שאסור לשבת בתוך ד' אמות של המתפלל

1. אסור לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל, בין מלפניו בין מן הצדדים צריך להרחיק ד' אמות, וראוי להחמיר אף אם יושב מאחוריו בתוך ד' אמות. כך דורשת הגמ' ברכות (לא:) מהפסוק "אני האשה הניצבת עמכה בזה" ופירש"י מכאן שאף עלי היה עומד עימה בשעת תפילתה, והתוס' (ד"ה עמכה) כתבו דמשום שכתוב עמכה מלא בה"א דייק לומר שלא היה יושב בתוך ד' אמות שלה כי אם בחמישית. ועוד דורשת הגמ' "בזה" גימטריא י"ב, לומר שהמתפלל תופס י"ב אמות ד' אמות מג' רוחות. והנה גירסת הטור וב"י לפנינו שאפי' מאחריו אין לישב, אמנם הלבוש השמיט את המילה "מלאחריו" וכן בשו"ע (סי' קב סעי' א') לפנינו לא כתב שצריך להיזהר שלא לישב מאחוריו, וברמ"א הוסיף שאסור אף מלאחריו. וכתב הב"ח דטעות סופר הוא בטור ומרן ושיש איסור גם מלאחריו, וכן הוא דעת הרבה אחרונים שיש לאסור אף מלאחריו, שכנה"ג (הגה"ט) א"ר (אות א') קשר גודל (סי' יב אות מב) הגר"ז (סעי' א') חיי אדם (כלל כו אות א') חסד לאלפים (אות א') ובן איש חי פרשת יתרו (אות ו'). אמנם הרמב"ם (פ"ה מהלכות תפילה ה"ו) כתב וז"ל "ואסור לישב בצד העומד בתפילה, או לעבור לפניו עד שירחיק ד' אמות" משמע דלעניין לעבור אין איסור אלא כשעובר לפניו, ולעניין ישיבה יש להחמיר אפי' מן הצד, אבל מלאחריו אין איסור, וכ"כ החמד משה (סק"א) בדעת הרמב"ם. והנה יש לתלות דבר זה בטעמים מדוע אין לעבור כנגד ד' אמות של המתפלל, דמדברי בה"ג והגאונים מתבאר שהטעם הוא משום ששכינה שרויה בתוך ארבע אמות של המתפלל, ואסור להיכנס למקום שכינה, וכ"כ בספר הפרדס הגדול (סי' סג) בשם רב נטרונאי גאון, והריטב"א (ברכות לא:) ששכינה תופסת ד' אמות. וכ"כ בנהר שלום לדייק מדברי הזוה"ק (חיי שרה קלב.). והטעם השני מובא בדברי הטור מפני שנראה כאילו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והא אינו מקבל, הטעם השלישי הובא במאירי (ברכות לא:) שכתב מתחילה שהוא כדי שלא יתן המתפלל לבו עליו ותתבלבל תפילתו, וכתב עוד טעם משום שמא יתפלל על צרכיו וישמע חבירו ומתבייש המתפלל, ובספר המכתם (ברכות לא:) כתב טעם נוסף כדי לשאל לבייש את המתפלל, משום שהיושב מסתכל על המתפלל שבוכה בתפילתו, ומתבייש המתפלל. והרא"ה והאוהל מועד כתבו שהטעם משום שנראה כמשתחוה לו. ונפק"מ בין הטעמים האם מותר לישב מאחורי המתפלל, דלפי הטעם ששכינה תופסת ד' אמות של המתפלל, יש לומר דאף לאחריו אסור, אבל לפי הטעם שהוא כדי שלא יטרד המתפלל ויתבלבל בתפילתו, יש להקל מלאחריו, וכן כתב המאירי (ברכות לא:) שלפי טעם זה יש להקל, אמנם הביא בשם הירושלמי לאסור גם מלאחריו. וכן לפי טעם הרא"ה שנראה כמשתחווה אין לאסור אלא מלפניו. וא"כ מרן השו"ע שהשמיט את האיסור לשבת מלאחריו, משמע שסובר להקל בעניין זה, וכ"כ בשו"ת גינת ורדים (חאו"ח כלל א' סי' לט) בדעת הטור והשו"ע, וכ"כ בשו"ת מעט מים (סי' א') בדעת השו"ע. ומאידך המהריק"ש בהגהות ערך לחם והפרישה (סק"א) והט"ז (סק"ב) נקטו במרן השו"ע שאוסר אף מלאחריו, וכ"כ הגר"ז (סעי' א') והחסד לאלפים (סק"א) ובן איש חי (פרשת יתרו אות ו') ומשנ"ב (סק"ד) וכה"ח (סק"ד), ולכן נקט בהלכה ברורה (אות א' ובירור הלכה אות ב') שמצד הדין מותר לישב מאחוריו וראוי להחמיר בזה.
