העוסק בתורה האם מותר לו לישב כנגד המתפלל,וכן דין זקן וחולה לעניין זה

1. אם עוסק בדברים שהם מתיקוני התפילה ואפי' בפרק איזהו מקומן, אינו צריך להרחיק, ויש מי שמתיר בעוסק בתורה, אמנם אף המתיר לעוסק בתורה אינו מתיר כשעוסק בהרהור אלא בלומד מתוך הספר וכדומה ממש, ולהלכה אם עוסק בתפילה מותר לשבת, ואם עוסק בתורה אין להקל אלא בשעת הדחק. בטור בשם הגאונים כתב דדווקא אם יושב בטל צריך לעמוד מפני המתפלל, אבל אם עוסק בקר"ש וברכותיה אינו צריך לעמוד, ודייק הטור דמזה שכתבו שיהיה עוסק בתפילה, משמע שאם היה עוסק בתורה אסור. אע"ג דתורה חמירא מתפילה, שהרי מי שתורתו אומנותו אינו מפסיק ממנה לתפילה, מ"מ בעניין זה תפילה עדיפא שהטעם שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפילה מפני שנראה כאילו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל, משא"כ כאשר עוסק בתפילה ליכא להאי טעמא. וכתב ע"ז הב"י דמ"ש שאם היה עוסק בקר"ש וברכותיה לאו דווקא, אלא ה"ה בשאר ענייני התפילה בשאר דברי שיר ושבח וברכות הנאמרים לפני תפילה, או אחריה, נחשב כעוסק בקר"ש וברכותיה. ודייק שכן כתב רבינו יונה (כג. ד"ה אני) שאפי' אם עוסק בפרק איזהו מקומן חשוב כעוסק בתפילה. והנה דעת הטור שאם עוסק בתורה צריך לעמוד מפניו, והוכיח כן מעלי הכהן שאמרה לו חנה "אני האשה הנצבת עמכה בזה" ואף שעלי היה תלמיד חכם ובודאי היה עוסק בתורה תדיר שהרי אסור לתלמיד חכם לעמוד במקום הטינופת לפי שא"א לו בלא תלמוד תורה, ואעפ"כ צריך היה עלי לעמוד מחמת תפילתה של חנה. והב"י כתב עליו דאין זו ראיה דהא דאמרו שאסור לעמוד במקום הטינופת היינו לומר שחזקה על תלמיד חכם שאינו יכול להעמיד עצמו מדברי תורה, ולכן אסור לשהות במקום הטינופת, אבל אינו מחוייב שהתלמיד חכם עוסק בתורה כל הזמן, וייתכן שחלק מהזמן אינו לומד, וכי אמרינן שא"א לו בלא לימוד תורה היינו לומר שלומד בהרהור בעלמא, והרהור אסור אף במקום הטינופת, ומאידך אם רק מהרהר בתורה אינו יכול להמשיך לשבת, אבל אם עוסק בתורה ומוציא בשפתיו אה"נ דיכול להמשיך ולשבת. ומרן השו"ע (סי' קב סעי' א') כתב בסתמא דאם עוסק בתפילה אינו צריך לקום, ויש מי שמתיר אף בעוסק בתורה. ונחלקו האחרונים בדבר דדעת הב"ח והרמ"ע באלפסי זוטא שהעוסק בתורה אינו חייב לעמוד, וכ"ד הגר"ז (סעי' א') וחיי אדם (כלל כו אות א') ומאידך הפרישה נוקט שצריך לעמוד וכתב שכן משמע מבה"ג ורוב הפוסקים. והבא"ח (פרשת יתרו אות ו') נוקט דכיון שמרן אומר "סתם ויש" נקטינן כסתם, ואין להקל אלא בשעת הדחק כגון שאין לו מקום לשבת חוץ לד' אמות, או שאינו יכול לעמוד מפני החולשה או שחושש ליוהרא, או שלא לצער את המתפלל שיצטרך למהר בתפילתו, ולכן לכתחילה יאמר כמה מזמורים כדי לצאת מהמחלוקת, וכ"כ החסד לאלפים (אות א') וכה"ח (שם סק"ז), וכן נראה מדברי הגרע"י בהליכות עולם (חלק א' עמ' קמו) דאין להקל אלא בשעת הדחק. ובילקוט יוסף הובאה תשובה של מרן הגרע"י שמתיר לישב כאשר עוסק בתורה וכתב דמותר לכתחילה ואין בזה אפי' מידת חסידות, וכתב שם ליישב את הסתירה שיש לחלק בין אם עוסק בתורה ובא זה להתפלל בצידו באופן שבא בגבולו, דבזה מתיר מרן הגרע"י שאינו צריך לקום אפי' בעוסק בתורה, לבין אם בא כעת לשבת במקום התפילה שכאשר עוסק בתורה אין לעשות כן לכתחילה, אבל המיקל אף בזה יש לו על מה שיסמוך. ועי' בספר מקור חיים (סוף סעי' א') שאם לומד מתוך ספר אפי' אינו מוציא בשפתיו, נחשב לעוסק בתורה, דהא כל החילוק בין מהרהר ללומד, הוא דאתו למיחשדיה שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים, אבל אם לומד מתוך ספר, ליכא חשדא.
