דין תפילת תשלומין חלק ד

1. לכתחילה ראוי ונכון להתפלל תפילת תשלומין מיד אחר תפילת החובה, בלא שיפסיק ביניהם, ולא יתחיל לעסוק בשום דבר עד שיתפלל תפילת התשלומין, ואסור להתחיל לאכול אחר שהתפלל תפילת החובה קודם שיתפלל תפילת התשלומין, ואם התחיל לאכול צריך להפסיק ולהתפלל תפילת התשלומין. ומכל מקום בדיעבד אם הפסיק בעסקיו או באכילה בין תפילת החובה לבין תפילת התשלומין, אפי' שהה ביניהן זמן רב, רשאי להתפלל תפילת תשלומין כל שעדיין לא עבר זמן התפילה הסמוכה לה, ויעשה קודם לכן תנאי של נדבה, ויאמר" אם אני חייב לחזור תהיה תפילה זו לחובת תפילה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפילה זו תפילת נדבה. עי' ברשב"א (בחידושיו ברכות כו.) שכתב דתשלומין הוי דוקא בזמן תפילה, לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו, אבל שלא בזמן תפילה לא, והביאו בב"י, ובשו"ע (סי' קח) פסק דתשלומין הוו דוקא בזמן התפילה, אבל בשעה שאינה זמן תפילה לא, ומשמע מדבריו שהבין שמה שכתב הרשב"א שהוא זמן תפילה "והוא עוסק בתפילתו", לאו דוקא עוסק בתפילתו ממש, אלא כל שהוא זמן אותה תפילה ועדיין לא עבר זמנה רשאי להשלים התשלומין, וכן נראה מדבריו בבית יוסף לעיל (סי' פט) בדעת הרשב"א, ומ"מ לכתחילה צריך להסמיך תפילת התשלומין לתפילת החובה, ואם לא עשה כן נכון שיעשה תנאי דנדבה קודם התשלומין.
2. אף שצריך להסמיך את תפילת התשלומין לתפילת החובה, מ"מ רשאי לשמוע חזרת השליח ציבור קודם שיתפלל וכן רשאי להשלים כל מה שאומרים אחר התפילה קודם שיתפלל תפילת תשלומין, ואין לחוש בזה שאינו מסמיך תפילת התשלומין לתפילת החובה. עי' במשנ"ב (סקי"א) דשרי לשמוע חזרת השליח ציבור קודם התשלומין. ומרן הגרע"י בתשובה כתב דשרי אף להשלים כל מה שאומרים אחר התפילה, ושבזה לכו"ע שרי, ואין לחוש בזה שאינו מסמיך תפילת התשלומין לתפילת החובה, והוכיח כן – א) ממה שכתבו הפוסקים לומר אשרי בין תפילת החובה לתפילת התשלומין, משמע שהפסקה מענייני התפילה לא חשיבא הפסקה, ושכן דייק בשו"ת פעולת צדיק. ב) הביא עוד ראיה מדין ברכת אהבת עולם, שהיא פוטרת מברכות התורה, ואמרו בירושלמי "והוא ששנה על אתר" (דהיינו שלמד מיד אחר ברכת אהבת עולם), וכתבו כמה ראשונים ואחרונים (בסי' מז) דהיינו שלמד אחר שסיים את כל התפילה, וכן משמע במשנ"ב (סי' קח סקי"א) שציין למה שכתב בשם או"ז בסי' מז סעי' ז' בבאור הלכה דדווקא אם הפליג בעסקיו בין ברכת אהבת עולם ללימוד, מיהו כל ענייני התפילה וגם שהולכים אחר ספריהם להביאם לבית המדרש אין זה הפסק. נמצא שה"ה לענייננו שתפילת תשלומין יכולה להיות אחר כל סדר התפילה והקדישים.
