הלכה יומית - נפילת אפים

 הלכות נפילת אפים

השומע י"ג מדות מן הצבור, אם הוא נמצא במקומות שמותר להפסיק בהם, צריך לעמוד ולומר י"ג מדות עם הצבור, הואיל ונחשבים כדברים שבקדושה. ורק אם נמצא בפסוקי דזמרה או בקריאת שמע וברכותיה לא יפסיק. אבל נוסח וידוי אין לאומרו ב' פעמים בזה אחר זה, דהוה ליה ככלב שב על קיאו. ואמנם אם אמרו וידוי בסליחות, ומתפללים מיד שחרית או מנחה, חוזרים לומר וידוי בתפלה, שהרי עבר זמן מאז אמירת הוידוי בסליחות. [חסד לאלפים]. כן פסק בילקוט יוסף (סי' קלא) לפי המתבאר בשלחן ערוך (סוף סימן תקסה) די"ג מדות דברים שבקדושה הן, וממילא אין נאמרים אלא בעשרה. ואמנם בשו"ת האלף לך שלמה (סימן מד) כתב, דאין נראה להתיר להפסיק לענות י"ג מדות עם הצבור באמצע ברכות קריאת שמע, דמה בכך דהוו דברים שבקדושה, הרי מכל מקום אינו מחוייב לאומרו, ואינו דומה לקדיש ולקדושה וברכו שהן חיוב על האדם, ואף בשומע קדיש שאינו מחוייב לשמוע, מכל מקום בקדיש הוי מחוייב ועומד, שיש קדישים שחייב לשמעם, ולכן גם בקדיש שאינו מחוייב בו צריך להפסיק ולענות, כיון שאומר ואמרו אמן. אבל י"ג מדות אין עליו שום חיוב מדין הש"ס לאומרן. ע"כ. ובשו"ת יביע אומר חלק ה' (סימן ז' אות ד'), העיר על דבריו, וכתב, דכל שהוא נמצא במקומות שמותר להפסיק בהם, צריך לעמוד ולומר עמהם י"ג מדות, כיון שהם דבר שבקדושה. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן ז'). ע"ש.

ואם מתפללים סליחות בסמוך לתפלת מנחה שאומרים וידוי, היינו משום שעל ידי המשך אמירת כל הסליחות, וכן אמירת למנצח ואשרי, תפלת הלחש וחזרה, בכל זה בודאי עבר יותר מחצי שעה, ובכל הש"ס חצי שעה היינו סמוך, ואם עבר יותר מחצי שעה אינו בגדר סמוך, ולכן יכול לחזור לומר וידוי במנחה. אך יש לדון אם אמרו סליחות מקוצר ועדיין לא עבר חצי שעה מאמירת הוידוי בסליחות, אם לומר וידוי במנחה.

אין אומרים וידוי וי"ג מדות ונפילת אפים בלילה. ומכל מקום רשאים לאומרן במנחה אף אחר שקיעת החמה, בתוך י"ג דקות וחצי מזמן השקיעה (בשעות זמניות), שהוא זמן בין השמשות. [אך אם הצבור אינו רוצה לומר וידוי, אין לעשות מחלוקת]. כן כתב מהר"י אבוהב בשם ספר צרורות, והובא בבית יוסף ובשלחן ערוך (סימן קלא סעיף ג'). וכן כתב הרשב"ץ (בריש מאמר חמת), ודקדק על דברי הטור (סימן תכט). [ברכ"י]. ע"ש. והטעם הוא על פי הסוד. וכתב בספר נימוקי אורח חיים, דמנהגינו שאין אומרים תחנון במנחה כיון שמתפללין מנחה מאוחר, אפילו בבין השמשות, והרבה פעמים בעת אמירת תחנון הוי כבר לילה, על כן אין אומרים תחנון במנחה. ע"כ. גם במנהג ישראל תורה כתב, דאולי י"ל דאפילו אם רק מתפללין מנחה אחר השקיעה, שלדעת הגאונים הוי כבר בין השמשות, גם כן אין לומר תחנון, דהגם שאנו סומכין בכל מידי דרבנן על שיטת רבנו תם, אכן כיון דלומר תחנון בלילה הוי ענין של סכנה, חיישינן אפילו לדעת הגאונים, וכיון דמנהגינו ברוב פעמים להתפלל מנחה אחר השקיעה, נשתרבב במנהג דבשום פעם אין אומרים תחנון במנחה. ע"כ. אולם אף על פי שכך נהגו רבים מאחינו האשכנזים, אנו אין מנהגינו כן, אלא אומרים וידוי ונפילת אפים כל שעדיין לא הגיע צאת הכוכבים. ואף בבין השמשות של הגאונים אומרים וידוי ונפילת אפים, וכמו שכתב הט"ז (סק"ח) שאין לחוש לדברי הבית יוסף [הנ"ל] כל זמן שאין ודאי לילה, אלא בין השמשות. ע"ש. וכן העלה בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן ז'). ע"ש. [וזה דלא כמו שכתב במחצית השקל (סק"ט) דבבין השמשות מתחיל גבורת הדינים וכו']. וע"ש שכתב, דבזמנינו שאין עושים שום תנועה של נפילת אפים, אלא יושבים כרגיל ואומרים לדוד אליך ה' נפשי אשא וגו' אין חשש לאומרו בבין השמשות. ע"ש. והרה"ג הנאמ"ן סייע את הדברים מדברי הרב המגיה בשלמי צבור (דף קנא) שהמנהג לומר מזמור לדוד אליך בסליחות אחר חצות, בלתי כיסוי הפנים והטיה כלל. והובא בכף החיים (סימן קלא אות נב). ואם שרי אחר חצות לילה, לכאורה הוא הדין בבין השמשות שהוא רק ספק לילה.

