תקנת המהר''ם מרוטנבורג להזכיר תשעים פעם משיב הרוח

 1. אם אחר שהכריזו מוריד הטל ביום ראשון של פסח אמר צ' פעמים "אתה גיבור לעולם ה' מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל" כנגד שלשים יום שאומרים אותו שלש פעמים ביום, אם נסתפק מכאן ואילך אם אמר או לא, הרי זה בחזקת שהזכיר מוריד הטל ואינו חוזר, וה"ה אם אמר בשמיני עצרת "מחיה מתים אתה רב להושיע משיב הרוח וכו'" אם נסתפק לאחר מכן אם הזכיר או שלא הזכיר, חזקה שהזכירו.

עי' בהטור שהביא בשם הר"מ מרוטנבורג שהיה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור צ' פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם, כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום, ועכשיו אם היה מסופק אין צריך לחזור. וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד.) דאמר גבי שור המועד "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן". הכי נמי כיון שאחר ל' יום אם הוא מסופק אין צריך לחזור, כ"ש צ' פעמים ביום אחד. ורבינו פרץ כתב, לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי, שאין הנידון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח, ואם הוחזק ג' רחוקות כל שכן בג' קרובות, אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו, לא אמרינן הכי. והרא"ש היה נוטה לסברת הר"מ. ובבית יוסף שם הביא בשם המהרי"א, דטעמו של רבינו פרץ, משום דלא דמי, דהתם שהוא לטבע רע שזה נגחן, הנה כשנעשה הנגיחה בקרוב, מורה שהוטבע בו זה בקנין, מה שאין כן אילו היה עושה אותם בהרחקה, שיש לנו לומר בכל אחד מהם מקרה הוא, אבל כאן הדבר תלוי בהרגל הלשון, והלשון אינו מורגל כל כך כשיעשה דבר אחד בקירוב. והרא"ש נוטה לסברת הר"מ, ונראה כדבריו, שהרי הרגל הלשון אינו אלא מצד הטבע המורגל באדם, והרי הוא כמו שור שנגח. וסיים הבית יוסף, וכיון שהרא"ש היה נוטה לסברת הר"מ, וגם בסמ"ק לא הביא אלא דברי הר"מ, הכי נקטינן. וכן פסק בשו"ע (סעיף ח'). וראה עוד בזה בט"ז, ובדרישה, ובשו"ת אור לי (סימן קיא), ובשו"ת לבושי מרדכי (סימן יח). ע"ש.

2. ומצד הדין מספיק או אחר עבור ל' יום או אחר שיאמר תשעים פעם, ונפק"מ לגבי ברכת השנים שבשבתות שבינתיים אינו אומר "ברך עלינו" אף שלאחר עבור חודש אכתי לא אמר ברך עלינו תשעים פעם, מ"מ מועיל, ואם מסופק לאחר מכן האם אמר או לא, אינו צריך לחזור

.עי' בדרכ"מ (אות ב') שכתב וז"ל "ויש להקשות היכן למד הר"מ דצ' פעמים יועיל כמו ל' יום, שאמר בירושלמי, דהרי בל' יום איכא יותר מצ' תפילות, דבשבתות שביניהם מתפללים מוספין, ואם נאמר שהירושלמי לא מיירי לעניין הזכרה אלא לעניין שאלה, א"כ ל' יום אינם עולים צ' פעמים דהא בשבתות אינם מתפללים רק שבע? ותירץ שהירושלמי קאי אשתיהן, ולכן למד הר"מ דל' יום לאו דווקא, אלא או ל' יום או הזכרה תשעים פעם. וכ"כ בילקוט יוסף שמספיק בזה שעבר ל' יום, וא"צ להשלים עוד עד תשעים פעמים, וכמ"ש המשנה ברורה שמדברי הגר"א ועוד כמה אחרונים משמע שהעיקר תלוי רק בשלשים יום, בין להקל בין להחמיר, וספק ברכות להקל. ע"כ. ואף על פי שבתפלה לא שייך סב"ל, מ"מ נראה שכן הלכה, שהכל תלוי בשלשים יום. וכנ"ל.

3. ואף שבשו"ע מובא שצריך להתחיל את הברכה מ"אתה גיבור לעולם ה'" מ"מ יכול להתחיל ולומר "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל" וכו', שלא יגיע לידי הזכרת שם ה' לבטלה.

