דין תפילת תשלומין חלק ו

דין תפילת תשלומין חלק ו'

1. כל דין תפילת תשלומין אינו אלא כאשר לא עשה כן במזיד וכפי שנבאר בסמוך אי"ה, מה שאין כן אם במזיד לא התפלל, אין לה תשלומין אפי' בתפילה הסמוכה לה, והוי בגדר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות. כך מבואר בגמ' שם שאם הזיד ולא התפלל הוי בגדר מעוות לא יוכל לתקון, וביפה ללב (סי' קח אות ב') כתב דכן משמע ממה שאמרו במנחות (מט.) "לא הקריבו כבש בבקר, יקריבו בין הערבים. אמר ר' שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין, אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר, לא יקריבו בין הערביים". ותפילות תקנו כנגד תמידים, נמצא שאם הזיד ולא התפלל, אין לו תשלומין. ואפי' אם רוצה להתפלל התשלומין בתורת נדבה אינו רשאי אם ביטל התפילה במזיד. עי' בב"י שהביא להרא"ש (פ"ד סי' ב) בשם גאון שמכיון שנחשב למעוות שאינו יכול לתקון, לכן אין לו אלא שכר בקשת רחמים דרשות בעלמא, אבל שכר מצוה לית ליה. ומדייק הב"י שבכל אופן אם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל, רשאי, ושכר תפילת רחמי אית ליה. ושכן כתב הרשב"א (כז. ד"ה שם) בשם רבינו האי גאון. והוסיף הב"י שנראה שאע"פ שאינו מחדש בה כלום, חוזר ומתפלל אם רצה, מאחר שאילו טעה ולא התפלל תפילה זו בשוגג היה חייב לשלמה בזמן תפילה שאחריה, א"כ כאשר הפסיד התפילה במזיד, אע"פ שאינו חייב לשלמה בזמן תפילה שאחריה, מכל מקום אם רצה להתפלל אותה יש לו שכר בקשת רחמים ולכן אין צריך לחדש בה כלום, וכ"פ מרן בסעי' ז' שאם רוצה יכול להשלימה בתורת נדבה. והנה לפי מה שנתבאר בדברי הגאון ובשו"ע שחוזר ומתפלל בתורת נדבה, דהיינו שמעיקר הדין אינו חוזר אפי' מחמת הספק, כיון שלא תיקנו לו תשלומין כלל, א"כ לפי מה שביארנו לעיל שכיום אין להתפלל תפילת נדבה, ורק במקום שיש ספק אם יצא ידי חובה מותר להתפלל תפילת נדבה, ה"ה בנידון דידן שאין לחזור, כיון שמן הדין בודאי אינו חוזר, דלכו"ע לא תקנו תשלומין במזיד, וכ"פ בכה"ח (סקל"א) והגרע"י בהליכות עולם (ח"א פרשת משפטים אות יא) והלכה ברורה (אות כ').
2. אם לא התפלל מחמת שהיה סבור שיש עוד זמן להתפלל אחר שיגמור את העסק שבו הוא עוסק, ולאחר מכן שכח, או שהיה ישן ובינתים עבר זמן התפילה, או שהיה טרוד בעסקיו, או הפסד ממון, או שהיה שיכור, נחשב הדבר לשוגג ויש לו תשלומין. בנמוקי יוסף על בבא קמא (י: דבור ראשון) הביא בשם הרמ"ה שכתב לענין נזקין שאדם ששכח דבר נחשב לאנוס, ולפי זה כתב דלדברי הרמ"ה נראה ברור דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה, שאינו נקרא מזיד ופושע, אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל שתים לתשלומין, והנימוק"י עצמו חולק וסובר שלענין תפילה נחשב לפושע, והביא ראיה מהגמ' (שבת ט:) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו', וכיון שזה אינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעבור, כשעושה הרי הוא כפושע. ובב"י הכריע כדעת הרמ"ה דלא מיקרי מזיד אלא כשמבטל התפילה בשאט בנפש בלי שום טירדא. ועי' בתרומת הדשן (סי' ה) שנשאל על מי שהלך אצל גוים מחמת חוב שיש לו על ארמאים והאריכו עמו בדברי ויכוח ופשרות, ולא היה יכול ליפטר מהם אלא אם כן בא לידי הפסד באותו חוב, ונזקק לשהות עמהם עד שעבר זמן תפילת המנחה, שנקט דכי האי גוונא לאו מזיד מיקרי, ודמי לאונס. והביאו הב"י. וכן מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ג (תפלה ה"ח) שמי שהיה טרוד וע"י כך לא התפלל תפילה אחת בזמנה יש לה תשלומין. וכן מי שהיה שיכור שנתבאר בסי' צט שנחשב לטועה, יש לו תשלומין. וכ"פ הטשו"ע (סעי' ח'). וכן שינה נחשבת לאונס כמ"ש בגמ' ברכות (ד: ויומא כב.) שאמרו "אונס" שינה, משמע שנחשב לאונס, וכ"כ במחזור ויטרי (סי' קט) שבאונס שינה יש לו תשלומין כל היום לקידוש, וכ"כ החוות יאיר (במקור חיים סוף אות ח') דאונס שינה הוי אונס, וכ"פ בהלכה ברורה (אות כא).
3. ולעניין טרוד בעסקיו אם טרוד שלא יבא לידי הפסד, בודאי שיכול להתפלל תפילת תשלומין, אבל אם טרוד שמא עלול להפסיד מהריווח, אע"פ שמן הדין יש לו תשלומין, מ"מ טוב וראוי לעשות תנאי של נדבה קודם שיתפלל. בדברי רבינו מנוח (פ"ג מהלכות תפילה ה"ט) מבואר שאפי' אם חושש להפסד מן הריווח נחשב לשוגג שכתב וז"ל "כיצד טעה ולא התפלל שחרית, כלומר שטעה במחשבתו, שהיה סבור שעדיין יש שהות להתפלל, או שתכפוהו עסקיו ולא נזכר ומתוך כך עבר זמן תפילה". וכ"כ המאירי (ברכות כו.) "היה טרוד בעסקיו ובטל את התפילה מצד טרדתו, אע"פ שהיה זכור בה, יש אומרים שאף זה יש לו תשלומין, הואיל ולא ביטל בזדון, אלא מצד טרדתו, וכן כתבוה גדולי המחברים". וכן משמע בתה"ד שהובא לעיל על אדם שהיה טרוד שיפסיד, שהביא התה"ד ראיה שההולך לסחורה נחשב להולך לדבר מצוה וכמ"ש המרדכי (שבת סי' רנח) בשם ר"ת, ושם מבואר שאפי' אם הלך לסחורה כדי להרויח מזונות חשיב הולך לדבר מצוה, וכ"פ מרן הגרע"י (בהליכות עולם ח"א פרשת משפטים אות יב), ומ"מ כתב בהלכה ברורה (אות כא) שטוב שיעשה תנאי של נדבה.
4. אם אין ברור ההיזק והפסיד תפילה נחלקו האחרונים האם יכול להתפלל תפילת נדבה, ולהלכה יעשה תנאי של נדבה. נחלקו האחרונים בדין זה, לדעת הא"ר הוא שוגג, ולדעת העולת תמיד נחשב לפושע, ולכן פסק בביאור הלכה (ד"ה וכן) שיעשה תנאי דנדבה.