המסופק אם התפלל אם לאו כיצד ינהג

1. המסופק אם התפלל או לא, חוזר ומתפלל בתנאי של נדבה ויאמר: "אם התפללתי כבר, תהא תפילתי זו לנדבה, ואם לא התפללתי, תהא תפילה זו תפילת חובה". ואינו צריך לחדש בתפילתו שום דבר. בגמ' ברכות (כא.) אמר ר' אלעזר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא. ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל. מאי טעמא, קריאת שמע דאורייתא תפלה דרבנן. ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. וכתב רש"י בשם בעל הלכות גדולות, שהלכה כר' יוחנן שגם בספק התפלל חוזר ומתפלל. וכ"כ התוספות והרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן קז סעיף א). וכתב הלבוש, שאף שבשאר דברים שהם מדרבנן, ספק דרבנן לקולא, מכל מקום בתפלה דרחמי נינהו אזלינן לחומרא. ומה שהשיג עליו בספר עולת תמיד, שהרי דעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך סימן ק"ו שמצות התפלה מן התורה, לא קשיא מידי, שרק תפלה אחת מן התורה, והשאר מדברי סופרים, וכמבואר להדיא בדברי הרמב"ם (פרק א' מהלכות תפלה) ובכסף משנה שם. וכן העירו לנכון בשו"ת זרע אמת ח"א (סימן א, דף ד סוף ע"ד), ובספר תורת חיים סופר (ריש סי' קז סעי' א). וכתב הרשב"א בתשובה (סימן צא), שלר' יוחנן צריך לחזור ולהתפלל, ואין הדבר תלוי ברצונו בלבד, ולא מבעיא לפירוש המפרשים (בחידושי הרשב"א ברכות כא. מבואר שהוא פירוש הראב"ד ז"ל), שר' אלעזר שאמר אינו חוזר ומתפלל, היינו שאינו חייב לחזור ולהתפלל, שכלפי מה שאמר בקריאת שמע שחייב לחזור ולקרוא קריאת שמע מספק, משום שקריאת שמע דאורייתא, אמר, שבתפלה שהיא מדרבנן אינו חייב לחזור ולהתפלל, ולפי זה לר' יוחנן שחולק על ר' אלעזר, חייב לחזור ולהתפלל קאמר, שדין תפלה לרבי יוחנן כדין קריאת שמע לר' אלעזר, וקיימא לן כר' יוחנן, אלא אפילו לדעת גאון שפירש דרבי אלעזר סבירא ליה שאינו רשאי לחזור ולהתפלל דהוי בל תוסיף ומוציא שם שמים לבטלה, ורבי יוחנן סבירא ליה שרשאי לחזור ולהתפלל, אף על פי כן בודאי צריך הוא לחזור ולהתפלל, שכיון שהוא רשאי להתפלל ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה, ספקו כודאו, אם כן כשנסתפק למה לא יחזור, כיון שרשאי הוא לחזור, ואם אינו חוזר הרי הוא כמראה בעצמו שאינו חושש לתפלה, לפיכך צריך לחזור ולהתנדב. ע"כ. ונחלקו האחרונים האם יש חיוב להתפלל, או שזו רשות, דלהפר"ח (סי' קז) אין זה חובה אלא רשות שאם רוצה יכול לחזור ולהתפלל, ולמאמר מרדכי חייב לחזור ולהתפלל, ומכל מקום נראה שגם לדעת הרשב"א בתשובה הנ"ל, אם אינו חוזר ומתפלל מספק, מפני שזמנו דחוק מאד, והוא חייב ללכת למקום נחוץ, וכדומה, יש להקל, כיון שספק דרבנן להקל.  ועי' בספר אהל מועד (דף סב ע"א) שכתב, דהא שכתבו הראב"ד והרשב"א שחייב להתנדב ולהתפלל בתורת נדבה, אין זה חיוב גמור ושכן מוכח בחידושי הרשב"א הנ"ל, וכן איתא בפסחים (נד:) דהא דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל כל היום כולו, ומשמע שזוהי רשות, וביארו התוספות (שם בסוף ד"ה והאמר ר' יוחנן), פירוש, לא לגמרי רשות, אלא לאו חובה הוי, אלא מצוה מיהא איכא ע"כ. וכן כתב מהרש"ל בחכמת שלמה (ברכות כא.). וכ"כ הגאון ר' יהודה עייאש בספר לחם יהודה (דף טו ע"ב). ע"ש. ועיין עוד להמשנה ברורה בביאור הלכה (סימן קז) בד"ה חוזר ומתפלל, שהסכים למה שכתב המאמר מרדכי הנ"ל שגם לדעת הרשב"א