[כן כתב הסמ"ק (סי' יא) וא"ר (אות יב) שמה שכתוב שצריך לומר מ"אתה גיבור" לאו דוקא, שאם כן יצטרך להזכיר שם שמים והוי כמזכיר ה' לבטלה, וכ"כ הב"ח. ואם יאמר "השם" דהיינו שלא יאמר שם ה' ממש אלא רק הכינוי, יהיה רגיל לומר כך גם בתפלה, דסרכיה נקיט ואתא, וכמו שהעיר בזה בשאילת יעב"ץ חלק א' (סימן פא). ולכן די שיחזור מתיבת מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל, וכמו שכתב המשנה ברורה בשם שלחן שלמה. וכן כתב בספר מנחת אהרן (כלל טז סוף אות יד, דף קכ"ז ע"ב). ע"ש. אמנם לעניין להרגיל עצמו בעשרת ימי תשובה לומר המלך הקדוש, אין זה מועיל, והטעם כתב השעה"צ (בסי' תקפב סק"ג) דכיון שבצ' פעמים לא אומר שם השם, יש לחוש שאחר כך בתפילה כשאומר ברוך אתה ה' כמו שצריך, יאמר שנית עם הטעות, ועי' שם במשנ"ב (סק"ג) שכתב שאפי' אם ידלג את תיבת "השם" ויאמר ברוך אתה המלך הקדוש, אכתי יש לחוש שמא בעת שאומר שם ה' יחזור לומר כהרגלו האל הקדוש, ולכן אין זה מועיל. והחתם סופר (סימן כ) כתב שיחזור ק"א פעמים, על דרך מה שאמרו בחגיגה (ט:) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת, והחסד לאלפים (אות א') נקט שטוב לומר ק"ג פעמים, צ' פעמים עד ל' יום ג' תפילות בכל יום, וח' ימי פסח, ח' מוספין וג' מוספין של שלש שבתות ושני מוספי ראש חודש אייר, הרי ק"ג. ועיין בשו"ת משנה הלכות חלק ו' (סימן לא). ובשו"ת זכרון יהודה (חאו"ח סי' יא). ע"ש.

4. ואם ביום ראשון של פסח אמר ארבעים וחמש פעם מוריד הטל, כנגד ט"ו יום, אחר שעברו עוד חמישה עשר יום אינו צריך לחזור אם נסתפק. וכמו"כ אין צריך לומר את התשעים פעם דווקא באותו היום, אלא אפי' אם אמר אחר ט"ו יום אמר מ"ה פעמים משיב הרוח ושוב נסתפק, אינו חוזר.

5. וה"ה לעניין שאלת גשמים בברכת השנים שאם אמר בליל ז' בחשוון "רופא חולי עמו ישראל – ברך עלינו" תשעים פעם, ואח"כ נסתפק אם אמר ברך עלינו או ברכנו, שאינו צריך לחזור.

הדין שהובא בירושלמי לענין הזכרה, הוא הדין כן גם לענין שאלת טל ומטר, וכמו שכתב מרן הב"י (סי' קיד) בשם האהל מועד. וכן פסקו הט"ז והמג"א שם. וכן הסכימו שאר אחרונים שם. ואין חילוק בזה בין אשכנזים לספרדים. ודלא כהרב שיורי כנה"ג שכ' לחלק בזה, דליתא. וכן מבואר בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' מז) ובשו"ת נשמת חיים אבולעפייא (סי' ז) וכן פסק בספר תפלה לדוד (סי' רנז). וכן פסק המשנ"ב (סק"מ) דכשם שמועיל לעניין משיב הרוח, ה"נ מועיל לעניין "ותן ברכה" ועי' בספר מאור השבת (ח"ב בפניני המאור עמ' תקצו) שכתב בשם הגרש"ז שאם רוצה ביו"ט עצמו לומר צ' פעמים "ותן ברכה" אין זה נחשב להכנה מיו"ט ליום חול ומותר, ואף שיש הכנה גם בדיבור, (כמבואר בשו"ע לקמן סי' תטז סעי' ב'), כיון שכאן מיד רוצה להרגיל את עצמו להתפלל כראוי, אין זה בגדר הכנה ושרי.