היה עומד בתפילה ויצא ממנו רוח מלמטה

1. היה עומד בתפילה ויצא ממנו רוח מלמטה, ממתין עד שיכלה הריח וחוזר להמשיך בתפילתו ממקום שפסק. כן איתא בגמ' ברכות (כד.) "היה עומד בתפלה ונתעטש (פי' שיצא ממנו רוח דרך מטה) ממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל". והכוונה כאן שיצא ממנו ריח שלא לדעתו כמבואר בדברי הרמב"ם (פ"ד מהלכות תפילה הי"א) וכ"פ השו"ע (סי' קג סעי' א'). ובמקרה זה אין צריך לומר ריבון העולמים כמו שצריך לומר כאשר מבקש להתעטש כמ"ש בסמוך, והטעם כתב הב"י דלא נתקן נוסח זה אלא במרחיק ממעמדו שאז מורגש ונראה בושתו, וכ"פ המשנ"ב (סק"ב) אמנם הא"ר (סי' קג סק"א) נקט שאף במקרה זה יאמר ריבון העולמים וכו', ועי' כה"ח (סק"א) שכתב דכיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים, שב ואל תעשה עדיף ולא יאמר ריבון העולמים. ושכ"כ המחצית השקל (סק"ה) וקצור שלחן ערוך (סי' חי אות יז).
2. ואם שהה כל כך בעיטושים ובריח הנודף מאותן רוחות ועיטושים כדי שיגמור את כולה, חוזר לראש, בין אם שהה מחמת אונס ובין אם שהה שהיות מרצון כשהריח כבר התנדף. עי' בב"ח שכתב שיש לחלק דדווקא כאשר היו השהיות כולם מחמת אונס, דהיינו שהיו הרבה עיטושים וריח שלא יכל להתפלל כלל עד ששהה כדי לגמור את כולה, במקרה זה צריך לחזור לראש התפילה, אבל אם שהה שלא מחמת אונס, כגון שכבר התנדף הריח ועדיין שהה מחמת עצמו שלא מחמת אונס, במקרה זה אינו צריך לחזור לראש התפילה, אלא חוזר למקום שפסק, וכ"כ המג"א (סק"א), וכך מבאר הבאה"ל (ד"ה וחוזר ומתפלל). אמנם כל זה לדעת הטור והרמ"א המובאים בסי' ס"ה דבין בקריאת שמע ובין בתפילה, יש לחלק בין אם ההפסקה היתה מחמת אונס להפסקה מחמת רצון, אמנם לדעת מרן שם שכתב שאין לחלק בין אונס לרצון, אלא בין קריאת שמע לבין תפילה, שבקריאת שמע אפי' שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר ואפי' אם היה זה מחמת אונס, ובתפילה אם שהה לגמור את כולה, אפי' שלא מחמת אונס חוזר לראש התפילה. ושאר בני אדם שמגיע אליהם הריח אסורים גם כן בקריאת שמע ובתפילה, וצריכים להמתין עד שיכלה הריח. כך מבואר בהליכות שלמה (תפילה פ"ח ארחות הלכה הערה 110).
3. שליח ציבור שהפיח באמצע חזרת הש"ץ, אינו צריך להפסיק בתפילתו, משום שגדול כבוד הבריות. כן כתב הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ח ארחות הלכה הערה 110).
4. עבר והתפלל קודם שעבר הריח הרע, יתכן שצריך לחזור ולהתפלל שוב. בסי' עו במשנ"ב (סקל"ג) מבואר לעניין אדם שהתפלל כאשר מי רגלים היו שותתים על ברכיו, שאם עבר והתפלל קודם שפסקו מי רגלים לשתות, צריך לחזור ולהתפלל, כיון שעבר על איסור דרבנן. ועפי"ז כתב הגר"ח קנייבסקי (אשי ישראל בסוף הספר תשובה עז) לעניין הפחה, שאם היה במזיד, יתכן ויצטרך שוב לחזור ולהתפלל.