בתשובה, אינה חובה גמורה, וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו. ע"ש. והנה אף שמרן השלחן ערוך סתם דבריו וכתב "חוזר ומתפלל", ולא כתב שמתפלל בתנאי של נדבה, מכל מקום מאחר שמבואר בראשונים, ומכללם הרמב"ם (בפרק י' מהלכות תפלה הלכה ו), שאינו חוזר ומתפלל אלא אם כן על דעת שהיא נדבה, וכן כתבו הרשב"א והמאירי (ברכות כא.) ובספר האשכול (עמוד כא) ובשו"ת הגאונים (שערי תשובה סימן נו) הכי נקטינן, שלא לחזור להתפלל אלא בתנאי של נדבה. והנה בחיי אדם כתב דהיום אין נוהג דין זה משום שבזמן הזה אפי' אחד מאלף לא ימצא שיכול לכוין בתפילה, ומבואר בסעי' ד' שאם יודע שאינו יכול לכוין כל התפילה, עדיף שלא יתפלל תפילת נדבה, וא"כ ה"ה הכא אין לו להתפלל תפילת נדבה, ודחאו הבאה"ל (ד"ה אם הוא מסופק) דבסעי' ד' מיירי במתפלל סתם בתורת נדבה, ושם אם אינו יודע לכוין כראוי על זה נאמר "למה לי רוב זבחיכם", משא"כ בנידון דידן שרוצה להתפלל כדי לצאת ידי ספיקו, דינו הוא כמו שאר תפילות וצריך לחזור ולהתפלל, וכ"כ בכה"ח (סק"כ) והוסיף שמקור דין זה שאין להתפלל תפילת נדבה אם אינו מכוין, הוא מהרא"ש, ואפשר שאף הרא"ש לא מיירי אלא באופן שכבר התפלל את התפילה המחוייבת, אבל כאשר מסופק, מסכים הרא"ש יכול להתפלל בנדבה.
2. ובשבת ויום טוב שאין קרבנות נדבה, אם מסתפק אם התפלל אם לאו, אינו יכול להתפלל, משום שאינו יכול לעשות תנאי, וה"ה בתפילת מוסף של ראש חודש וחול המועד שאינו יכול לחזור ולהתפלל, ומ"מ יבקש מהש"ץ שיכוין להוציאו ידי חובה. כל זה על פי המבואר בהערה הקודמת שצריך לעשות תנאי דנדבה, ומכיון שמרן השו"ע פסק (סי' קז סעי' א') שאין מתפללים תפילת נדבה בשבת, לכן אם נסתפק אם התפלל או לאו, אינו חוזר ומתפלל. וכן מבואר להדיא בהלכות ברכות להריטב"א (פרק ב' הלכה כו). וכן כתב בספר המכתב ברכות (כא.) וכ"פ בילקוט יוסף (סי' קז סעי' א') ע"ש. ועי' בכה"ח (סק"ח) שכתב שלכן אם מסופק אם התפלל שחרית או מוסף בשבת, יכוין על חזרת הש"ץ כמ"ש בסי' קכד.
3. דין זה שחוזר ומתפלל כאשר מסופק, נוהג בין בשחרית ומנחה ובין בערבית אע"פ שתפילת ערבית רשות, מ"מ כיום נהגו להתפלל ערבית בתורת חובה, והיותר טוב שאם מסופק בתפילת ערבית, שיחדש איזה שהוא דבר בתפילתו ובזה יוצא אליבא דכולי עלמא. הנה הפרי מגדים (א"א סק"א) כתב שבערבית אין חיוב לחזור ולהתפלל מספק, שלא קבעוה חובה אלא בודאי ולא בספק. וכ"כ המשנה ברורה (בסק"ב) בשם דרך החיים. ע"ש. ומרן הגרע"י בשו"ת יבי"א (ח"ז חאו"ח סי' נא אות ד') כתב שאין דבריהם מוכרחים דמסתמות דברי הפוסקים משמע שגם בתפלת ערבית חוזר ומתפלל מספק. ושכן משמע מדברי הראבי"ה (סימן סד), והאור זרוע (סימן צד), ושכ"כ ר' אברהם הכהן מסאלוניקי בספר יוקח נא (דף נח ע"ד) שמסתמות דברי הפוסקים מוכח שגם בערבית הדין כן. ושכן עיקר להלכה, ודלא כהפרי מגדים הנ"ל. וע"ע בשו"ת ים הגדול טולידאנו (סימן טז) שגם כן כתב שמסתמות דברי הפוסקים מוכח שגם אם נסתפק אם התפלל תפלת ערבית חוזר ומתפלל מספק בתנאי של נדבה, ושלא כהפרי מגדים הנ"ל. ע"ש. וכן העלה המשנה ברורה הנ"ל, שנכון שגם בתפלת ערבית יחזור ויתפלל מספק, כי אפילו למאי דקיימא לן תפלת ערבית רשות, מכל מקום מצוה היא, (וכמ"ש הרי"ף והתוספות ברכות כו א), ולכן גם מה שיוצא מידי ספקו נחשב כחידוש, ואין צריך לחדש בה דבר. ועל צד היותר טוב נכון שיחדש דבר בתפלתו. ע"ש. וכן עיקר.