הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללים חלק ב

1. אם צריך להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפילה, כגון שטעה ואמר הברכה עד גאל ישראל שממילא מחוייב להסמיך לה התפילה מיד, ונזדמן לו שמגיע שליח ציבור למודים כאשר הוא נמצא באחת מהברכות באמצעה, ישחה עם השליח ציבור, ואם נמצא בתחילת הברכה או בסופה, אינו שוחה, שאין שוחין בתחילת הברכה או בסופה, אלא באבות ובהודאות. כן פסק השו"ע (סעי' א'), שיכול לשחות באמצע הברכה, ואף שלא יכול לומר עם הציבור מודים דרבנן, אין בכך כלום כיון ששוחה עמהם, וזה מותר אפי' לכתחילה.
2. אם מתפלל עם הש"ץ תפילת שמונה עשרה, כאשר מגיע לברכת מחיה המתים יאמר עימו מילה במילה את כל הקדושה כמו שרגיל, וכן יאמר עימו מילה במילה ברכת 'האל הקדוש' וברכת 'שומע תפילה', וגם יכוין כשמגיע למודים יגיע גם הוא למודים, או ל'הטוב שמך ולך נאה להודות' כדי שישחה עם הש"ץ במודים או בתחילתו או בסופו. ומ"מ הראוי ביותר להתפלל כל התפילה מילה במילה עם הש"ץ. כן איתא בהרי"ף (יג:) בשם רבינו האי והרמב"ם (בפ"י מהלכות תפילה הט"ז) וכ"כ התוס' בברכות (כא: ד"ה אין) וז"ל "לכשיגיע שליח ציבור לקדושה יאמר עם השליח ציבור נקדש, וכל הקדושה משלם יכול לענות עם הציבור, דאין זה קרוי יחיד". וכ"כ רבינו יונה (יג: ד"ה ועני) והרא"ש (סי' יח) והמרדכי (סי' סד) והגמ"י (תפלה פ"י אות ש). כן פסקו הטשו"ע בסעי' ב'. ועי' כה"ח (סקכ"ה) בשם חיי אדם (כלל יט אות ח') שטוב להתפלל כל התפילה מילה במילה עם הש"ץ.
3. אמנם המתפלל עם הש"ץ בתענית ציבור, שנוהגים שהש"ץ אומר ברכת ענינו בפני עצמה, היחיד אינו אומר אותה אלא בשומע תפילה. כן פסק החיי אדם שם, וחסד לאלפים (אות א') וכה"ח (סקכ"ז).
4. אדם העומד בתפילה וכשהגיע לברכת מחיה המתים שמע את הציבור במניין אחר כשהם אומרים קדושה, צריך לענות עמהם, ואפי' אם שמע קדושה קודם לכן, או עתיד לשמוע קדושה לאחר מכן, בכל אופן יענה עמהם. אבל אם היה מתפלל שמונה עשרה של שחרית, ושמע מניין אחר שאומרים קדושה של מוסף, או להיפך, למנהג הספרדים שקבלו הוראות מרן השו"ע, לא יענה עמהם, אבל למנהג האשכנזים רשאי לענות עמהם. עי' ב"י שהביא תשובת הגאונים שאם הגיע יחד עם הש"ץ למחיה המתים, אומר עמו נקדישך מלה במלה ולא מיבעיא אם התפילות שוות אלא שאפילו תפילת היחיד יוצר ותפילת הציבור מוסף. ובתשובות הרשב"א (ח"א סי' קנח) כתב לגבי המקרה שהציבור נמצאים בקדושה דסדרא, "דבר ברור הוא שאין אומר קדושה עמהם", והוכיח א) שהרי אין סדר הקדושות אחד. ב) ועוד שגם תשובת הגאון שהתיר להמתפלל עם הש"ץ שמו"ע שמותר לו לענות קדושה, הוא גופא חידוש, ואף הגאון לא אמרה אלא כשעומד במקום אחד עם השליח ציבור, אבל כשזה עומד בתפילתו ושליח ציבור בסדרא דקדושה לא, שהרי סדר הקדושות שונה. ומדברי הרשב"א יש ללמוד שבמקום שהיחיד מתפלל יוצר ושליח ציבור מוסף והגיע לכתר, דאינו אומר עמו, ומיהו ישתוק ויכוין בלבו דשומע כעונה, ופסק מרן השו"ע (סי' קט סעי' ג') שאפי' אם היחיד בקדושה דשחרית וש"ץ בכתר דמוסף, אין יכול לענות עמהם, אמנם הרמ"א נוקט שאם נמצא בשחרית ושומע קדושת מוסף יכול לענות עם הש"ץ.
5. אמנם כל זה דווקא בקדושה שבאמצע חזרת הש"ץ אבל אם שומע ציבור שאומרים קדושה דסדרא, דהיינו קדושה של "ובא לציון" לכו"ע לא יענה עמהם. וכן אם היה מתפלל ערבית וכשהגיע למחיה המתים שמע את הציבור אומרים קדושה של מנחה, לא יענה עמהם לכולי עלמא. הנה לפי שיטת הב"י בדעת הרשב"א שבשחרית אינו רשאי לענות קדושת מוסף, יש לומר דכל שכן הכא שלא יענה, כיון שגרע טפי, שהרי לא תקנו חכמים קדושה בערבית כלל. אמנם בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' שסא) פסק שאם לא התפלל ערבית, והוא שליח ציבור בשחרית, שפיר מהני לצאת ידי חובת תשלומין בחזרת הש"ץ בשחרית, ונפסק להלכה, ומבואר מדבריו שאין לחוש לכך שאומר קדושה בתשלומי ערבית, ועי' בברכי יוסף להרב חיד"א (סי' קח סק"א) שיחיד שלא התפלל ערבית, יכול לכוין בחזרת הש"ץ בשחרית לשם תשלומי ערבית, ואף יכול לענות קדושה עם הציבור, אולם יש לחלק בין המקרים, דשאני התם שהיא תפילת תשלומין, והיא נגררת אחר התפילה שמתפלל עכשיו, ודמי למתפלל תשלומין של ערב שבת בשבת, שהדין הוא שמתפלל ערבית של שבת פעמיים, משא"כ בניד"ד כאשר מתפלל ושומע קדושה דסדרא או שמתפלל ערבית ושומע בתוך תפילתו נקדישך של מנחה שאינו יכול לענות, וכ"כ המאירי (ברכות כא:) "מי שמצא שליח ציבור שמתחיל תפילת מנחה בקול רם, וזה מתחיל בתפילת ערבית וקורא עמו מילה במילה, יש אומר שאין זה מפסיק לקדוש, שלא התירו אלא בתפילה ששליח ציבור אומר בה קדוש, אפי' היה שליח ציבור מתחיל בתפילת יוצר וזה בתפילת מוסף יש שמפקפקים בזה, הואיל ואין זה אותה תפילה בעצמה ששליח ציבור מתפלל".