דין תפילת תשלומין חלק ט

1. אם שכח ולא שאל "טל ומטר" בברכת השנים בתפילת מנחה בערב שבת ונזכר בליל שבת, (וכן במנחה של ערב פסח ונזכר בליל פסח), אינו מתפלל ערבית שתים, שהרי אינו יכול לתקן את מה שהחסיר "טל ומטר" בתפילתו, וכן אינו רשאי להתפלל בתנאי של נדבה, שהרי אין מתפללים נדבה בשבת ויום טוב. ומ"מ טוב ונכון שיבקש משליח ציבור שיכוין להוציאו ב"ברכה מעין שבע". עי' בספר שיעורי הגר"ח (עמוד עד) שכתב, שאם טעה במנחה בערב שבת ולא שאל טל ומטר בברכת השנים, חייב להתפלל ערבית שתים של שבת, אף על פי שאין בתפלת שבת שאלת טל ומטר, ואינו מרויח כלום במה שחוזר להתפלל תשלומין של מנחה, משום שכל שלא אמר טל ומטר בברכת השנים הוי ליה משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, וכאילו לא התפלל כלל, ולא דמי להזכרת יעלה ויבוא. עכת"ד. והנה אף על פי שיש סיוע לסברתו מדברי הגאון מהר"י פראג'י בתשובה (סימן סה), שחסרון טל ומטר גרע טפי מחסרון הזכרת יעלה ויבוא, משום שנחשב כמשנה ממטבע הברכה, מכל מקום להלכה אין דברי הגאון רבי חיים הלוי מבריסק מוכרחים, שהרי הלכה רווחת שאם לא שאל טל ומטר בברכת השנים, רשאי להמשיך בתפלתו ולשאול טל ומטר בשומע תפלה. וכן איתא בשו"ת הר צבי (חלק אורח חיים סימן נד), שכתב להשיב על דברי רבי חיים מבריסק, שאם הזכרת יעלה ויבוא איננה בכלל מטבע הברכה כל שכן שאלת טל ומטר שאינה בכלל מטבע הברכה, שהרי אם לא הזכיר יעלה ויבוא ונזכר במודים חוזר לתחלת רצה. ואילו לענין חסרון שאלת טל ומטר, יכול להמשיך בתפלתו, ולשאול בשומע תפלה. ושכן מוכח מדברי המגן אברהם (סימן קח סוף ס"ק טז) שגם לענין שאלת טל ומטר, בימות החול דוקא חוזר להתפלל תשלומין, מה שאין כן בשבת שאין שאלת טל ומטר בתפלת שבת. ושוב מצא בשו"ת חסד לאברהם תאומים (מהדורא תנינא סימן כ) שכתב בפשיטות, שמה שמחזירים אותו אם לא שאל טל ומטר, לאו משום דכמאן דלא צלי דמי, אלא שחוזר כדי לצאת ידי חובת שאלת טל ומטר. עכת"ד. ובספר תהלה לדוד (סימן קח ס"ק יד) נסתפק בדין זה, ששכח לשאול טל ומטר במנחה בערב שבת, אם יש לו תשלומין בליל שבת, שהרי אין שואלין טל ומטר בתפלת שבת, ולא ירויח כלום מזה, או דילמא כיון שמשלים תפלת שבת, ואין זו התפלה שהתפלל כבר שפיר דמי. וסיים שהדבר שקול ואין לזה הכרע מלשון הפוסקים. וכיון שכן הרי אין תפלת נדבה בשבת. וכן כתב גם המאמר מרדכי (סימן קח ס"ק יד), ועי' בספר תורת חיים סופר (סימן קיז סק"ז) בדין מי שטעה בימות הגשמים בתפלת שבת, והתחיל בתפלת חול, ושכח לשאול טל ומטר בברכת השנים, ואחר כך נזכר שהוא שבת, אם צריך לחזור לברכת השנים כדי לשאול טל ומטר, או לא. ולדינא נראה בנ"ד דשב ואל תעשה עדיף. וכן פסק הגאון רבי אברהם חיים נאה בספר קצות השלחן (כלל כח סעיף ז'). ע"ש. ויכוין לברכת מעין שבע ששומע מפי השליח צבור, ודיו. וכ"פ מרן הגרע"י בתשובה שהובאה בילקוט יוסף (סעי' כט).
