דין תפילת נדבה ופרטיה

1. אדם שהחל להתפלל במניין על דעת שלא התפלל ובאמצע שמו"ע נזכר שהתפלל כבר, צריך להפסיק תפילתו מיד ואינו יכול להמשיך התפילה בתורת נדבה, אמנם אם היה מסופק אם התפלל ועשה תנאי כנ"ל, אפי' אם נזכר לאחר מכן שהתפלל, יכול להמשיך תפילתו בתורת נדבה, ואינו חייב לחדש בה דבר, ומהיות טוב שיחדש בה דבר כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. מרן השו"ע (סעי' א') פסק שאם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע הברכה אפי' יכול לחדש בה דבר. והטעם ביאר המשנ"ב (סק"ז) משום שתחילת התפילה היתה לשם חובה שהיה סבור שלא התפלל עדיין, ונזכר רק באמצע תפילתו שהתפלל, לכן אינו יכול להחליט שכעת תהיה תפילתו נדבה שכיון שכבר התחיל לשם חובה, אי אפשר להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. אמנם כתב המשנ"ב בשם הלבוש דאם היה לו ספק אם התפלל והתחיל בתנאי, ונזכר באמצע תפילתו שהתפלל כבר, יכול להמשיך תפילתו בתורת נדבה, אלא שנחלקו הלבוש ושאר אחרונים אם צריך לחדש בה דבר או לא, דלשאר אחרונים אין צריך לחדש בה כלום, דכיון שהתחיל על דעת ספק, וספק הוי כחידוש, תו אין צריך חידוש, אמנם בלבוש משמע שצריך דווקא לחדש בה דבר, וכתב במשנ"ב ובאה"ל (ד"ה על דעת) בשם הא"ר דהוא רק על הצד היותר טוב, אבל אף להלבוש אין חיוב לחדש בה דבר, (ולדעת המאמר מרדכי מחייב הלבוש לחדש בה דבר מצד הדין עיי"ש). וכן אם חוזר ומתפלל על דבר שמחמתו אין צריך לחזור, ובאמצע תפילתו נזכר שהדין הוא שאין צריך לחזור יפסיק אפי' באמצע הברכה. כן פסק בשערי תשובה (סי' קיד סק"ט). ומ"מ עי' בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב (ברכות כא.) שהורה לגבי אם נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' של סיום הברכה, שיסיים את הברכה, שהרי לא יועיל כלום אם לא יסיים אותה.
2. מצד הדין יכול כל אדם לחזור ולהתפלל תפילת נדבה אימתי שחפץ בכך, רק צריך לחדש בה דבר, דהיינו שיחדש בכל ברכה וברכה איזו שהיא בקשה, ואם חידש אפי' בברכה אחת בלבד יצא. כן פסק מרן השו"ע (סעי' א') שעל ידי שמחדש בה דבר חוזר ומתפלל כל הפעמים שרוצה חוץ מתפילת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה. וכתב הרמב"ם כתב (פ"א מהלכות תפילה ה"ט) וזה לשונו "וצריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן הברכות האמצעיות מעין הברכה ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה". וכ"פ הטשו"ע (סעי' ב'). אמנם כל התוספת היא רק בברכות האמצעיות ולא בג' ראשונות ואחרונות כמ"ש הרמב"ם הנ"ל "ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ולא משנין בהן דבר". והביאו הב"י וכתב עליו "והכי נקטינן". והטעם בדבר מבואר בסי' קיב (במשנ"ב שם סק"א) שבשלש ראשונות דומה לעבד שקיבל פרס מרבו שמשבחו והולך, ואין ראוי לשאול בהן צרכיו. ועי' במשנה ברורה (הוצאת "דרשו" הערה 14) דלפי זה אם נזכר כשעומד בג' הברכות האחרונות, שבהן כבר אינו יכול לחדש, יצטרך להפסיק תפילתו. וחידוש דבר נחשב באופן שמבקש בקשה שאינו רגיל לבקשה, אבל אם רגיל לדוגמא לבקש קבוע על פרנסתו אין זה נקרא חידוש, ודבר שפעמים מבקש ופעמים אינו מבקש, נחשב הדבר לחידוש בתפילתו. ולמנהג האשכנזים יש להחמיר שאין זה נקרא חידוש אלא אם כן נתחדש דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן. עי' בטור בשם הרא"ש שנקט שאין נקרא חידוש בתפילה, אלא אם כן נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן, וכ"פ הרמ"א. אמנם לדעת מרן אפי' אם רגיל לפרקים לבקש על דבר זה, נחשב לחידוש, ורק בדבר שרגיל באופן קבוע לבקש בתפילתו, אין זה נחשב לחידוש כלל. וכ"פ במחזיק ברכה (קו"א לסי' קח סק"ז) ובזכור לאברהם (ח"א אות ח') ובשלמי ציבור (דף קסט ע"א) ובכה"ח (סקט"ו). אמנם כל דין זה נאמר רק כאשר מכיר את עצמו שיכול לכוין בתפילה מתחילה ועד סוף, אבל אם אינו יכול לכוין יפה, קרינן ביה "למה לי רוב זבחיכם" והלואי שיוכל לכוין בשלש תפילות הקבועות ביום. כן פסק הטור בשם אביו הרא"ש בתשובה, וכ"פ מרן (סעי' ד'). והנה החיי"א (כלל כז אות יז) כתב שבזמן הזה אסור להתפלל בנדבה, שהרוצה להתפלל בנדבה צריך שיהיה מכיר את עצמו זריז וכו', וידוע שבזמן הזה אפי' אחד מאלף לא ימצא, לכן אין להתפלל כלל בנדבה. וכתב כה"ח (סק"כ) שיש לחוש לדבריו שאם רוצה להתפלל סתם נדבה אין לו להתפלל, אבל אם מסופק אם התפלל אם לאו, יכול להתפלל בנדבה. וכ"פ בילקוט יוסף (סי' קז דין הטועה בתפילתו סעי' א').
3. תפילת נדבה אינה אלא ביחיד, אבל ציבור אינם יכולים להתפלל תפילת נדבה, לפי שאין הציבור מקריבים קרבנות נדבה, אלא היחיד בלבד, ומ"מ יכולים כל הציבור להתפלל ביחיד תפילת נדבה, ואין נקרא תפילת ציבור אלא חזרת הש"ץ בלבד. כן פסק הטשו"ע (סעי' ג'), ואף שמצינו שציבור מקריבים קרבנות נדבה לקיץ המזבח (כלומר כאשר היה המזבח בטל, היו מקריבים קרבנות נדבה משל הציבו), מ"מ כיון שאין זה דבר מצוי לכן אין להתפלל שמו"ע כנגד זה, אבל יחיד יכול להתפלל נדבה על ידי חידוש אפי' בציבור. וכתב הרמב"ן (מלחמות ה' ברכות יג. מדפי הרי"ף) שאפי' אם כל אחד מהציבור מתפלל תפילת נדבה, נחשבת לתפילת יחיד ומותרת, ורק חזרת הש"ץ נחשבת לתפילת ציבור, שאסור להתפלל אותה בנדבה. ועפי"ז פסק בקצות השולחן (סי' כא סקל"ד) דהמתפלל תפילת נדבה אינו מצטרף למניין לחזרת הש"ץ ולכן אם אין שם ששה שמחוייבים בתפילה בלעדיו, אינם יכולים לעשות חזרת הש"ץ, ומ"מ לצרפו למניין משמע שם דשפיר דמי.