נשים וקטנים במצוות תפילה

1. נשים אע"פ שפטורות מקריאת שמע, חייבות בתפילה, מפני שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמא, ומ"מ אינן חייבות אלא בתפילה אחת, ומה טוב שיתפללו תפלת שחרית, שאחר שיברכו ברכות השחר, [חוץ מברכת שעשני כרצונו, שיאמרוה בלי שם ומלכות], וברכות התורה, יאמרו פסוק ראשון של קריאת שמע, כדי לקבל עליהן עול מלכות שמים, ולאחר מכן יתפללו תפלת שמונה עשרה. ואם היו עסוקות וטרודות בבוקר בצרכי הבית עד שעבר זמן תפלת שחרית, יתפללו תפלת שמונה עשרה במנחה, או בערבית. ואם ירצו הנשים להתפלל בכל יום שלש תפלות, ערבית שחרית ומנחה, כענין שנאמר (תהלים נה, יח) ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, תבוא עליהן ברכה, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ותפלה בקשת רחמים היא. ועל כגון זה אמרו (בברכות כא.): והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. בגמ' ברכות (כ.) "נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבים במזוזה ובתפילה ובברכת המזון". והטעם מבואר בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש"י שמכיון שתפילה רחמי נינהו לכן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים, וכ"פ מרן (סי' קו סעי' א'). ונחלקו הפוסקים האם חיוב תפילה הוא מדאורייתא או מדרבנן, דלדעת הרמב"ם עיקר תפילה היא מדאורייתא שנאמר "ולעובדו בכל לבבכם" איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה, אבל זמני התפילה הם מדברי סופרים, ואין נוסח מיוחד לתפילה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה, ומשהתפלל פעם אחת ביום או בלילה, יצא ידי חובתו מן התורה, ונשים חייבות בתפילה משום שאין לה זמן קבוע, שכל היום זמנה. אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפילה היא מדברי סופרים שהם אנשי כנסת הגדולה, שתיקנו י"ח ברכות על הסדר, להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות, וביאר שזו כוונת הגמ' דאף שמצוות תפילה היא מצוות עשה שהזמן גרמא מדברי סופרים, ונשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, בכל זאת תקנו שנשים חייבות בתפילה, הואיל ותפילה היא בקשת רחמים, ועי' בספר חידושי ר' חיים הלוי (פ"ד מהלכות תפילה ה"א) שאף לדעת הרמב"ן שמן התורה אין חיוב להתפלל, מ"מ כשמתפלל מקיים מצוות עשה מהתורה. ומרן השו"ע פסק כדעת הרמב"ם שעיקר תפילה היא מן התורה, ולכן נשים חייבות מעיקר הדין לפחות בתפילה אחת. והנה אם אמרינן שעיקר החיוב לנשים בתפילה הוא משום דרחמי נינהו, א"כ יש לחייבן בב' תפילות (חוץ מתפילת ערבית שהיא רשות) אמנם אם אמרינן שהחיוב הוא משום שאין זמן לתפילה אלא בכל שעה ניתן להתפלל, א"כ אין לחייבן אלא תפילה אחת. ובשו"ת אור לציון חלק ב' (בעמוד עא אות כד), כתב, שנשים חייבות בב' תפלות, שחרית ומנחה. אך תפלת ערבית אינן חייבות להתפלל. ודקדק כן מזה שהרמב"ם לא חילק באיזו תפלה הנשים חייבות, ומשמע דחייבות בכל התפלות. ע"ש. אולם דעת מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר ח"ט (סימן קח אות נה) דאדרבה מהא דמרן השלחן ערוך נקט טעמא דהויא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ולא נקט טעמא דרחמי נינהו, משמע דס"ל למרן דאין הנשים חייבות בתפלה אלא פעם אחת ביום כפי עיקר הדין. והעיר על דבריו של האור לציון, כי הנה לדעת הרי"ף והרמב"ם אין חיוב תפלה לנשים משום דרחמי נינהו, אלא מצד עצם החיוב להתפלל בכל יום. וכבר כתב הב"ח (סימן קו) שהרי"ף לא גרס בגמרא רחמי נינהו, מדלא כתב טעם זה. וכתב הטעם דמ"ע שלא הזמן גרמא היא, וס"ל כדברי הרמב"ם. ע"ש. וכ"כ הפרי חדש. וכן בספר האשכול (ריש עמוד יד) איתא, נשים חייבות בתפלה, מ"ט מ"ע שלא הזמן גרמא היא. (וכן הוא בספר האשכול אלבק עמוד יז). ובדקדוקי סופרים (עמוד מט אות ו) העיר שבגמרא כתיבת יד ליתא להאי גירסא שלנו, "מ"ט דרחמי נינהו" ע"ש. גם בפסקי רבי ישעיה מטראני איתא, דה"ט מפני שאין לתפלה זמן קבוע מן התורה. וכן הוא בפסקי ריא"ז. ע"ש. וכן מבואר בתוס' ר"י החסיד (ברכות שם). וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם סק"ב), מרן המחבר לא גרס בגמ' דרחמי נינהו, ולפי זה יצא קולא שהנשים די להם תפלה פעם אחת במעת לעת. ע"כ. גם בערוך השלחן (סימן קו סעיף ז) כתב, שלדעת הרי"ף והרמב"ם דלא גרסי משום דרחמי נינהו אלא חיובן מן התורה משום דהוי מ"ע שלא הזמן גרמא, ממילא יוצא שאין חיובן אלא פעם אחת ביום, ובאיזה נוסח שהוא. ע"ש. גם בספר מגיד תעלומה על ברכות (כ:), כתב, הרי"ף והרמב"ם לא גרסי מ"ט משום דרחמי נינהו, אלא משום דהוי מ"ע שלא הזמן גרמא. ולפ"ז אין הנשים חייבות אלא בתפלה אחת בכל יום. ע"כ. וכ"כ בשו"ת באר מרדכי (חאו"ח סימן ז), שלדעת הרי"ף והרמב"ם ומרן הש"ע די לנשים בתפלה אחת ביום, וכמ"ש המגן אברהם (סק"ב), שלכן נהגו רוב הנשים שאין מתפללות בתמידות, משום שאומרים בבוקר השכם איזה בקשה, ומן התורה די בזה. ואפשר שגם חכמים לא חייבו את הנשים יותר. ע"כ. וע"ע בשו"ע הגר"ז (סימן קו ס"ב) שכתב כדברי המג"א אליבא דהרמב"ם. ע"ש. גם בספר תורת חיים סופר (סימן קו) כתב, שהנשים אינן חייבות בתפלה אלא רק פעם אחת ביום ובאיזה נוסח שירצו. ואפילו למ"ד תפלה מדרבנן הדין כן. ע"ש. ולכן נקט שהעיקר כדברי האחרונים הנ"ל, שלדעת הרי"ף והרמב"ם ומרן, די לנשים בתפלה אחת שהיא מן התורה. וכן דעת בעל האשכול ורבי ישעיה מטראני והרשב"א. וכ"ז דלא כהמחבר אור לציון שכתב שחייבות הנשים בתפלות שחרית ומנחה.