3. יש אומרים שאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה לה בלבד, שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים, והתפילה השניה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין וכן בשאר תפילות, ויש חולקים. ולמעשה נכון שלאחר שיתפלל תשלומי התפלה הסמוכה, ישלים גם תפלות קודמות בתנאי של נדבה, ויחדש בהן דבר. נחלקו הראשונים האם יש תשלומין לתפילה שאינה סמוכה או לא, דלהרמב"ם (פ"ג מהלכות תפילה ה"י) וסיעתו אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה בלבד, אבל רב סעדיה גאון בסידורו (עמוד לא) כתב וזו לשונו: וכן אם לא התפלל לא ערבית ולא שחרית יתפלל במנחה שלש תפלות. וכן כתב בעל הלכות גדולות (פרק ד' דברכות, דף ד' ע"ג). וכן כתב במחזור ויטרי (סימן עו עמוד מב). ע"ש. גם הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם כתב, שדעה יחידית היא זו, ואני אין לי להורות לא איסור ולא היתר, ואם רצה להשלים ישלים. ע"ש. וכ"כ תלמידי רבינו יונה בשם יש מפרשים שאפי' לא התפלל תפילות הרבה, לכולן יש להם תשלומין, ולשיטתם מי שהיה תפוס או חולה, כשיצא מבית האסורים או כשיתרפא יתפלל כל התפילות שהפסיד וכ"כ הגאונים (בתשובות הגאונים סי' רעד). ומרן השו"ע (סי' קח סעי' ד') פסק כהרמב"ם, והפר"ח (סק"ד) פסק כהבה"ג והראב"ד. וכתב הברכ"י (אות ב') דדברי הגאונים דברי קבלה הם, וכ"פ המשנ"ב (סקי"ז) וכה"ח (סקכ"ב). אמנם בילקוט יוסף (אות יז) והלכה ברורה (אות יד) הביאו תשובת מרן הגרע"י שעל כל פנים נראה שבתנאי של נדבה רשאי להתפלל כל התפלות שהפסיד, או מקצתן, כאשר תשיג ידו. וכמו שכתב רבינו יונה שם, ושנכון לעשות כן. והביאו בבית יוסף. וכן פסק מרן בשלחן ערוך סעיף ה, "שאם רצה רשאי להתפלל אותן נדבה ויחדש בהן דבר, ונכון לעשות כן". (וכן פסק בשלחן ערוך הגר"ז סעיף ט). וכף החיים (ס"ק כו), כתב, שאף על פי שבמקום ספק בהלכה יכול להתפלל נדבה גם בזמן הזה, מכל מקום בנידון זה לא חשיב ספיקא דדינא, שסברת האומר שיש להן תשלומין היא סברא יחידאה, ודעת רוב הפוסקים ומרן אינה כן, לכן אין לחוש לסברא זו ולהתפלל נדבה בזמן הזה. ע"כ. ואין דבריו נכונים, שכבר מצאנו רבים ונכבדים שסוברים שיש תשלומין אפילו לשלש וארבע תפלות, ולדעת המאירי אין צריך לחדש בה דבר, לכן בחידוש מיהא בודאי שיש לסמוך על זה. צא ולמד ממה שכתב בשו"ת זרע אמת חלק א' (סימן יב) בד"ה אלא, שאם יצא מבית האסורים בשבת, כיון שנחלקו הפוסקים אם יכול להשלים כל התפלות שהפסיד, לפיכך יפה כתבו האחרונים שיכול להשלים אותן אפילו בשבת בתנאי דנדבה, וסמכינן על דעת הרי"ף וסיעתו שמותר להתפלל נדבה בשבת, מה שאין כן היכא שרוב הפוסקים סבירא להו שאינו חוזר ומתפלל, (כנידון שנחלקו בו בתוספות ברכות כו ב), אין להתפלל אותה בשבת. ע"ש. (ועיין בשו"ת זכור ליצחק סימן כ דף לג סע"ב, ובשערי תשובה סימן קח סק"ח). ולכן העיקר בזה כמו שכתבנו. ועיין להגאון צמח צדק מליבאוויטש בשער המילואים (בחידושי הש"ס פרק תפלת השחר אות ב). ודו"ק.