ועיין בבן איש חי (פרשת כי תשא אות ח) שכתב: המתפללים מנחה בסוף היום עם שקיעת החמה, אם עבר זמן קריאת המגרב שהוא בסוף י"ב שעות, לא יאמרו י"ג מדות, אלא וידוי בלבד. ע"כ. ובהליכות עולם חלק א' (עמוד רמד) דאין להתחשב בקריאת המגרב, משום שהמגרב קורא שש דקות קודם צאת הכוכבים ושבע דקות אחר שקיעת החמה, ומכיון שפסק הרב שמותר לומר נפילת אפים עד זמן קריאת המגרב, א,,כ הוא הדין מותר לומר כל זמן בן השמשות. וכ,,פ בכה,,ח (סי' קלא ס"ק כז) שאחר שהביא דברי הרב בן איש חי, כתב, דלי נראה שיכול עדיין לומר י"ג מדות עד סוף י"ג דקות מהשקיעה. ע"ש. וע' להגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סי' יט אות קה) וברוח חיים (סי' תרכג סק"ב). ע"ש. וכן הוא בשו"ת יביע אומר ח"ט (סימן קח אות עא), וחלק ז' (סימן מא). ע"ש.

אם המשיכו בתפלת מנחה עד הלילה, יש אומרים שאין לומר קדיש תתקבל בלילה. ויש אומרים שמותר לומר קדיש זה גם אחר צאת הכוכבים. וכן עיקר לדינא. ועל כל פנים לכתחלה יזהרו שלא יבואו לידי כך. הנה המגן אברהם (סימן רלד סק"א) כתב בשם מהרא"י, שאם מקצת הצבור התפללו בעונתו, ונמשכו עד הלילה, אין לומר קדיש תתקבל, כיון שנתחדש יום אחר שהפסיקו מלהתפלל. ע"כ. אך בבאר היטב (שם סק"א) הביא בשם האליה רבה שיכול לומר קדיש תתקבל. ושם תמה על המגן אברהם היאך העתיק דברי המהרא"י בטעות, דשם לא כתב ונמשכו עד הלילה, ועל כן כתב דנראה פשוט דכוונת המהרא"י להיפך, דדוקא כיון שהפסיקו מלהתפלל קודם שנתחדש יום, אבל אם נמשכה תפלתם עד הלילה אומרים קדיש. ע"כ. וכן כתב בשלחן הטהור (סימן רלג ס"ב). וכן הוא במשנה ברורה (סק"ז), דאם נמשכה התפלה עד צאת הכוכבים ממש, מותר לומר קדיש, כל שלא כלתה ביום עד הקדיש, והקדיש כבר אמר בלילה, דאז כבר לא הוי הפסק בין התפלה לבין הקדיש בלילה. וכן הוא בכף החיים (סק"ז).

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א