דין המתפלל שתי תפילות זו אחר זו כגון שחרית ומוסף,ודין הפטורים מן התפילה

1. המתפלל שתי תפילות זו אחר זו כגון שחרית ומוסף, או ששכח להתפלל ערבית, וכעת מתפלל שחרית שתים, צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ד' אמות, כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה, ושיעור זה הוא אחר שעקר רגליו ואמר עושה שלום, ושיעור זה של כדי הילוך ד' אמות הינו מעיקר הדין, אבל לכתחילה בתפילת שחרית או מנחה עדיף שיאמר אשרי יושבי ביתך בין תפילה לתפילה כדי שיתחיל תפילתו מתוך דברי תנחומין של תורה. בגמ' ברכות (ל:) "כמה ישהה בין תפילה לתפילה? רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו, וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו". ופירש"י שאין הבדל בין "תתחונן" ל"תתחולל" ובשתיהם הכוונה שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה, אלא בלישנא בעלמא פליגי. וכתבו התוספות (ד"ה כדי) שהשיעור הוא כדי שיהלך ארבע אמות וכן כתב רבינו יונה (כא: ד"ה כמה). וכ"פ השו"ע (סי' קה) שיש להמתין כשיעור הילוך ד' אמות. וכתב המשנ"ב (סק"ב) ששיעור זה הוא אחר שעקר רגליו ואמר עושה שלום. ועיין למרן בשלחן ערוך (סימן קח סעיף ב') שכתב, טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים וכו', לאחר שיאמר יוצר וי"ח ברכות יאמר אשרי ואחר יתפלל י"ח לתשלומי ערבית. ומבואר שאומר אשרי קודם התפלה השניה. ולכאורה לפי המבואר בסימן קה, יש להסמיך את התפלה השניה לתפלה הראשונה, ורק יש לו להמתין מהלך ד' אמות, וכאן מבואר שאומר כל המזמור של אשרי יושבי ביתך. וצ"ל, דמעיקר הדין יש לו להמתין מהלך ד' אמות, אך לכתחלה ראוי יותר שיאמר אשרי קודם התפלה השניה. וע"ש בט"ז ובביאורי הגר"א דמבואר, דאמירת אשרי הוא כדי לעמוד גם בתפלת התשלומין מתוך דברי תנחומין של תורה, וכנזכר בסימן צג. וגם דהא בלאו הכי יהיה צריך לומר אשרי קודם למנצח ובא לציון, ולכן יאמרנה עכשיו ולא יאמר אחר כך. וראה במשנה ברורה (סימן קח ס"ק יג). שהביא משם האחרונים, דהוא הדין אם מתפלל מנחה שתים בשביל השלמה, שיאמר גם כן עוד הפעם אשרי קודם תפלה השניה. וכל זה הוא רק לכתחלה, אבל מדינא אין צריך הפסקה בין תפלה לתפלה רק כדי הילוך ד' אמות, כמו שנתבאר לעיל סימן קה. ע"כ. אלא שבמשנה ברורה (סימן קה סק"א) כתב, דלא יצוייר דין זה [להמתין כדי הילוך ד' אמות] רק בשכח תפלת מנחה, שמתפלל ערבית שתים להשלמה, דשם לא יאמר אשרי, ובזה צריך על כל פנים להמתין מהלך ד' אמות. וכתב בילקוט יוסף (סי' קה) דדין זה להמתין כדי הילוך ד' אמות שייך גם בתשלומין שעושה בשחרית או במנחה, משום שאין  חיוב לומר אשרי יושבי ביתך, אלא זהו רק דין לכתחילה, אבל מעיקר הדין גם בשחרית ומנחה די בהמתנה של כדי הילוך ד' אמות. וכן כתב בהלכה ברורה (סי' קה).
2. כל הפטורים מקריאת שמע פטורים מתפילה, וכל שחייב בקריאת שמע חייב בתפילה, חוץ מהמלוים את המת שאין למיטה צורך בהם, שאע"פ שהם חייבים בקריאת שמע בכל אופן פטורים מתפילה. כך מבואר בגמ' ברכות (יז:) שתפילה קילא בזה מקריאת שמע, משום שקריאת שמע דאורייתא ותפילה לאו דאורייתא היא. והנה נחלקו הפוסקים אם תפילה בזמן הזה מדאורייתא או מדרבנן, ועי' מג"א (סי' פט סק"ב) שנקט במרן השו"ע שסובר דתפילה מצוות עשה מדאורייתא, מ"מ אף להראשונים שסוברים שתפילה דאורייתא, היינו רק תפילה אחת ביום, אבל שאר התפילות אינם אלא מדרבנן. ויש שפירשו שפטורים מתפילה משום שיש להם עוד שהות להתפלל, ודחאם הב"י שאם כך מדוע הגמ' אומרת לשון "פטורים" מן התפילה, אלא על כרחך שפטורים לגמרי. ורבינו יונה (י: ד"ה אלו) כתב טעם אחר משום שבתפילה צריך להתפלל מעומד ואינם יכולים לשהות כל כך, אבל קריאת שמע שיכולים לאומרה בעוד שמהלכין, די לעמוד בפסוק ראשון שלא יתעכבו בו אלא מעט, ולכן חייבים.
3. ומכיון שנחלקו הפוסקים בטעם הפטור של נושאי המיטה בלוויה, לכן אם הפסיד את זמן התפילה מחמת שהיה עסוק בלווית המת, יתפלל תפילת תשלומין בתנאי של נדבה ויאמר "אם אני חייב לחזור תהיה תפילה זו לחובת תפילה, ואם איני חייב לחזור, תהיה תפילה זו תפילת נדבה. נחלקו הפוסקים באדם שהיה עוסק בצרכי ציבור ומחמת כך לא התפלל ועבר זמן תפילה האם חייב להתפלל תפילת תשלומין, דדעת הפרישה (סי' צג סק"ט וביו"ד סי' שמא סק"ג) והש"ך (נקודות הכסף יו"ד סי' שמא) ומג"א (סי' צג סק"ה) וברכ"י (סי' צג סק"ג וסי' תרפ"ז סק"א) שפטור לגמרי מתשלומין וכ"פ המשנ"ב (סק"ח) וכה"ח (סקט"ו). ומאידך הט"ז (סי' קח סק"א, ויו"ד שמא סק"ה) נקט שצריך לחזור ולהתפלל תפילת תשלומין, וכ"כ המהר"י עייאש בלחם יהודה (סוף פ"ג מהלכות קריאת שמע דף יז ע"ד) והחוות יאיר (סי' קח אות ח' בד"ה אונן). ולכן פסק הפמ"ג (מש"ז ר"ס קח) שיעשה תנאי דנדבה, וכ"פ מרן הגרע"י בתשובה שהובאה בילקוט יוסף (סי' צג סעי' ד') וכ"פ בהלכה ברורה (סי' צג סוף אות ה'). ועפי"ז כתב בהלכה ברורה (סי' קה שער הציון אות ג') דה"ה למי שהיה עסוק בלווית המת שיתפלל אח"כ בתנאי של נדבה.