5. ביקש לצאת ממנו רוח מלמטה ומצטער הרבה ואינו יכול להעמיד את עצמו, הולך אחריו ד' אמות, ומוציא הרוח, וממתין עד שיכלה הריח ואומר ריבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו, חרפה וכלימה בחיינו, רמה ותולעה במותינו, וחוזר  לתפילתו. שם בגמ' "ביקש להתעטש, הולך אחריו ד"א ומתעטש וממתין עד שיכלה הריח, וכשיכלה הריח חוזר למקומו ואומר: רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו, חרפה וכלימה בחיינו, רמה ותולעה במותינו, וחוזר למקום שפסק". ונפסק בשו"ע (סעי' ב'), והרמ"א (סעי' ב') נקט דדוקא כשמתפלל בביתו צריך ללכת ד' אמות לאחוריו, אבל אם מתפלל בציבור אין צריך להרחיק כלל, משום דהוי ביוש גדול. ואין לו ללכת אלא לאחוריו בלבד ולא ילך לצדדים, כי צריך שיהיו פניו נגד המקום שהתחיל להתפלל, משום שצריך להראות את עצמו שרוצה עדיין לחזור לתפילתו. כן כתב הב"י והביאו המשנ"ב (סק"ד). וכתב המשנ"ב (סק"ז) בשם הלבושי שרד דלפי המבואר בסי' קד (סעי' ה') כאשר חוזר לתפילתו, חוזר לתחילת הברכה שבה הפסיק. וסיים ועי' מה שכתבתי שם. ושם (בסקי"ט) כתב שלדעת המגן גיבורים והגר"א, אם לא שהה כדי לגמור את כולה, יחזור רק למקום שפסק ולא לתחילת הברכה, ובבאה"ל (שם ד"ה ואם) כתב שהרעק"א (סי' קג) נשאר בזה בצ"ע, כיון שבסי' קג השו"ע כותב שחוזר למקום שפסק, ואילו בסי' קד כותב השו"ע שחוזר לראש הברכה, ולכן אינו מוכרח שצריך להתחיל מתחילת הברכה, ומ,,מ אם רוצה לחזור מתחילת הברכה הרשות בידו, כמ,,ש גדולי הפוסקים שאם לא כיון בברכה ורוצה לחזור על הברכה שוב (קודם שחתם את הברכה) הרשות בידו, דמשום חסרון כוונה מותר לכפול את המילים.  
6. המתעטש בתפילתו אם זה מלמטה, סימן רע לו, מלמעלה, סימן יפה לו. שם בגמ' המתעטש בתפלתו למטה סימן רע לו למעלה סימן יפה לו שכשם שעושין לו נחת רע למטה שהעיטוש הוא נוח לאדם כך עושין לו נחת רוח למעלה. וכ"פ השו"ע. ונחלקו הפוסקים בדבר זה דיש אומרים דדווקא כשמפיח בקול, ולדעת המג"א אפי' אם הפיח בלי קול נמי סימן רע לו, וכתב המשנ"ב (סק"י) שגם בזה צריך להרחיק. וכתב הלבוש  ועולת תמיד (אות ב') אין בזה חשש של בל תשקצו, דאין חשש זה אלא כשמשהה לגדולים או לקטנים, אבל להפחה בעלמא לא אסרו וכ"כ המג"א (סק"ד). ועי' ספר חסידים (סי' תתקיח) דיש סכנה אם עוצר ההפחה ואינו מוציא אותה החוצה, דעושה לו הרוח כאב הלב, ועלול להיות מסוכן ח"ו. והביאו היפה ללב וכה"ח (סק"ה) וכתב על זה כה"ח שנראה שתלוי באדם עצמו שאם יודע שזה מזיק לו חייב להרחיק, ואם יודע שאינו מזיק לו, מותר להשהות את עצמו.
7. יש להיזהר בזה שאם צריך להפיח לא יפיח עם התפילין אלא ינתק התפילין ממקומם. כן פסק המשנ"ב (סק"ג) וכה"ח (סק"ה).