2. אף למתירים בעוסק בתורה, היינו בעוסק בתורה ממש, אבל העוסק בהלכות דרך ארץ צריך להרחיק, דאין זה נקרא עוסק בתורה. כ"כ הב"ח ואליה רבה וכ"פ כה"ח (סק"ח). וכן העוסק במצוה אינו נחשב כעוסק בתורה. כן כתבו בחידושי הגהות על הטור (אות ב').
3. אם יושב ומקשיב לחזרת הש"ץ אין זה נחשב לעניין זה כעוסק בתפילה, ואסור לישב. כן כתב הגר"ח קנייבסקי (אשי ישראל בסוף הספר תשובה קכג) דכן משמע בסי' קכד במשנ"ב (סק"כ) שאין זה נחשב לעוסק בתפילה, וכ"פ בילקוט יוסף (סי' קב סעי' א').
4. אע"פ שאסור לישב בתוך ד' אמות למתפלל, מ"מ אם הוא זקן או חלוש מותר לו לישב בתוך ד' אמותיו, אמנם אם יכול הזקן לילך ולהתרחק חוץ לד' אמות עדיף שירחיק, ואם אינו יכול לעשות כן מותר לו לישב בתוך ד' אמותיו, ורצוי שיאמר כמה מזמורים כדי שיחשב עוסק בתורה. בארחות חיים (תפלה סי' נא) כתב בשם הרב בעל התמיד שאם היושב בצד המתפלל חלוש ואינו יכול לעמוד כל כך עד שיגמור האחר תפילתו, נראה שמותר לו לישב. וכתב עליו דצ"ע מדוע התיר כן, והב"י יישב דאין כאן תימה דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב, וכ"פ בשו"ע (סעי' ב'). ובט"ז (סק"ד) הקשה דהא דין זקן וחולה שווים זה לזה, והלא עלי הכהן היה זקן מופלג בזמן תפילת חנה כמ"ש בגמ' חולין (כא) ולמה היה צריך לעמוד תוך ד' אמות של חנה, ולכן נקט שלא ישב תוך ד' אמות, ועוד דמאי אהני חולשתו שמחמת כן חפץ לישב תוך ד' אמות, שיתרחק עוד אמה אחת וישב. וכבר תמהו עליו המור וקציעה ותוספת שבת ועוד אחרונים, ועי' בנוה שלום שתירץ את קושייתו השניה של הט"ז דבאמת אם יש מקום לישב שאינו תוך ד' אמות, אה"נ יש להקפיד לישב במקום מרוחק, אמנם בנידון דידן מיירי באופן שאין מקום פנוי חוץ לד' אמות, וכגון בבית הכנסת שעמדו כל הקהל להתפלל  ולא נשאר יותר מד' אמות פנוי. ולכן נוקט כה"ח (סקי"ג) שאם יכול החלוש לילך ולהתרחק ד' אמות ילך, ואם לאו ישאר יושב במקומו, אבל על כל פנים יש לו לומר איזה מזמורים כדי שיהא עוסק בתורה.