דין תפילת תשלומין חלק א

1. אדם שטעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים, התפילה הראשונה נחשבת לשם תפילת מנחה, והתפילה השניה לשם תשלומין, הראשונה לתפילת מנחה והשניה לשם שחרית, וכנ"ל אם לא התפלל מנחה יתפלל ערבית שתים אע"פ שכבר עבר היום ותפילת ערבית שייכת ליום אחר. כן איתא בגמ' ברכות (כו.) "והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים". ובהמשך הגמ' "איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שתים? אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים - משום דחד יומא הוא, דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אבל הכא - תפלה במקום קרבן היא, וכיון דעבר יומו בטל קרבנו; או דילמא, כיון דצלותא רחמי היא - כל אימת דבעי מצלי ואזיל? - תא שמע: דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל מנחה - מתפלל ערבית שתים, ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו". ופריך התם מברייתא שאומרת דאינו יכול להשלים תפילתו? וחילקה הגמ' דכשביטל במזיד אינו יכול להשלים ואם הפסיד מחמת טעות שחשב שיספיק וכדו' יכול להשלים. וכ"פ הרמב"ם (פ"ג מהלכות תפילה ה"ח – ט) והטשו"ע (סי' קח סעי' א'). ועי' בספר הלכה ברורה (סי' קח שער הציון סק"א) שהוכיח מדברי הגאונים והראשונים דהא דתקינו חכמים תפילת תשלומין, אינו בגדר רשות, אלא חייב לחזור ולהתפלל, וכן מוכח ממשנ"ב (שער הציון סקל"ט) שכתב שהמבטל במזיד רשות בידו לחזור ולהתפלל, ומשמע שהמבטל בשוגג חייב לחזור ולהתפלל ולא הוי רשות, וכן מוכח בספר ההשלמה ובספר המאורות (ברכות כו. ד"ה ומסתברא). ואם היפך כגון שהפסיד מנחה וכעת מתפלל ערבית שתים והתפלל הראשונה לשם מנחה והשניה לשם ערבית, לא יצא ידי תפילה שהיא לתשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה שוב. ואפי' אם הפך ביניהם רק במחשבה ואפי' בשוגג, לא יצא ידי חובת תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל פעם שלישית לתשלומי מנחה, ומ"מ במקום שהיפך במחשבה בלבד, טוב ונכון שקודם שמתפלל יעשה תנאי של נדבה. הטעם שצריך דווקא להתפלל את הראשונה בתפילה המחוייבת ואח"כ להתפלל תשלומין, איתא בלבוש משום דקיי"ל תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, ונלמד מפסוקים. אמנם המעדני יו"ט (פרק תפילת השחר אות ת') כתב טעם אחר לפי שיש לחוש שעל ידי כן תתבטל תקנתא ויבא להתפלל כאשר עדיין עוד לא הגיע זמן תפילה השניה, כגון שלא התפלל שחרית ועוד לא הגיע זמן מנחה, ויתפלל תשלומי שחרית בזמן זה, לכן תקנו שיתפלל קודם כל את התפילה המחוייבת ולאחר מכן יתפלל את התשלומין. והא"ר (שם אות א') כתב שהטעם משום שאין  תפילת תשלומין מתקבלת אלא אגב תפילת העתיד, אבל כשמתפלל התשלומין קודם תפילת העתיד אינה מתקבלת כיון שעבר זמנה. ועי' כה"ח (סק"ב) שכתב וז"ל "ולי נראה בס"ד לתת טעם בסוד על פי מה שכתב הרב ז"ל בשעה"כ (בדרוש שינוי התפילות דף נ"ט ע"ב) והוא כי בתפילת שחרית תהיה המשכת המוחין בכלים פנימיים ובמנחה בכלים אמצעיים ובערבית בכלים חיצוניים, ועל כן אם יתפלל תפילת תשלומין קודם זה לא יכון, כיון שעכשיו