקן עוון פגם הברית. כן כתבו חכמי הקבלה מכמה טעמים: האחד שערב שבת הוא מסוגל למחול על כל העוונות של כל אותו שבוע ובפרט בשעת המנחה, וכמ"ש בשל"ה (שער האותיות ערך תשוקה) והנועם אלימלך ובני יששכר. השני כמ"ש בשעה"כ (דף סב עמ' ב') שהעולמות מתחילים לעלות משעת התפילה במנחה ער"ש. השלישי שיש סגולה ע"י תפילת מנחה זו לתקן ולהעלות כל תפילות מנחה שוא ולא בעונתן ביחיד או בתשלומין וכן תפילות שלא בכוונה ושלא לשמן, גם משום שבאותה שעה נפקדות רוחות הנפטרים ועולות לעולם העליון כמ"ש בשם רבינו האר"י ז"ל בשעה"כ (דס"ו ע"ב) דאפי' הנשמות הטבועות בעמקי הקלי' הם עולות אל הקודש להכלל שם למעלה, וכאשר עולות הרוחות והנפשות של המתים למעלה, עולים עמהם ניצוצות הקרי של האדם כי עת לחננה, וכמ"ש המקובל רבנו ששון מרדכי זיע"א בספרו דבר בעתו (ח"א ד"ס ע"א) ולכן יזהר הרבה בתפילה זו.

מעלה גדולה להקדים את קבלת השבת כמה שיותר מוקדם, כמ"ש בגמ' שבת (קיח:) "אמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בציפורי", ועל פי המקובלים יש לקבל את השבת בזמן תפילת המנחה כדי להמשיך קדושת שבת מעת תפילתה המנחה. כן איתא בשו"ע האריז"ל (שאר הכנות שבת אות ו' על פי שעה"כ עניין טבילת ע"ש).

אדם שלא התפלל עדיין מנחה ומתפלל בבית כנסת שיש בו כמה מניינים וכעת שומע שהם אומרים "ברכו את ה' המבורך" לכתחילה לא יענה ברוך ה' המבורך וכו', משום שקיי"ל כשיטת הגאונים בסי' רס"ג סעי' י' שקבלת שבת הויא בזמן שאומרים ברוך ה' המבורך, ונמצא שעל ידי זה שעונה קיבל עליו שבת וממילא אסור לו להתפלל מנחה. אמנם אם ענה עמהם וכיון ליבו שלא לקבל שבת עתה בענייתו, יכול להתפלל מנחה. כיוצא בזה מצינו בשו"ת לב חיים כתב לגבי מי שרוצה להדליק נרות שבת ואח"כ להתפלל מנחה שאינו יכול לעשות כן, ע"פ מה שפסק מרן בשו"ע (סי' רס"ג סעי' ט"ו) דכאשר אומר ברכו את ה' מקבל את השבת, וכתב עליו מרן הגרע"י (יבי"א ח"ב סי' ט"ז אות י') דהפריז על המידה להחמיר בזה, כיון שעיקר הפוסקים נוקטים שאין קבלת שבת בהדלקה, ועוד שהרי גדולי האחרונים כתבו דאף לנוהגים כשיטת בה"ג שבהדלקת הנר מקבלת שבת, כל זה דווקא באשה אבל באיש אין מנהג לקבל את השבת בהדלקת הנרות, ובפרט על פי מה שכתב החת"ס (סי' סה) שאם שכחה להטמין את החמין יכול להטמין אף אחר הדלקת הנר, וטעמו דיש לחלק בין קבלת שבת ביחיד או בציבור, שכאשר הציבור אומר ברכו מקבל שבת, משא"כ כאשר קיבל עליו ביחיד אין זה מעכב אותו מלהתפלל מנחה, וא"כ ה"נ הכא מכיון שכאן הוא עונה בנפרד מן הציבור, ואינו מתפלל עימהם אין נקרא זה שקיבל שבת בציבור. וכ"כ כה"ח (סי' רס"ג סקצ"ה וסקע"ה) דבעניית ברכו מועיל לעשות תנאי שאינו מקבל את השבת.

כאשר מגיע מאוחר לבית הכנסת והציבור אוחזים כבר בקבלת שבת, או אפי' בתפילת ערבית, אינו יכול להתפלל בבית הכנסת אלא יצא לחוץ ויתפלל שם מנחה. (שו"ע סי' רס"ג סעי' ט"ו).

כשאומרים "לכה דודי" הופכים פניהם לצד מערב. המקור לכך בשער הכוונות (דס"ד ע"ג) וז"ל "הנה קיצור סדר קבלת שבת וכו', ותחזיר פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת ואז תסגור עיניך ותכוין באימה וביראה כעומד לפני המלך, ותאמר מזמור לדוד הבו לה' בנעימה ואח"כ תאמר בואי כלה ג"פ בואי כלה שבת מלכתא". עכ"ל. ועי' בזה בן אש חי (ש"ב וירא אות ב). וטעם הדבר דאיתא בגמ' (ב"ב כה:) דהשכינה במערב, וכן מפורש בזוה"ק (ח"ג קיט:). והרמב"ם בספר המורה (ח"ג פמ"ה) כתב טעם שאברהם אע"ה ייחד בית קודש הקדשים בצד מערב ולכן השכינה במערב. ובספר יערות דבש (לרבינו יהונתן אייבשיץ (ח"ב דרוש ו') כתב שקבלת שבת היא סוד נר המערבי תורתינו הקדושה, וכל החכמות משתלשלות ממנה, ולכן יש לפנות לצד מערב דווקא.

והנה יש לדון על עצם המנהג כיצד מותר והא מצינו בשו"ע (יו"ד סי' רפב סעי' א') דפסקו הטשו"ע שאין להחזיר פניו כנגד הספרי תורה אא"כ גבוהים י' מן הארץ, וכתב הרמב"ם בתשובה שאין ההיתר הנ"ל אלא במקום מצוה בלבד, שכתב שהסיבה שמותר לכהנים להפוך פניהם מכנגד ארון הקודש ולברך את העם משום שהספרים גבוהים י' וחולקים רשות לעצמם, ואם ההיתר של י' טפחים הוא בכל גוונא מדוע א"כ נקט הרמב"ם דווקא את הדוגמא של כהנים, והא בגמ' סוטה (מ.) איתא אמר ר' יצחק הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי השכינה, וא"כ מדוע הרמב"ם נקט את הדוגמא של כהנים ומה חידש לנו בזה, על כרחך שלא התיר אלא בכהנים וכיוצ"ב, וא"כ קשה על מה סמכו ישראל בהפיכת פניהם מכנגד ארון הקודש בזמן קבלת שבת? אמנם לפי מה שכתב הט"ז שם להתיר לרב לדרוש לציבור ואף שאחוריו כנגד ההיכל, מטעם דהוי כרשות אחרת, והוי כצורך מצוה, א"כ ה"ה הכא הוי צורך מצוה ושרי.