דין תפילת תשלומין חלק ב

1. מי ששכח או נאנס ולא התפלל שחרית, והתפלל מנחה שתים, ולאחר מכן נזכר שבתפלתו הראשונה שכח לשאול "טל ומטר" ב"ברכת השנים" או שכח להזכיר "יעלה ויבא", שהדין הוא שצריך לחזור, מ"מ די לו בכך שיחזור ויתפלל התפילה הראשונה שטעה בה, שהיא תפילת המנחה, וטוב שיחזור ויתפלל גם תפילת התשלומין בתנאי של נדבה, אבל בשבת ויו"ט שאין מתפללים תפילת נדבה, לא יחזור התשלומין כלל. כן פסק בהלכה ברורה (סי' קח אות ז') והביא להפר"ח (אות א') בשם הר"ש מגרמיזאן, דבכהאי גוונא לא יצא גם חובת התשלומין, מאחר שלא יצא בתפילת החובה, ונמצא שהקדים התשלומין לתפילת החובה. והפר"ח חולק עליו דשאני הכא שהקדים התפילה העיקרית קודם תפילת התשלומין, אלא שטעה בה. והרעק"א (הגהות השו"ע סק"א) והרב חיד"א בקשר גודל (סי' כב אות ל) נקטו כהפר"ח וכ"פ בדרך החיים (דיני תפילת תשלומין אות יג) ומשנ"ב (סק"ט) וכה"ח (סקנ"ז). [ולכאורה יש לתלות מחלוקת זו במחלוקת הראשונים שהובאה בתוספות (ברכות כו:) במי שלא אמר יעלה ויבא בראש חודש במנחה, ונזכר בלילה, אי חשיב כלא התפלל כלל, וצריך להתפלל תשלומין, או שמא כיון שכבר התפלל שמונה עשרה, אלא שלא הזכיר מעין המאורע, אין בכך תועלת אם יחזור, שהרי אינו יכול לתקן ולהזכיר מעין המאורע אחר ראש חודש. והנה השו"ע (סי' קח סעי' יא) פסק שיחזור  ויתפלל בתורת נדבה, וא"כ יש לומר שסברת המהר"ש גרמיזאן היא כסברת האומרים דחשיב כאילו לא התפלל כלל, וסברת הפר"ח היא כסברת האומרים דחשיב כהתפלל אלא שלא הזכיר מעין המאורע, וחזרתו היא כדי לתקן מה שהחסיר]. ובבן איש חי (פרשת משפטים אות יח) כתב שיחזור גם התשלומין בתורת נדבה, ובשבת ויו"ט לא יחזור התשלומין בתנאי של נדבה, ובשו"ת תורה לשמה (סי' יח) פסק כהמהר"ש מגרמיזאן. ומרן הגרע"י בתשובה פסק כהפר"ח ומ"מ כתב שיכול לחזור גם התשלומין בתנאי דנדבה.
2. מי שלא התפלל ערבית והתפלל כעת שחרית ורוצה לצאת ידי חובת התשלומין בחזרת הש"ץ, יכול לעשות כן, ובלבד שיכוין ליבו לש"ץ ולא יענה ברוך הוא וברוך שמו, רק יענה אמן בסוף כל ברכה וברכה. כן פסק בברכ"י (סעי' א') ובקשר גודל (סי' כב אות טו) וכ"פ בכה"ח (פלאג'י סי' טו אות נו). אמנם הערך השלחן (אות א') כתב קיי"ל דצריך שיתכוין שומע ומשמיע והכא ודאי אין דעת הש"ץ בחזרה להוציאו בתשלומין, ועוד אין אדם יכול לכוין עם הש"ץ בשתיקה כמו שכתב הטור בסי' נט בשם הרא"ש יעו"ש, אבל אם נתכוין ש"ץ להוציאו תפילת תשלומין וכיון הוא עימו כל התפילה בשתיקה, אפשר דאפי' הבקי בדיעבד יצא. ומכאן שיש לש"ץ לכוין בחזרתו להוציא את זה, וגם להוציא את מי שאינו בקי, וגם יכוין לתקן את הבחינה שנתקנת על ידי חזרת הש"ץ, וכ"פ בכה"ח (סק"ו) והוסיף שכל זה דווקא הש"ץ מתפלל מילה במילה ובקול רם, דאי לאו הכי אינו יכול לכוין לצאת ידי חובה בתפילת הש"ץ. וכ"פ בילקוט יוסף (אות ז').
3. אם לא התפלל ערבית ונתחייב להתפלל שחרית שתים, אסור לאכול קודם שיתפלל השניה, ומ"מ אם התחיל אינו מפסיק. כן פסק המג"א (סק"ג) א"ר (סק"א) שו"ע הגר"ז (סעי' ג') וכה"ח (סק"ח).
4. מי ששכח להתפלל אחת מג' תפילות שהדין הוא להשלימה בתפילה שאחריה וכשבא להתפלל תפילה שאחריה לא נשאר זמן כי אם תפילה אחת, אותה שזמנה עכשיו היא קודמת ותפילת התשלומין יתפלל אותה לאחר מכן בתורת נדבה ויחדש בה דבר. כן פסק בפתח הדביר (אות ג') ובספר בתי כנסיות הסתפק בזה, ובכה"ח (סקי"ז) הכריע כהפתח הדביר.
5. מי ששכח ולא התפלל שחרית עד אחר שעברו שש שעות, ויש לו להתפלל מוסף (ועדיין לא הגיע זמן מנחה), מתפלל תפילת מוסף תחילה, וכשמגיע זמן תפילת מנחה יתפלל מנחה שתים. כן פסק הברכ"י (אות ג') בשם שו"ת מהר"י זיין (שערי ישועה כ"י שער ב' סי' ב'). וכל זה דווקא אם עבר כבר זמן שחרית, אבל אם עדיין לא עבר זמן תפילת שחרית יכול להתפלל שחרית אע"פ שכבר התפלל מוסף. כן פסק הא"ר ושערי תשובה (אות ז') וכה"ח (סקי"ג).
6. מי שלא התפלל מוסף ונזכר בזה סמוך לשקיעה, ואין שהות להתפלל גם מוסף וגם מנחה, יתפלל מוסף, מכיון שתפילת מנחה יש לה תשלומין. כן פסק המג"א (סוף סי' רפו) וקשר גודל (שם אות ט') שלמי ציבור (דף קע ע"ב) חיי אדם (כלל כז אות ח') וכה"ח (סקי"ח).