היא בחינה אחרת, אבל אם יתפלל תפילת אותה הבחינה של עכשיו, אז ימשכו המוחין של בחינה שקודם לזה, ואז על ידי זה יהיה לו פתח שיוכל להתפלל גם תפילה שעברה כדי שיהיו המשכת המוחין". עכ"ל. ונחלקו האחרונים אימתי נקרא שהיפך את התפילות, דלדעת הט"ז (סק"ב) אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא אם כן גילה דעתו בפירוש בתפילתו שהשניה היא לשם חובה והראשונה לתשלומין, וכגון שהוא מוצאי שבת והבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה, אבל אם היפך במחשבה לחוד יצא. וכ"ד המג"א (סק"ב) וחיי אדם (כלל כז אות ד) והרב חיד"א בקשר גודל (סי' כב אות יא). ומאידך המשמעות בדרכי משה (אות א') שאפי' אם היפך במחשבה לבד, צריך להתפלל שוב. וכ"ד הא"ר (סק"א) ובן איש חי (פרשת משפטים אות ט') ונהר שלום (אות ב'). ולכן כתב הגר"ז (שם אות א') דיש לחוש לחדש איזה דבר בתפילה שיעשה כעת וכמ"ש בסי' קז שיכול לעשות תפילת נדבה אימתי שחפץ אם מחדש בה דבר, ובכה"ג אין חשש ברכה לבטלה, ועי' בהלכה ברורה (אות ו') שפסק בשם מו"ר אביו מרן הגרע"י (בתשובה, ובהליכות עולם פרשת משפטים אות ו') דלרווחא דמילתא יעשה תנאי של נדבה. ואם התפלל בסתמא ואינו יודע מה לחובה ומה לתשלומין יצא ידי חובתו. כן פסק בכה"ח (סק"ג) דאין צריך לחזור דמסתמא דעתו לעשות כפי הדין, וכיון שלפי הדין התפילה הראשונה צריכה להיות לשם חובה, אנו אומרים שכך נתקבל לפני אבינו שבשמים.
2. מי שהיה פטור לגמרי מן התפילה מחמת שהיה אונן שמתו מוטל לפניו, ובינתיים עבר זמן אותה תפילה, אינו מתפלל תפילת תשלומין בזמן התפילה הסמוכה לה, מפני שלא תקנו חכמים תשלומין למי שהיה פטור מן התפילה, אלא רק למי שהיה מחוייב במצוות תפילה ושגג או נאנס ולא התפלל, ומ"מ אם נעשה אונן אחר שהתחיל זמן תפילת שחרית, ונקבר אחר שעבר זמנה, יתפלל תשלומין של שחרית בתפילת מנחה, וקודם התשלומין יעשה תנאי של נדבה. כן איתא בשו"ת הרא"ש (כלל כז סי' א') וטשו"ע (יו"ד סי' שמא סעי' ב').
3. אשה שרגילה להתפלל ג' פעמים בכל יום, אע"פ שמן הדין אינה חייבת אלא בתפילה אחת ביום, ופעם אחת אירע ששכחה ולא התפללה, יש לה תשלומין בזמן התפילה הסמוכה לה, וכדין האיש. כך מתבאר מדברי המחצית השקל (סי' רסג סקי"ט) ומשנ"ב (שם סקמ"ג) וכה"ח (שם סקס"ה) וכ"פ מרן הגרע"י בשו"ת יבי"א (ח"ו חאו"ח סי' יח) והביאו הלכה ברורה בשער הציון (אות ה'). ובספר אשי ישראל (פ"ל הערה ו') ובהליכות בת ישראל (מילואים עמ' שמב) בשם הגרש"ז אויערבך כתבו שאינה צריכה להשלים אלא תפילה שאותה היא רגילה להתפלל, אמנם תפילת ערבית כיון שרוב הנשים לא קבלוה עליהן, לכן גם מי שרגילה להתפלל אותה אינה חייבת להשלים, אבל מ"מ יכולה להחמיר על עצמה ולהשלים, ואין זה כתפילת נדבה. ואשה הרגילה להתפלל שחרית ומנחה ואינה מתפללת ערבית, וכעת הפסידה תפילת מנחה, טוב שתתפלל ערבית ולאחר מכן תשלים תפילת מנחה. כן כתב בהליכות בת ישראל שם בשם הגרש"ז אויערבך.
4. קטן שהחסיר תפילה, יש לחנכו שיעשה תפילת תשלומין וישלים התפילה שהחסיר. כן כתב בספר תפילה כהלכתה (פ"א סעי' יג) בשם הגרי"ש אלישיב, ובדרך שיחה (ח"א עמ' עז) בשם הגר"ח קנייבסקי.