2. אם טעה בתפילתו והזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה, כגון שהזכיר יעלה ויבא ביום שאינו ראש חודש, או שהזכיר על הניסים במוצאי חנוכה או פורים, וכל כיוצא בזה אינו חוזר. ומכל מקום כיון שיש חולקים בזה, לכן נכון שיחזור בתנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור תהיה תפילה זו לתפילת חובה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפילה זו תפילת נדבה. באורחות חיים כתב בשם רבינו יונה לדייק מהא דאמרינן כשמתפלל שתים ערבית במוצאי שבת, שמבדיל בראשונה ולא בשניה, שאם הבדיל בשתיהן יצא, שמכאן מבואר שכל הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה, לא הוי הפסקה. וכ"פ השו"ע (סעי' יב) שאינו חוזר. ובכנה"ג (הגב"י) הביא בשם כתיבת יד, שלא ראה לתלמידי רבינו יונה שכתבו כן, ולא לאחד משאר פוסקים, והדקדוק שדקדק מהא דאם הבדיל בשתיהן יצא, אינו מוכרח, דשאני הכא שהוא זמן הבדלה, וכן הט"ז (סקי"ב) דחה את דברי השו"ע וכתב שבמקרה זה נחשב כאילו שח באמצע התפילה והוי הפסק, וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' רס) וז"ל "ומה מאד קשה בעיני פסק זה, דמי שנמצא שקרן בתפילתו שתעלה לו, וזה נראה היפך הגמ', דאם כן למה ביטלו תפילת עננו משום שמא ימצא שקרן בתפילתו (רש"י שבת כד.), וימצא ומה בכך, ואני לא הייתי סומך על הוראה זו, ודברי יחיד הן, והייתי חוזר ומתפלל בלי תוספת, דאין לך תוספת גדול מקושייתי". והנה אף שמרן פסק שאינו נחשב להפסק, מ"מ בשיורי כנסת הגדולה ביאר בדבריו, דהכא מיירי בתפלת התשלומין בלבד, מה שאין כן בתפלה הקבועה גם מרן מודה דהוי הפסק. וכן פסק הפרי חדש. וכן הסכים לזה מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן קח סק"י, וסימן תרצג סק"ב), ובשו"ת חיים שאל חלק א' (סימן עד אות י'). אבל המאמר מרדכי (סימן קח ס"ק טז) כתב, שדברי מרן הם גם בתפלה הקבועה שאינה לתשלומין. וכן דעת הגאון רבי יהודה עייאש בספר מטה יהודה (ס"ס רצד). והגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן טו), והגאון רבי אליהו רגולר בשו"ת יד אליהו (סימן ח' אות ה'). ומרן החיד"א עצמו חזר בו בשו"ת יוסף אומץ (סימן ח'), וכתב שמדברי המהריק"ש והלבוש ושאר אחרונים מוכח שגם בתפלה הקבועה לא הוי הפסק. וכן כתב בשו"ת מעט מים (סימן ב). וכן הסכימו הרבה אחרונים. וכן עיקר. ובילקוט יוסף (סעי' לא) הוסיף שלפי דעת מרן בשלחן ערוך (סימן קד סעיף ו'), שאם שח בתפלתו, אם לא שהה כדי שיגמור את כולה, אינו חוזר, גם כאן אפילו אם יהיה דינו כשח שיחה בטלה שאין צריך לחזור. אלא שיש לומר שהמזכיר מאורע שאר ימים בתפלה גרוע יותר משיחה בטלה, שנראה כדובר שקרים בתפלתו. וכן כתב בערוך השלחן. ועיין עוד להמשנה ברורה (בשער הציון אות ס'). אמנם הואיל ורבו האחרונים שחולקים על מרן השלחן ערוך בזה, וכמו שכתב המשנה ברורה שם, לפיכך פסק מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר חלק ד' (סימן נא אות ד') שנכון לחזור ולהתפלל בתנאי של נדבה. וכן הוא בהליכות עולם (ח"א פרשת משפטים אות יד). ומ"מ כתב בדרכי משה (אות ג) בשם אור זרוע במסכת ברכות (סוס"י צה) שאם התפלל בחול של שבת או של י"ט ונזכר באמצע תפילתו, פוסק אפילו באמצע ברכה.
3. אמנם אם היה הדבר בתפילת תשלומין, כגון שלא התפלל מנחה בראש חודש, וכשהתפלל תשלומין במוצאי ראש חודש הזכיר "יעלה ויבא" אינו צריך לחזור כלל. כן פסק בסתמא בהלכה ברורה (סעי' לז).