2. יש מחמירים שלא לישב כנגד המתפלל כמלא עיניו, אמנם מעיקר הדין אין איסור לישב לפני המתפלל אלא תוך ד' אמות מלפניו ומן הצדדים, והמחמיר תע"ב, ובלבד שחומרא זו לא תגרום ביטול תורה. כ"כ בילקוט יוסף (סי' קב אות א') דאף שמרן בשלחן ערוך (סעיף א') הביא בשם יש מי שאומר דהני מילי מן הצד, אבל כנגדו אסור אפילו כמלוא עיניו, אפילו עוסק בקריאת שמע, הנה לפי דעת הסתם שם, האיסור הוא דוקא בתוך ד' אמות, ונודע דבכל דוכתא נקטינן דסתם ויש הלכה כסתם. ואמנם בכף החיים (אות י') כתב, דיש להחמיר היכא דאפשר שלא לישב לפני המתפלל אפילו כמלוא עיניו. ואזיל לשיטתיה ביורה דעה (סימן סט) דבכל דוכתא לכתחלה יש להחמיר כסברת היש מי שאומר. אבל בשו"ת יביע אומר חלק ו' (חלק יורה דעה סימן ה') הוכיח מכמה מקומות בדעת מרן, דכל היכא שכתב בסתם ויש, נקטינן לדינא הלכה כסתם לגמרי, ואין צריך להחמיר לכתחלה כדעת היש מי שאומר [ורק המחמיר כסברת היש מי שאומר תבוא עליו ברכה, בבחינת קדש עצמך במותר לך]. וממילא גם בנידון דידן נקטינן לדינא דאין לאסור לישב לפני המתפלל אלא בתוך ד' אמות מלפניו. וגם בבן איש חי (פרשת יתרו אות ו') כתב, דהמנהג כסברא ראשונה. ע"ש. ומכל מקום המחמיר על עצמו שלא לישב לפני המתפלל כמלוא עיניו, תבוא עליו ברכה. [ובלאו הכי לדעת האר"י ז"ל לפניו אסור כמלוא עיניו]. ובלבד שחומרא זו לא תגרום לו לביטול תורה.
3. כשם שאסור לעבור כנגד המתפלל שמו"ע, ה"ה יש ליזהר שלא לעבור כנגד הקורא את שמע, מפני שמבטל כוונת המתפלל, והיינו בפסוק ראשון דווקא. כ"כ הבאה"ל (ד"ה אסור לעבור) בשם השל"ה הקדוש, והטעם כתב המאמר מרדכי מפני שמבטל כוונת המתפלל, והנה הבאה"ל נוקט שם שאם משלשל טליתו על פניו, מותר לעבור על פניו, וכשם שמצינו בסי' קכח (סעי' ג') ברמ"א שהכהנים משלשלים הטלית, ומ"מ כתב שראוי להחמיר בזה משום שלפי הטעם שיש הפסק בינו לבין השכינה, ה"נ יש לחוש שמפסיק בינו לבין השכינה.
4. כשם שאסור לישב כנגד המתפלל, ה"ה אסור לסמוך עצמו על גבי שולחן או סטנדר וכדו' באופן שאם ינטל הסטנדר יפול, אבל סמיכה במקצת יש להקל בשעת הדחק. כן פסק המשנ"ב (סק"א).
5. וכשיושב באלכסון אינו צריך למדוד הד' אמות מרובעות עם האלכסון, דהיינו חמש אמות ושלש חמישיות, אלא מספיק בד' אמות עגולות. כן כתב המג"א (סק"א) ומשנ"ב (סק"ב). אמנם בפר"ח (סק"א) הביא בשם מהר"א אמינו שלמד מהרמב"ם (פי"ב מהלכות שבת הלכה יח) להחמיר דבעינן ארבע אמות מרובעות דהיינו חמש אמות ושלש חמישיות. והפמ"ג (א"א סק"א) דחה דבריו.