2. וכן קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם להתפלל שמונה עשרה בוקר וערב, ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם תפילת שחרית ואסור לענותם. קטנים אינם חייבים בתפילה אלא מדין חינוך, ומ"מ כתב המג"א (סק"ג) דרשאי ליתן לקטן לאכול קודם תפילה, כמו שכתוב בסי' רסט וסי' שמג לעניין להאכילם קודם הקידוש, ואסור לענותם, וכ"כ הגר"ז (סעי' ג') ומשנ"ב (סק"ה), אבל הא"ר חולק על מג"א דלא דמי לקידוש דבקידוש הטעם משום שיש אומרים שאפי' גדול מותר לשתות, וכ"כ כה"ח (סקי"א) וכתב טעם אחר לא ליתן לקטנים לאכול קודם תפילה, כדי שלא יתרגלו לאכול קודם תפילה כי ההרגל נעשה טבע.
3. נשים המטופלות בילדים ואין פנאי בידם להתפלל, תרגיל עצמה לכל הפחות לומר במשך היום תפילה קצרה, שתחילתה בשבח לה', ולאחר מכן בקשה, ולאחר מכן הודאה, ויוצאת בזה ידי חובת תפילה מן התורה. עי' במג"א שעל פי הרמב"ם הנ"ל שתפילה דאורייתא היא בכל לשון, לכן נהגו רוב הנשים שאין מתפללין שמונה עשרה בתמידות שחר וערב, לפי שאומרות בבוקר מיד אחר הנטילה איזה בקשה, ומן התורה יוצאות ידי חובת תפילה, ולכן אינן מקפידות בעניין התפילה כל כך. וכתב הגרש"ז אויערבך (אשי ישראל פ"ב הערה צד ופ"ז הערה יט) דהרמב"ם (פ"א מהלכות תפילה ה"א – ב') כתב שתפילה דאורייתא צריכה לכלול בתוכה שבח בקשה והודאה, ולפי זה יוצא שאם האשה אומרת "מודה אני לפניך" וכו' שבו יש שבח והודאה, ומוסיפה על זה איזה בקשה, יוצאת בזה ידי חובת תפילה לדיעה זו. ובספר הליכות בת ישראל (פ"ב הערה ד') מובא בשם הגר"י קמינצקי שהנהיג בביתו שנשים שאינן יכולות להתפלל, תאמרנה ברכות השחר עם ה'יהי רצון' שלאחריהן, שבאמירתן יש שבח בקשה והודאה, ומ"מ הביא שם באשי ישראל בשם הגר"ח קנייבסקי שלכתחילה יש לומר כסדר, דהיינו שבח ולאחר מכן בקשה, ולאחר מכן הודאה. וכ"כ בספר שיחות החפץ חיים (ח"א אות כז) שכך הורה החפץ חיים לנשים הטרודות ומטופלות בגידול הילדים, וכ"כ בספר מחזה אליהו (סי' יט סקי"ד) בשם החזו"א, ובספר הליכות בת ישראל (פ"ב הערה י') הביא מכתב של הגרש"ז אויערבך שכתב לבנות סימינר האוכלות לפני התפילה, שתאמר איזו תפילה קצרה קודם האוכל. אמנם בספר גנזי שערי ציון (מכתבי הגרב"ץ במברגר תשובה טז) כתב בשם החזו"א שאף אשה חייבת בתפילה, ומ"מ אם יש לה ילדים אולי יש לה פטור של חולים ומשמשיהם, אבל נשים צדקניות מוצאות להן תמיד זמן לתפילה עכ"ל. וכ"כ הגרא"מ שך (מכתבים ומאמרים ח"ג עמ' עד) שגם אשה הטרודה בגידול ילדיה, תאמר 'ברוך שאמר' 'אשרי' 'ישתבח' וקריאת שמע וברכותיה (לדידן תאמר בלא שם ומלכות) ושמונה עשרה, ותפילת מנחה תתפלל שמונה עשרה, וכעין זה כתב גם הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סי' יד).